מטריצת ונדר מונדה..
עוזרת להוכיח שייצוג באמצעות נקודות הוא באמת ייצוג לפולינום (והמקדמים במטריצה אכן יכולים להיות מרוכבים. ומה שאפשר להוכיח זה שהדטרמיננט שלה תמיד שונה מאפס, ולכן בהנתן n+1 נקודות תמיד אפשר למצוא n+1 מקדמים של פולינום המתאים לנקודות האלה). לא משתמשים בה באלגוריתם FFT עצמו. אפשר, כמובן, לחשב באמצעותה טרנספורם פוריה של פולינום, אבל זה ייעשה בסיבוכיות (O(n². אלגוריתם FFT נוקט בגישה אחרת, ולא משתמש באותה מטריצה. ואני גם רואה שום סיבה שהמקדמים של הפולינום תמיד ייצאו ממשיים. הם יכולים לצאת מרוכבים בלי שום בעיה.