feel good storie להתחיל איתו את היום

היי48

New member
את צודקת,

אני גם לא ממש הסכמתי עם השורה הזאת, הנושא הזה הוא נושא מאוד קשה ורגיש שיכול כל פעם מחדש מאוד מאוד לכאוב לך, אפילו אם כעיקרון אתה כבר יודע עם מי יש לך עסק ואתה לא אמור להיות מופתע... אבל אני חושבת שלפחות בניגוד לגורה המסכנה בסרטון, אנחנו כבני אדם לפחות יכולים להסביר לעצמנו את הכאב במילים ולפעמים אף לסביבה (זה אולי לא פותר את העניין אבל זה עדיין משהו), והיא לא יכולה. אי אפשר כמובן לדעת בדיוק איך היא מרגישה, אבל אני משערת שפשוט כואב לה והיא לא יודעת למה או מה לעשות עם זה... אויש, בעלי חיים במצוקה זה אחד הדברים הכי נוראים שיש...


אבל לפחות למרות ההתחלה הקשה שלה בחיים, היה ממש טוב לראות שעדיין היו אחרים שהיה אכפת להם ממנה ושהיא עדיין מצליחה לפחות להתפתח כפי שהיא צריכה, למרות הכל...
 
מצטטת לך ממאמר שמצאתי

"מחקרים שבוצעו בבעלי חיים הדגישו עוד יותר את הקשר בין מצבי stress והפרשת סטרואידים. בקרב בעלי חיים נמצא קשר הדוק בין מצבי דחק, לדוגמא דחק שנגרם כתוצאה מהרחקה מוקדמת מהאם, לעלייה ברמת הסטרואידים בדם. תופעה זו נצפתה הן בבעלי חיים קטנים, כמו עכברי מעבדה, והן בבעלי חיים גדולים ומפותחים יותר, כמו קופים. הרמה הגבוהה של הסטרואידים חוזרת לנורמה לאחר איחוד מחודש של הולד עם האם, אך הרגישות לדחק הופכת למאפיין של החיה. כך למשל, במידה ובעל החיים יחשף שוב בעתיד למצב דחק, רמת הסטרואידים בדמו תעלה יותר בהשוואה לבעל חיים שלא הורחק מהאם בגיל מוקדם. מחקרים אלו מדגישים גם את החשיבות של אירועי טראומה או דחק מוקדם (מות הורה, מחלות בילדות, גירושים, התעללות ועוד) כגורמים שעלולים להוביל להתפתחות מצבי דיכאון וחרדה. עם זאת, גם במצבי דיכאון שהחלו ללא השפעת גורם חיצוני ניכר אנו עדים לתהליכי הפרשה מוגברת של סטרואידים ונוראפינפרין. ייתכן וזהו מכנה משותף ביולוגי בין דיכאון שמתחיל ללא דחק לדיכאון שמתחיל בעקבות מאורעות חיים גורמי דחק. "
(http://www.mindclinictlv.co.il/%D7%AA%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%AA%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8/tabid/59/smid/370/ArticleID/5/reftab/57/Default.aspx)

אני רק מקווה שהיא תישאר בריאה ושמחה.
 

היי48

New member
וואוו

איך הולך השיר הזה של Sting ?:

"how fragile we are..."


זה רק מוכיח כמה צריך לחשוב מיליון פעם לפני שמחליטים לנסות ולהפוך להיות הורים, זאת פשוט האחריות הכי גדולה שיכולה להיות. למרות שאני משערת שכאשר מדובר במצבים חמורים יותר שבהם הורים פוגעים בכוונה בילדים שלהם, אלו ממש לא סוג האנשים שישימו את טובתם של אנשים אחרים לפני טובתם שלהם, אפילו אם מדובר בילדים שלהם. אני חושבת שגם אם אני אחיה עוד מיליון גלגולים אני לא אצליח להבין איך ישנם הורים שפוגעים בילדים שלהם, אבל כנראה שיש דברים בעולם שלעולם לא נבין.

ואני גם מקווה שהיא תשאר במצב טוב, וברוך השם על אנשים כמו האנשים שעוזרים לה, פשוט אנשים עם לב זהב.
 

היי48

New member
ואני כמובן יודעת שחלק ממה שכתבתי

נכון רק לגבי בני אדם ולא לגבי שאר בעלי החיים, אבל זה פשוט גרם לי לחשוב על זה...
 
אני חושבת

שהרבה ממה שאנחנו לומדים בנוגע להורות נובע ממה שאנחנו רואים, בין אם בבית שבו גדלנו או בבתים של אחרים.
אני חושבת שרגישות היתר שיש לכולנו יכולה להיות שימושית בתור הורים.
 

