endhiran ("הרובוט") - סרט מד"ב הודי
ראיתי את הסרט אתמול (שודר ביס בסופ"ש). איזה סרט מטורלל.
הסיפור בגדול הוא על מדען שבונה רובוט דמוי אנוש (למען האמת, דמוי המדען - מה שכמה מומחי רובוטיקה כבר עשו במציאות) ומייעד אותו להגנה והצלה, רק שהרובוט, כל עוד אין לו רגשות ואישיות, לא ממש מבין קונטקסט של דברים ועושה כל מה שאומרים לו בצורה הכי מילולית שניתן. אז המדען מוסיף לו רגשות וערכים כדי שיוכל לתפקד בחברה והתוצאה כמובן הרסנית למדי - בהתחלה הרובוט מפתח רגשות לחברה של המדען, ומשם הכל מתדרדר.
את סצינות האקשן שלו ראיתי כבר לפני כמה שנים ביוטיוב אז הייתי מוכן מראש לזה שהוא די קיצוני, אבל הוא מתחיל ממש שונה, בתור מין קומדיה כזו עם הומור לא ממש אחיד. הוא נורא ארוך (כמעט שלוש שעות) וקורים בו כל מיני דברים, חלקם יותר קשורים לעלילה הראשית וחלקם פחות וחלקם ביזאריים בעליל, ולאט לאט הוא הופך לפחות קומדיה ויותר אקשן ומתח. יש בו אפקטים אמיתיים (אחלה) ואפקטים ממוחשבים (מחורבנים למדי) וקטעי קרב / אמנויות לחימה (לא רעים בכלל) וכמובן שירים - חלקם קשורים לעלילה, חלקם נראים כמו קליפים לא קשורים שהוכנסו לסרט וחלקם די מודרניים - אלקטרוניקה בסגנון דאפט פאנק. יש בו כל מיני קטעים אפלים יותר שקשורים לחברה ההודית (סצינת כמעט אונס ברכבת, והתאבדות של מישהי שכבודה חולל). זה נורא מוזר לצפות במין סרט כזה, כי הכל יכול לקרות. רגע אחד אתה שומע מדענים מדברים על החומרה של הרובוט (ומשתמשים במונחים יחסית אמינים כמו neural schema) ופתאום באים לך חרקים מדברים ישר מבאג לייף ואז חותכים לשיר ואז בדיחות על חיי המין של רובוטים ואז סצינת מרדף שלא היתה מביישת את המטריקס.
לסיכום, למרות לא מעט ביזאריות ואולי בגללה, אהבתי. תגידו מה שתגידו, לפחות יש ליוצרי הסרט יותר דמיון מתפרע מאשר ליוצרים של פסיפיק רים - ברגע שהיה להם את הקונספט שלהם הם הוציאו ממנו את כל מה שרק ניתן בלי שום עכבות.
ראיתי את הסרט אתמול (שודר ביס בסופ"ש). איזה סרט מטורלל.
הסיפור בגדול הוא על מדען שבונה רובוט דמוי אנוש (למען האמת, דמוי המדען - מה שכמה מומחי רובוטיקה כבר עשו במציאות) ומייעד אותו להגנה והצלה, רק שהרובוט, כל עוד אין לו רגשות ואישיות, לא ממש מבין קונטקסט של דברים ועושה כל מה שאומרים לו בצורה הכי מילולית שניתן. אז המדען מוסיף לו רגשות וערכים כדי שיוכל לתפקד בחברה והתוצאה כמובן הרסנית למדי - בהתחלה הרובוט מפתח רגשות לחברה של המדען, ומשם הכל מתדרדר.
את סצינות האקשן שלו ראיתי כבר לפני כמה שנים ביוטיוב אז הייתי מוכן מראש לזה שהוא די קיצוני, אבל הוא מתחיל ממש שונה, בתור מין קומדיה כזו עם הומור לא ממש אחיד. הוא נורא ארוך (כמעט שלוש שעות) וקורים בו כל מיני דברים, חלקם יותר קשורים לעלילה הראשית וחלקם פחות וחלקם ביזאריים בעליל, ולאט לאט הוא הופך לפחות קומדיה ויותר אקשן ומתח. יש בו אפקטים אמיתיים (אחלה) ואפקטים ממוחשבים (מחורבנים למדי) וקטעי קרב / אמנויות לחימה (לא רעים בכלל) וכמובן שירים - חלקם קשורים לעלילה, חלקם נראים כמו קליפים לא קשורים שהוכנסו לסרט וחלקם די מודרניים - אלקטרוניקה בסגנון דאפט פאנק. יש בו כל מיני קטעים אפלים יותר שקשורים לחברה ההודית (סצינת כמעט אונס ברכבת, והתאבדות של מישהי שכבודה חולל). זה נורא מוזר לצפות במין סרט כזה, כי הכל יכול לקרות. רגע אחד אתה שומע מדענים מדברים על החומרה של הרובוט (ומשתמשים במונחים יחסית אמינים כמו neural schema) ופתאום באים לך חרקים מדברים ישר מבאג לייף ואז חותכים לשיר ואז בדיחות על חיי המין של רובוטים ואז סצינת מרדף שלא היתה מביישת את המטריקס.
לסיכום, למרות לא מעט ביזאריות ואולי בגללה, אהבתי. תגידו מה שתגידו, לפחות יש ליוצרי הסרט יותר דמיון מתפרע מאשר ליוצרים של פסיפיק רים - ברגע שהיה להם את הקונספט שלהם הם הוציאו ממנו את כל מה שרק ניתן בלי שום עכבות.