יורם גלבוע
New member
EZ Riders - הנשרים פשטו עם שחר
אתמול אחה"צ ישבנו עקיבא ואני בבית קפה רענני ובין חתיכה שחלפה לחתיכה שישבה בקפה ובין לגימה מהקפה לחתיכת עוגה עמוסת קלוריות דיברנו על הא ועל דא תוך שעפו לנו פירורים מהפה מרוב בליסה ודיבור מקביל אינטנסיבי. עקיבא מסביר לי על רמות מנשה, אני מרוכז בוניל שבעוגה והעליות נראות רחוקות מתמיד. קפה לוואצה ריחני עם קצף בצבע מוקה מלמעלה קצת אבקת קינמון מרפדת את הקצף והריח מבעבע מהכוס ומפעפע לי לתוך המוח. עכשיו אני יכול לקבוע איתו לעשות את נס הרים ולהמשיך משם לעבר החרמון..ועם כל לגימה העליות נעשות פשוטות יותר ובין ביס לביס אני דורש יותר סינגלים וטיפוס עם חבלים על מצוקים. בסוף,סיכמנו על נחל אלון ושוויצריה הקטנה. המסלול מוכן לפרטי פרטים כל אבן,כל שביל מסומן לנו במוח ואז עקיבא לוקח לגימה מהסודה הרעננית הבלונים מתפוצצים להם בכוס ואני רואה את המבט שלו משתנה לפתע. חלק מהבלונים לא הספיקו להתבקע בכוס ונראה שהם בחרו להתבקע לו בתוך העיניים. "רמות מנשה" - אומר לי עקיבא ללא שום התראה. מה עם רמות מנשה אני שואל,הם במקום לא? חשבתי לרגע שאולי רמות מנשה ברחו לאיזור תל אביב אחרי שהשאנטי כבשו באכזריות את הגלבוע.. הגלבוע נכבש ע"י השאנטי סינן לי עקיבא תוך שהוא מסמן למלצרית להביא לו וודקה אבסולוט עם בירה אנחנו נתקוף את רמות מנשה והחל לפלוט הודעות לרשת הקשר תוך שהוא קושר את עצמו למושב. הבנתי שאנחנו במצב חירום. הפעלתי את האזעקה באוטו שעמד ממול ושאלתי את המלצרית אם יש חדר אטום בקפה. בינתיים עקיבא התעשת ויצא מעמדת הקשר לתצפית איזורית. הוא על השולחן אני על הכסא שנינו עומדים עם כוסות הקפה,משיקים לחיים. הוחלט. שוויצריה הקטנה. עוברים ושבים עצרו למחוא כפיים. התפנינו לסיים את הקפה והעוגות והמשכנו לדבר על הא ועל דא. נפרדנו לשלום,המפות מסומנות הכל מוכן. עבר לילה שקט על כוחותינו. הבוקר הפציע ולפתע הטלפון מצלצל ברעש נוראי. הלו, אני עונה.. רחשים של מכשירי קשר ברקע. עקיבא אומר.. רמות מנשה. או קיי.. אזימוט 86 מעלות אני עונה רות סוף. ברקע אני שומע את חריקת צידוד התותח.. נחשצפע נחשצפע.. נפגשים בכניסה לקיבוץ הזורע,קסדות תרמילים,נעלים גבוהות עם ג'יפה, מים <לא סודה> שעה 05:30 נחל השופט,עמק השלום,נחל גחר חירבת ראס פששששששששששש..... רות סוף רותי, אמרתי סוף ! מספיק בבקשה.. יורם
אתמול אחה"צ ישבנו עקיבא ואני בבית קפה רענני ובין חתיכה שחלפה לחתיכה שישבה בקפה ובין לגימה מהקפה לחתיכת עוגה עמוסת קלוריות דיברנו על הא ועל דא תוך שעפו לנו פירורים מהפה מרוב בליסה ודיבור מקביל אינטנסיבי. עקיבא מסביר לי על רמות מנשה, אני מרוכז בוניל שבעוגה והעליות נראות רחוקות מתמיד. קפה לוואצה ריחני עם קצף בצבע מוקה מלמעלה קצת אבקת קינמון מרפדת את הקצף והריח מבעבע מהכוס ומפעפע לי לתוך המוח. עכשיו אני יכול לקבוע איתו לעשות את נס הרים ולהמשיך משם לעבר החרמון..ועם כל לגימה העליות נעשות פשוטות יותר ובין ביס לביס אני דורש יותר סינגלים וטיפוס עם חבלים על מצוקים. בסוף,סיכמנו על נחל אלון ושוויצריה הקטנה. המסלול מוכן לפרטי פרטים כל אבן,כל שביל מסומן לנו במוח ואז עקיבא לוקח לגימה מהסודה הרעננית הבלונים מתפוצצים להם בכוס ואני רואה את המבט שלו משתנה לפתע. חלק מהבלונים לא הספיקו להתבקע בכוס ונראה שהם בחרו להתבקע לו בתוך העיניים. "רמות מנשה" - אומר לי עקיבא ללא שום התראה. מה עם רמות מנשה אני שואל,הם במקום לא? חשבתי לרגע שאולי רמות מנשה ברחו לאיזור תל אביב אחרי שהשאנטי כבשו באכזריות את הגלבוע.. הגלבוע נכבש ע"י השאנטי סינן לי עקיבא תוך שהוא מסמן למלצרית להביא לו וודקה אבסולוט עם בירה אנחנו נתקוף את רמות מנשה והחל לפלוט הודעות לרשת הקשר תוך שהוא קושר את עצמו למושב. הבנתי שאנחנו במצב חירום. הפעלתי את האזעקה באוטו שעמד ממול ושאלתי את המלצרית אם יש חדר אטום בקפה. בינתיים עקיבא התעשת ויצא מעמדת הקשר לתצפית איזורית. הוא על השולחן אני על הכסא שנינו עומדים עם כוסות הקפה,משיקים לחיים. הוחלט. שוויצריה הקטנה. עוברים ושבים עצרו למחוא כפיים. התפנינו לסיים את הקפה והעוגות והמשכנו לדבר על הא ועל דא. נפרדנו לשלום,המפות מסומנות הכל מוכן. עבר לילה שקט על כוחותינו. הבוקר הפציע ולפתע הטלפון מצלצל ברעש נוראי. הלו, אני עונה.. רחשים של מכשירי קשר ברקע. עקיבא אומר.. רמות מנשה. או קיי.. אזימוט 86 מעלות אני עונה רות סוף. ברקע אני שומע את חריקת צידוד התותח.. נחשצפע נחשצפע.. נפגשים בכניסה לקיבוץ הזורע,קסדות תרמילים,נעלים גבוהות עם ג'יפה, מים <לא סודה> שעה 05:30 נחל השופט,עמק השלום,נחל גחר חירבת ראס פששששששששששש..... רות סוף רותי, אמרתי סוף ! מספיק בבקשה.. יורם