היי48

New member
בהחלט,

מישהו שחווה חוויות קשות כאלו לעולם לא יתן למשהו כזה לקרות לילדים שלו ויהיה הרבה יותר רגיש למצב.

דרך אגב, מה אתם חושבים על העניין של תורשה בכל הסיפור? כלומר-האם יצא לכם לפעמים לחשוב "אם ההורים שלי הם כאלו, והרי לפחות חלק ממי שאנחנו נקבע ע"י ה DNA שלנו (לא רק, אבל עדיין חלק נקבע ע"י ה DNA), האם אלו גנים שאני רוצה להעביר לילדים שלי? האם אני רוצה לחיות עם המחשבה שהילדים שלי קשורים בצורה כלשהי להורים שלי?" לי אישית מספיק גרוע לחשוב שאני קשורה אליהם, לא הייתי רוצה לגרום לילדים שלי את הסבל הזה, לכן הרבה פעמים אני חושבת שאם אי פעם יהיו לי ילדים, סביר להניח שאעדיף לאמץ. אני לבד בסיפור??
 

Lady Stark

New member
לצערי

יש יותר מדי אנשים שחוו דברים קשים כאלו ומעבירים אותם הלאה לדור הבא.
אלה שעברו חוויות קשות ומשכילים ללמוד מהן ולא לפעול בכוחניות איתה הם גדלו, הם אלה שיהיו הורים רגישים ומכילים במיוחד. בתקווה שכולנו נהיה מהסוג השני.
 

היי48

New member
אני לעולם לא אבין את הסוג הראשון

אני מבינה את הכאב שלהם וכמובן עצובה על מה שהם עברו, אבל אני לא מבינה איך להיות במקום כ"כ כואב, לדעת כמה זה קשה ועוד אח"כ לעשות את זה לאנשים אחרים. אבל העובדה שיש בעולם יותר מבן אדם אחד שמתנהג ככה מצביעה על זה שאכן יש סיבה לזה שהם כן נוהגים כך ושזה לא עד כדי כך יוצא דופן. אולי יום אחד דווקא כן נצליח להבין את זה, מי יודע...
 

Lady Stark

New member
מסכימה איתך מחבקת, ורוצה להוסיף

היי48, איזה כיף שהצטרפת אלינו, את מקסימה!
 

היי48

New member
אתן יותר!!


ואני מצטערת שאני מפציצה בשאלות ונשארת לרוב ברמה קצת תיאורטית, אני פשוט לא רגילה לדבר בפתיחות על הנושא, ובעיקר לא על מה שגרם להכל, אז אני כרגע עוד בשלב של איסוף מידע מאנשים שמבינים בנושא ודיונים תיאורטים


ובנוסף, הרבה פעמים טענתי שאני פשוט נתקעתי בשלב של גיל שנתיים שבו שואלים על כל דבר קטן מיליון שאלות, אז אני מתנצלת מראש על כל הגזמה בנושא, אתם תמיד מוזמנים גם לאמר לי תרגיעי...
 

Lady Stark

New member
אנחנו כולנו מחכימים מהדיונים האלה

אז תשאלי כמה שבא לך
 
נההה על מה את מדברת בכלל

הרעיון בפורום זה דיונים כאלה, לא רק להתפרק ולשתף. את יכולה לקחת את הזמן בכיף עד שתחליטי שאת רוצה לחלוק איתנו את המצב שלך. ואף אחד לא אוהב לדבר על הדיכאון הראשון. זה תמיד משהו כואב ואישי. יש רק מישהי אחת שיודעת מה היה שם וזו הפסיכולוגית. אני לא חושבת שאני אוכל אי פעם לדבר על זה שוב.

ותרגיעי. את מתנצלת יותר מדי.
 

היי48

New member
הרגעתי


יש לי שאלה פחות עצובה-במקום לחשוב על דברים רעים ראשונים-תחלקו פעם ראשונה שלכם בכל נושא/תחום שהוא בחיים שהייתה דווקא חיובית וגרמה לכם להרגיש טוב עם עצמכם או עם שאר העולם?

במקרה שלי זה למשל תחילת הלימודים באוניברסיטה-היה ממש נחמד ללמוד דברים חדשים בנושאים שמעניינים אותי ולהתפלסף עליהם עם אנשים אחרים שגם אוהבים אותם
עזר לי גם מבחינת הביטחון האישי שלי, גם פשוט כי זה משהו שאני אוהבת לעשותוגם בגלל זה שתמיד נחמד לבלות עם אנשים שדומים לך בצורה זו או אחרת.

מה אתכם??
 
למעלה