giver vs taker

[מוכרחים להיות שמח5]

giver vs taker

לדעתכם- אני שם לב במערכת היחסים הנוכחית- אני מרגיש שאני נותן ומשקיע. מחמיא ויוצר קשר. יותר מהבן זוג.
אני תוהה- ובאמת עם עצמי ובכלל:
כמה אני טיפוס giver מתוך בחירה או בגלל שהפרטנר שלי הוא taker? אולי בגלל חוסר בטחון עצמי שלי. אני לא מרגיש משוחרר מספיק כדי שיפנקו אותי בלי שארגיש ייסורי מצפון או רצום להחזיר מיד כגמולו. היה לי בן זוג קודם שהיה מרגיע אותי לפעמים- תן לי לפנק אותך בלי שתחזיר לי. מסאג׳. יום כיף. מה שלא יהיה.
ורק אז הצלחתי לשחרר. לא אגיד שלגמרי. אבל יותר.
זה היה כיף. אבל יחד עם זה הרגשתי גם חשש. יש בזה חוסר שליטה עבורי.
כיוון שאני לא בטוח מה המניע שלי להיות טיפוס giver. יש הרבה שאלות פתוחות:
האם לחפש בן זוג שהוא giver בעצמו? (כמובן שאין שחור או לבן. נטיה לתת יותר מאשר לבקש). כדי לחזק את האיזון אצלי בין לתת ולקבל.
שאלה פתוחה שיש לי אל עצמי- האם להגיד משהו על זה לבן זוג שלי (תושב זר. קשה לבטא כל רגש באנגלית אבל זה לא תירוץ)
אני לא ידוע אם זה משהו שאני רוצה להגיד לבן זוג. אני יכול להסב את תשומת ליבו. אבל עצם זה שאגיד לו שאני רוצה יותר יחס. יותר מסאג׳ הדדי. יותר הבאת אוכל מצידו (כבר רמזתי ואמרתי בסוג של בדיחה- מעניין ה אתה מביא לנו טייק אווי בסופש. מתי אתה מבשל לנו משהו).
בקיצור אשמח לשמוע תובנות שלכם ואם הייתם בסיטואציה דומה. ומה השכלתם

 

[גקימופיגסי]

היי, אני לא יודעת מה להגיד לך, חוץ מ...

שכשלי מפריע משהו, בטח במערכת יחסים קרובה, חשוב לי להגיד.
הציפיות שהאדם ישתנה צריכות להיות מעטות עד כמה שאצליח מבחינתי
אבל אני צריכה להרגיש שהוא שומע אותי ובא לקראתי במשהו. אפילו קטן.
כמובן, יש דברים קטנים שאני יכולה אולי להעביר.
אני צריככה לשים לב לא להפוך ביקורתית ולשכוח לראות את הטוב בשני.
אבל לא לשמור בבטן, אני לא יכולה.
לא יודעת אם זה מדבר אליך?....

 

[ommerl]

אני חושב שאתה צריך להפנות את תשומת הלב פנימה

דפוס של רצון לתת וקושי לקבל בלי לתת מיד תמורה- זה דפוס שלי הוא מאוד מוכר אישית והוא הולך יד ביד עם חוסר ביטחון עצמי.

במילים אחרות זה נקרא ריצוי. זה רצון לתת כדי שיאהבו אותי. הקושי לקבל הוא הצד השני של אותה מטבע- אם אני אקבל ולא אתן בחזרה עשויים לא לאהוב אותי.

העניין הוא שזה לא נתינה אמתית. זו נתינה עם אג'נדה. עם אינטרס. זו נתינה כדי שיאהבו אותי או לפחות כדי שלא ישנאו אותי. סוג של מסחר כשהנתינה היא המטבע ואהבה היא המוצר שאתה קונה.

לשתף את בן הזוג במה שעובר עליך זה תמיד דבר טוב לדעתי, אבל זה לא צריך להיות הפתרון עצמו לפי דעתי. גם לא לחפש בן זוג שיותר מתאים לדפוס הזה זה פתרון פחות איכותי לפי דעתי כי זה מתמקד ברמת הסביבה.

פתרון טוב יותר צריך לעבור לדעתי דרך עבודה פנימית. לאהוב את עצמך. לקבל את עצמך. להיות מסוגל להרגיש אהוב וראוי לאהבה פשוט ככה. כמו שהיית ראוי לאהבה ביום שנולדת (אתה עדיין אותו אדם). ואז הנתינה שלך תהיה ממקום נקי של נתינה, ויהיה לך גם קל יותר לקבל באמת. בלי הלחץ הזה של לתת בחזרה מיד.

אגב, נכון שכשאתה נותן אתה מרגיש טוב? אז תחשוב על זה שכשאתה לא מאפשר לאנשים לתת לך אתה מונע מהם את ההרגשה הטובה הזאת...

