Chocoholic
New member
Emmett Till - התיק נפתח מחדש ../images/Emo70.gif
50 שנים לאחר המקרה והמשפט, נפתחה מחדש חקירת מותו של הנער Emmett Till, סיפור שהונצח בשיר שדילן כתב - 'The Death Of Emmett Till'. Louis Emmett Till, נער שחור בן 14 משיקאגו, נשלח ע"י אמו בקיץ 1955 לבקר את דודו, בעיירה Money שבמדינת Mississippi. במהלך שהותו באיזור, הוא ועוד כמה נערים נכנסו למכולת כדי לקנות ממתקים; בעת שהיה בחנות, אמט דיבר עם בעלת החנות, אישה לבנה בשם Carolyn Bryant וככל הנראה השתמש בביטוים שלא היו מקובלים בדרום וגם שרק מולה. ארבעה ימים לאחר מכן, בעלה של אותה אישה Roy Bryant ואחיו למחצה J.W.Milam, חטפו את אמט משדה סמוך לבית דודו ולקחו אותו לאסם לא הרחק משם, שם הם עינו אותו באכזריות; לאחר מכן הם לקחו אותו לגשר מעל נהר Tallahatchie, עטפו אותו בגדר תיל וירו בו למוות. שלושה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו המעוותת של אמט. שני החוטפים נעצרו במהלך החיפושים אחר אמט שהוכרז כנעדר. הם נעצרים והמשפט מתחיל באמצע חודש ספטמבר. במהלך המשפט הם לא מודים במעשה; לאחר כשבוע, צוות המושבעים, שהורכב כולו מגברים לבנים, פסק כי השניים חפים משפע והם הולכים לחופשי. במהלך אותם ימים התפרסמו תמונות גופתו של אמט, מעשה חסר תקדים שעורר זעזוע ברחבי הארץ ואף בארצות אחרות. בהלוויתו של אמט נכחו כמעט 50,000 איש, רובם שחורים. המקרה עורר את תנועות המחאה והשוויון החברתי, מהלך שהגיע לשיאו בשנות השישים. בתחילת 1956, הירחון "Look" מפרסם ראיון שנערך עם אותם שני אנשים, בו הם מודים במעשה וגם מפרטים את מה שהתרחש; הם הסכימו להתראיין לאחר שהובטח להם 4,000 דולר, סכום מכובד מאוד באותם ימים. אך לא נעשה כל שימוע או משפט חזר , והסערה סביב המקרה שכחה לאיטה. רק בשנים האחרונות החלה התעניינות מחודשת במקרה, והודות לעיתונאי בשם Keith Beauchamp שביצע תחקיר מעמיק במשך 9 שנים, הופק סרט והתוכנית "שישים דקות" הקדישה פרק למקרה. בעקבות כמה פרטים חדשים ומעניינים שהועלו בסרט, מחלקת החוק והצדק של מדינת מיסיסיפי החליטה לפתוח את התיק; מתוך 14 אנשים נוספים שהיו מעורבים במידה זו אחרת במקרה, חמישה מתוכם עדיין חיים וישנם מספר ראיות שעלולות להביא להרשעתם. אחת מהן היא קרוליין בראיינט, שכיום נשואה לאיש אחר; כתבי התוכנית "60 דקות" ניסו ליצור קשר עימה ועם בנה, אך היא דחתה אותם בתוקף. הנה המילים לשיר, שנחשב לידוע לא רק בקרב מעריצי דילן, אך באופן תמוה הוא לא נכלל בשום אלבום רשמי.
50 שנים לאחר המקרה והמשפט, נפתחה מחדש חקירת מותו של הנער Emmett Till, סיפור שהונצח בשיר שדילן כתב - 'The Death Of Emmett Till'. Louis Emmett Till, נער שחור בן 14 משיקאגו, נשלח ע"י אמו בקיץ 1955 לבקר את דודו, בעיירה Money שבמדינת Mississippi. במהלך שהותו באיזור, הוא ועוד כמה נערים נכנסו למכולת כדי לקנות ממתקים; בעת שהיה בחנות, אמט דיבר עם בעלת החנות, אישה לבנה בשם Carolyn Bryant וככל הנראה השתמש בביטוים שלא היו מקובלים בדרום וגם שרק מולה. ארבעה ימים לאחר מכן, בעלה של אותה אישה Roy Bryant ואחיו למחצה J.W.Milam, חטפו את אמט משדה סמוך לבית דודו ולקחו אותו לאסם לא הרחק משם, שם הם עינו אותו באכזריות; לאחר מכן הם לקחו אותו לגשר מעל נהר Tallahatchie, עטפו אותו בגדר תיל וירו בו למוות. שלושה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו המעוותת של אמט. שני החוטפים נעצרו במהלך החיפושים אחר אמט שהוכרז כנעדר. הם נעצרים והמשפט מתחיל באמצע חודש ספטמבר. במהלך המשפט הם לא מודים במעשה; לאחר כשבוע, צוות המושבעים, שהורכב כולו מגברים לבנים, פסק כי השניים חפים משפע והם הולכים לחופשי. במהלך אותם ימים התפרסמו תמונות גופתו של אמט, מעשה חסר תקדים שעורר זעזוע ברחבי הארץ ואף בארצות אחרות. בהלוויתו של אמט נכחו כמעט 50,000 איש, רובם שחורים. המקרה עורר את תנועות המחאה והשוויון החברתי, מהלך שהגיע לשיאו בשנות השישים. בתחילת 1956, הירחון "Look" מפרסם ראיון שנערך עם אותם שני אנשים, בו הם מודים במעשה וגם מפרטים את מה שהתרחש; הם הסכימו להתראיין לאחר שהובטח להם 4,000 דולר, סכום מכובד מאוד באותם ימים. אך לא נעשה כל שימוע או משפט חזר , והסערה סביב המקרה שכחה לאיטה. רק בשנים האחרונות החלה התעניינות מחודשת במקרה, והודות לעיתונאי בשם Keith Beauchamp שביצע תחקיר מעמיק במשך 9 שנים, הופק סרט והתוכנית "שישים דקות" הקדישה פרק למקרה. בעקבות כמה פרטים חדשים ומעניינים שהועלו בסרט, מחלקת החוק והצדק של מדינת מיסיסיפי החליטה לפתוח את התיק; מתוך 14 אנשים נוספים שהיו מעורבים במידה זו אחרת במקרה, חמישה מתוכם עדיין חיים וישנם מספר ראיות שעלולות להביא להרשעתם. אחת מהן היא קרוליין בראיינט, שכיום נשואה לאיש אחר; כתבי התוכנית "60 דקות" ניסו ליצור קשר עימה ועם בנה, אך היא דחתה אותם בתוקף. הנה המילים לשיר, שנחשב לידוע לא רק בקרב מעריצי דילן, אך באופן תמוה הוא לא נכלל בשום אלבום רשמי.