DSM-5
במוסף דיוקן של מקור ראשון, התפרסמה השבת כתבה על DSM5.
מצ"ב לינק לכתבה (מהבלוג של העיתונאי- צור ארליך) .
שינוי אחד שקצת לא ברור לי, הוא הדבר הבא:
הפרעה שאין ויכוח שהיא נשית במהותה, 'דיספוריה טרום וסתית' (דיספוריה היא ההפך מאופוריה), עמדה במוקד המחלוקת הגדולה ביותר בעת הכנת מהדורה 4. אבחנה זו הוצעה ב-1993, כסוג ייחודי של דיכאון, אחרי ששנות מחקר רבות הוכיחו שנשים הסובלות מדכדוך קשה כחלק מהמחזור החודשי אינן מגיבות לתרופות רגילות נגד דיכאון. ארגוני הנשים הזדעקו. הם טענו ש-43 אחוז מכלל הנשים סובלות מהתסמינים שנמנו כמאפייניה של ההפרעה הזו, ואי אפשר לסמן 43 אחוז מהנשים כמופרעות. הפשרה שנתקבלה: התסמונת לא זכתה לקטגוריה משלה, אלא נכללה לצד עוד תופעות דיכאוניות במעין קטגוריית 'שונות' שהופיעה בסוף הפרק על הפרעות הדיכאון, וכן ברשימת ה"דרוש מחקר נוסף". עכשיו, במהדורה החמישית הממשמשת לבוא, צפויה ההפרעה לקבל קטגוריה משלה.
בדברי ההסבר מצוין שכ-2 אחוזים מהנשים – טיפה פחות מ-43 אחוזים, כמדומה – סובלות מקשיים ממשיים בתפקוד בשבוע שלפני הווסת, ובהיעדר קטגוריה מיוחדת לבעיה שלהן הן עלולות להיות מאובחנות לא נכון – למשל, כעצבנות קדם-וסתית שאין מה להתרגש ממנה, או לחלופין כדיכאון – ולקבל טיפול לא נכון. החששות של המתנגדים, נכתב שם, נשקלו ברצינות; למשל החשש שתוטל סטיגמה כללית על נשים, שלקראת הווסת מתרופפים אצלן הברגים. "אדרבה", משיבים לכך אנשי הצוות, "דווקא סימון התופעה כאבחנה מיוחדת מהווה הכרזה ברורה שהוא תופעה של מיעוט בלבד, שאין להכלילה על ציבור הנשים".
אמנם אין בידי מידע מדויק על תסמיני התופעה, אך נראה לי קצת מוזר להכניס שינוי- פיסיולוגי- טבעי -שמשפיע- על- מצב -הרוח, לספר אבחון פסיכיאטרי. האמנם כ"כ חריג שאשה שחווה שינוי הורמונלי מדי חודש, תחווה בעקבותיו עייפות רבה, קוצר רוח או שינויים בתאבון? אני מאמינה גם שהסימפ' משתנים קצת מאחת לאחת, וכאמור אני לא מדברת על PMS "רגיל" אלא משהו שהוא טיפה יותר 'קשה' מזה.
נכון, זה משפיע על התפקוד, אבל לא *משבית* אותו.
מה השלב הבא? אנשים שסובלים משפעת עונתית, או אלרגיה עונתית, ובעקבותיה מפתחים אפאתיה, עייפות יתר וכד'- "יזכו" גם הם לסיווג משלהם בספר האבחנות הפסיכיאטרי?
במוסף דיוקן של מקור ראשון, התפרסמה השבת כתבה על DSM5.
מצ"ב לינק לכתבה (מהבלוג של העיתונאי- צור ארליך) .
שינוי אחד שקצת לא ברור לי, הוא הדבר הבא:
הפרעה שאין ויכוח שהיא נשית במהותה, 'דיספוריה טרום וסתית' (דיספוריה היא ההפך מאופוריה), עמדה במוקד המחלוקת הגדולה ביותר בעת הכנת מהדורה 4. אבחנה זו הוצעה ב-1993, כסוג ייחודי של דיכאון, אחרי ששנות מחקר רבות הוכיחו שנשים הסובלות מדכדוך קשה כחלק מהמחזור החודשי אינן מגיבות לתרופות רגילות נגד דיכאון. ארגוני הנשים הזדעקו. הם טענו ש-43 אחוז מכלל הנשים סובלות מהתסמינים שנמנו כמאפייניה של ההפרעה הזו, ואי אפשר לסמן 43 אחוז מהנשים כמופרעות. הפשרה שנתקבלה: התסמונת לא זכתה לקטגוריה משלה, אלא נכללה לצד עוד תופעות דיכאוניות במעין קטגוריית 'שונות' שהופיעה בסוף הפרק על הפרעות הדיכאון, וכן ברשימת ה"דרוש מחקר נוסף". עכשיו, במהדורה החמישית הממשמשת לבוא, צפויה ההפרעה לקבל קטגוריה משלה.
בדברי ההסבר מצוין שכ-2 אחוזים מהנשים – טיפה פחות מ-43 אחוזים, כמדומה – סובלות מקשיים ממשיים בתפקוד בשבוע שלפני הווסת, ובהיעדר קטגוריה מיוחדת לבעיה שלהן הן עלולות להיות מאובחנות לא נכון – למשל, כעצבנות קדם-וסתית שאין מה להתרגש ממנה, או לחלופין כדיכאון – ולקבל טיפול לא נכון. החששות של המתנגדים, נכתב שם, נשקלו ברצינות; למשל החשש שתוטל סטיגמה כללית על נשים, שלקראת הווסת מתרופפים אצלן הברגים. "אדרבה", משיבים לכך אנשי הצוות, "דווקא סימון התופעה כאבחנה מיוחדת מהווה הכרזה ברורה שהוא תופעה של מיעוט בלבד, שאין להכלילה על ציבור הנשים".
אמנם אין בידי מידע מדויק על תסמיני התופעה, אך נראה לי קצת מוזר להכניס שינוי- פיסיולוגי- טבעי -שמשפיע- על- מצב -הרוח, לספר אבחון פסיכיאטרי. האמנם כ"כ חריג שאשה שחווה שינוי הורמונלי מדי חודש, תחווה בעקבותיו עייפות רבה, קוצר רוח או שינויים בתאבון? אני מאמינה גם שהסימפ' משתנים קצת מאחת לאחת, וכאמור אני לא מדברת על PMS "רגיל" אלא משהו שהוא טיפה יותר 'קשה' מזה.
נכון, זה משפיע על התפקוד, אבל לא *משבית* אותו.
מה השלב הבא? אנשים שסובלים משפעת עונתית, או אלרגיה עונתית, ובעקבותיה מפתחים אפאתיה, עייפות יתר וכד'- "יזכו" גם הם לסיווג משלהם בספר האבחנות הפסיכיאטרי?