וכשאתה כן מאפשר להם לתת לך בלי שאתה נותן בחזרה, הם כן מקבלים משהו: הם מקבלים את ההרגשה הטובה שבלתת.

מקווה שהדברים שלי עזרו לך. כמובן שזה תהליך. אני אישית עברתי את התהליך הזה לא בפסיכולוגיה קלאסית אלא ב- NLP, דמיון מודרך, וגישות שונות של טיפול בתת מודע.

 

[מוכרחים להיות שמח5]

המצב הפוך, אני מרגיש שאני התומך והשומע. אבל לא נשמע

את מדברת על נתינה בלי רצון לקבל. אצלי המצב הפוך. אני נותן (כדי לרצות) אבל מעריך את עצמי מספיק כדי לדעת שגם לי מגיע לקבל. זה לא קורה.

 

[ommerl]

קודם כל אני גבר שנית- אתה רק מחזק את דבריי

לתת כדי לרצות זה ריצוי לא נתינה. כל עוד יש אינטרס מאחורי הנתינה זו לא נתינה טהורה ואז אתה מרגיש כפי שאתה מרגיש.
&nbsp
אני לא אומר שלא מגיע לך לקבל. אין לי ספק שמגיע לך. ואולי זה בן זוג שלא מתאים לך. יחד עם זאת, אני עדיין טוען שכדי להחליט משהו, העבודה צריכה להתחיל מבפנים. כשתגיע למצב שאתה מסוגל לתת בלי ציפייה לקבל- יהיה לך קל יותר להבין ולהחליט אם בן הזוג הזה מתאים לך.

 

[מוכרחים להיות שמח5]

אני חושב שמה שאתה מתאר זה אוטופיה שהפסיכולוגים מכתיבים לנו

בכל נתינה יש קמצוץ של אגואיזם. וצפיה לקבלת תמורה. רוחנית או פיסית.

אפילו אמא שמגדלת את בנה מגדלת אותו כדי שהיא תרגיש אחראית, בוגרת, סמל סטטוס חברתי, שמישהו יתמוך בה לעת זקנה. שיסב לה נחת מולה ומול החברה.

אני חושב שמערכת יחסים של נתינה בלי צפיה לקבל זה רק בין בני משפחה או בין זוג שנשוי זמן רב. בהתחלה - יש תפיה להיות מחוזר.

ואם אני יודע מה אני שווה - אני מבין שמגיע לי ושאני רוצה להרגיש מחוזר, נעטף ומקבל בחזרה.

סמטריה היא לא מילה גסה. ואני לא חושב שבתחילת קשר (אפילו שנה) יש נתינה טהורה בלי אינטרס להתחבב, לרצות, לחזק את הקרבה גם על חשבונך. אבל תוך כדי - צפיה להפיק ולקבל בתמורה.

 

[ommerl]

נכון. זו אוטופיה, אבל לא שמעתי אותה מאף פסיכולוג

ואני בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות.
&nbsp
בכל מקרה, זו אוטופיה אבל זה המקום לשאוף אליו מבחינה נפשית ורוחנית. יש סקאלה שבין אגואיזם לנתינה טהורה. ככל שתיטה יותר לנתינה טהורה אתה תרגיש יותר טוב עם המקום שבו אתה נמצא. ואני אומר את זה מניסיון. הייתי שם, והיום אני במקום אחר. אני לא 100% מהזמן בנתינה טהורה אבל התקדמתי המון בסקאלה הזאת. אני יודע שזה אפשרי כי עשיתי את זה. ואני יודע שזה אפשרי לאחרים כי אני עוזר לאנשים בזה.
&nbsp
כשתתקדם בסקאלה אתה גם תוכל להיות בנתינה כלפי עצמך ותדע לשים גבולות כי זה בלתי אפשרי להיות בצד של נתינה בסקאלה אם אתה נותן יותר ממה שאתה באמת יכול. כדי להיות בנתינה חשוב להיות קודם בנתינה כלפי עצמנו, לדאוג לצרכים של עצמנו, ואז לתת את האקסטרא לאחרים.
&nbsp
כמו ההנחיה שדיילות נותנות במטוס במקרה של נחיתה אונס- כשנופלות מסיכות החמצן לשים קודם כל על עצמנו ואחר כל על מי שזקוק לעזרה- אחרת לא נוכל לעזור לו כי יגמר לנו החמצן.
&nbsp
אני מבטיח לך שאפשר להיות במקום שאתה כרגע קורא לו אוטופיה ולגלות ש... יש עוד יותר רוחני מזה, שעוד יותר קשה להגיע לרוחניות הזאת. במיוחד בעולם המערבי... כמו למשל- לתת כשזה כואב. להיות בנתינה כלפי אדם שאתה כועס עליו.