מירטל נקודה
New member
fantasy freaks and gaming geeks מבט זריז, ושאלות לכם.
אני תוהה עם להתחיל עם השאלות, ולו בשביל לחסוך לכל מי שלא מעוניין את דעותי האישית, אז הנה הן :
1. עד כמה הייתה מגדירים את העיסוק בפנטזיה ( בין אם זה מ"ת, קריאה ומחקר של ספרים כמו של טולקין,משחקי רשת או כנסים) כבריחה מהמציאות ( אסקפיזם)?
2. מה הכותרת הזו אומרת לכם?
ועכשיו לסקירה ראשונית ( כין יש לי תחושה שאני לא אשרוד סקירה מלאה, כרגע )- הספר הוא למעשה מסע אישי של הסופר, שהגדיר את עצמו כ"גיק לשעבר" - שחקן מו"ד בשנות השבעים שנטש את התחביב ברגע שהוא גילה את הבחורות, די לא הצליח לבנות לעצמו את החיים ומוצא את עצמו נמשך שוב אל התחביב הנ"ל כאשר ההצלחה של הסרטים של שר הטבעות הופכת לברורה יותר - הוא מסתובב ופוגש אנשים שרובינו יגדירו כ"משקיענים בתחביב" - שחקני תפקידים, לארפרים, שחקני רשת וחוקרי טולקין ( די לא בסדר הזה), וכותב על תחושותיו האישיות בנוגע לתחביב.
עכשיו, הייתי שמחה לכתוב לכם שהוא מגיע לאיזושהיא תובנה עמוקה, שאפשר לראות שהוא באמת התעמק בתחביב וחקר אותו מזוויות שונות ומגוונות , שרואים איזושהיא התפתחות בדמות שלו....
יוק.
התחושה היא שמישהו שהוא מצד אחד פאנבוי של טולקין ( יש שם פרק שלם שאפשר לתאר אותו ב "יו! יו! החזקתי בידי את המפות האמיתיות של טולקין! יו!", וכמובן שיש מסע אל איפה שטולקין עבד מצד אחד ) ומצד שני מתעלם מכל מה שקרה מאז, אתם יודעים, דברים קטנים כמו.... איך נגיד את זה ? כל הפנטזיה מאז - הארי פוטר ( הספר נכתב בין 2002 ל 2008, מישהו התאמץ מאוד לא להתייחס אליו), כל הספרות בעקבות טולקין, הספר יצא די לפני שההייפ של ששאו"ק החל ( מעניין איך הוא מתמודד איתו, בעצם ממש לא) , אבל קשה לי להגיד שהיחס אל קוראי פנטזיה בשנות האלפיים דומה לזה של שנות התשעים ( ואני מדברת על שנות התשעים, הוא מדבר על שנות השבעים), ועדיין התחושה היא שמישהו, שלכאורה הוא "אחד מאיתנו" לא רק שאינו מכיר את העולם הזה בצורה בסיסית, אלא מסרב לנסות להכיר אותו. קראתי אותו כחובבת פנטזיה, כשחקנית לשעבר של משחקי רשת וכשחקנית משחקי תפקידים ( וכפאנגירל), אני לא חושבת שהוא תיאר משהו בצורה של יותר מ"תראו! freak show ", תוסיפו לזה את הסיום ההזוי שבו הוא שומע קולות שגורמים לו להשאיר את צעצועי הקינדר שלו בנקודה כלשהיא בניוזילנד, ותבינו למה אני לא חושבת שאפשר להתייחס לספר הזה ברצינות.
המסקנה שלו בנוגע אלינו ( או אלי, אם אתם לא רוצים להצטרף) היא :" זה אסקפיזים, אבל מי אמר שזה רע?"
ועכשיו אשמח אם תחזרו להתחלה ותענו על השאלות.
אני תוהה עם להתחיל עם השאלות, ולו בשביל לחסוך לכל מי שלא מעוניין את דעותי האישית, אז הנה הן :
1. עד כמה הייתה מגדירים את העיסוק בפנטזיה ( בין אם זה מ"ת, קריאה ומחקר של ספרים כמו של טולקין,משחקי רשת או כנסים) כבריחה מהמציאות ( אסקפיזם)?
2. מה הכותרת הזו אומרת לכם?
ועכשיו לסקירה ראשונית ( כין יש לי תחושה שאני לא אשרוד סקירה מלאה, כרגע )- הספר הוא למעשה מסע אישי של הסופר, שהגדיר את עצמו כ"גיק לשעבר" - שחקן מו"ד בשנות השבעים שנטש את התחביב ברגע שהוא גילה את הבחורות, די לא הצליח לבנות לעצמו את החיים ומוצא את עצמו נמשך שוב אל התחביב הנ"ל כאשר ההצלחה של הסרטים של שר הטבעות הופכת לברורה יותר - הוא מסתובב ופוגש אנשים שרובינו יגדירו כ"משקיענים בתחביב" - שחקני תפקידים, לארפרים, שחקני רשת וחוקרי טולקין ( די לא בסדר הזה), וכותב על תחושותיו האישיות בנוגע לתחביב.
עכשיו, הייתי שמחה לכתוב לכם שהוא מגיע לאיזושהיא תובנה עמוקה, שאפשר לראות שהוא באמת התעמק בתחביב וחקר אותו מזוויות שונות ומגוונות , שרואים איזושהיא התפתחות בדמות שלו....
יוק.
התחושה היא שמישהו שהוא מצד אחד פאנבוי של טולקין ( יש שם פרק שלם שאפשר לתאר אותו ב "יו! יו! החזקתי בידי את המפות האמיתיות של טולקין! יו!", וכמובן שיש מסע אל איפה שטולקין עבד מצד אחד ) ומצד שני מתעלם מכל מה שקרה מאז, אתם יודעים, דברים קטנים כמו.... איך נגיד את זה ? כל הפנטזיה מאז - הארי פוטר ( הספר נכתב בין 2002 ל 2008, מישהו התאמץ מאוד לא להתייחס אליו), כל הספרות בעקבות טולקין, הספר יצא די לפני שההייפ של ששאו"ק החל ( מעניין איך הוא מתמודד איתו, בעצם ממש לא) , אבל קשה לי להגיד שהיחס אל קוראי פנטזיה בשנות האלפיים דומה לזה של שנות התשעים ( ואני מדברת על שנות התשעים, הוא מדבר על שנות השבעים), ועדיין התחושה היא שמישהו, שלכאורה הוא "אחד מאיתנו" לא רק שאינו מכיר את העולם הזה בצורה בסיסית, אלא מסרב לנסות להכיר אותו. קראתי אותו כחובבת פנטזיה, כשחקנית לשעבר של משחקי רשת וכשחקנית משחקי תפקידים ( וכפאנגירל), אני לא חושבת שהוא תיאר משהו בצורה של יותר מ"תראו! freak show ", תוסיפו לזה את הסיום ההזוי שבו הוא שומע קולות שגורמים לו להשאיר את צעצועי הקינדר שלו בנקודה כלשהיא בניוזילנד, ותבינו למה אני לא חושבת שאפשר להתייחס לספר הזה ברצינות.
המסקנה שלו בנוגע אלינו ( או אלי, אם אתם לא רוצים להצטרף) היא :" זה אסקפיזים, אבל מי אמר שזה רע?"
ועכשיו אשמח אם תחזרו להתחלה ותענו על השאלות.
)