GOD FEARING CHILD ו-ETERNAL BONDS
שניים מהפרקים החביבים עלי. אני אוהבת כשיש איזשהו נושא אחד שכל העלילות עוסקות בו. ב-GOD FEARDING CHILD יש עיסוק יפה בנושא של הורים וילדים - זאוס וכרונוס, זאוס וארס, זאוס והרקולס, הרקולס והילדים שהרה הרגה, זינה וסולן, זינה ואיב, כולל הורים חורגים - הרה והרקולס וגבריאל ואיב. כמו כן היה עיסוק ביחסי אחים, עם דגש על קנאת אחים - ארס והרקולס וסולן ואיב (ואם מתעקשים, גם זאוס והרה, שהם הרי גם אחים בנוסף לבני זוג). הסוף היה אדיפלי מאד - זאוס מדבר על הצורך להרוג את האבא ולתפוס את מקומו. ושוב, אם מתעקשים אפשר לקפוץ קדימה ולהיזכר בצורך של ליביה להרוג את אמא שלה וכל מה שיקר לה. ב-ETERNAL BONDS שוב שם הפרק היה רב משמעי. נתחיל בזה ששתי העלילות עסקו ב-unrequited love. הסוף של העלילה של ג´וקסר וגבריאל מרמזת גם על המסקנה שצריך להגיע אליה בעלילה השניה - גם אם ארס וג´וקסר אינם ממלאים את התפקיד שהם רוצים בחיים של זינה וגבריאל, ללא ספק יש להם איזשהו תפקיד. אם כי הסירוב של זינה לעשות עם ארס ילד הוא סירוב ליצור קשר נצחי שכזה. מעניין הקטע עם הרעל שיוצר קשר בין הפצע ללב. האם יש לזה משמעות מטאפורית? ואם כן, מהי? גבריאל באמת יכולה להיות כלבה כלפי ג´וקסר לעיתים קרובות, ואני שמחה שהיא הודתה בזה, ושמחה שהם ניהלו את השיחה הזו, ושג´וקסר אמר בסופה מה שהוא אמר. ודבר אחרון - הרבה מדברים על הקושי לשלב קריירה ואמהות - זינה עושה עבודה לגמרי לא רעה... נקרעתי מהשימוש שלה בחיתולים כנשק והטיפים שהיא מלמדת את איב כבר מעכשיו. אתם חושבים שכל הטלטולים שאיב עברה עוד בבטן ועדיין עכשיו השפיעו על איך שהיא יצאה? הקטע של הקשירה של איב לענף מזכיר מאד את CRADE OF HOPE, ואני בטוחה שזה נעשה בכוונה. ולכל הסאברים והשיפרים - מה יש לכם להגיד בקשר לתפיסת היחסים בין כולם לכולם בפרקים האלה?
שניים מהפרקים החביבים עלי. אני אוהבת כשיש איזשהו נושא אחד שכל העלילות עוסקות בו. ב-GOD FEARDING CHILD יש עיסוק יפה בנושא של הורים וילדים - זאוס וכרונוס, זאוס וארס, זאוס והרקולס, הרקולס והילדים שהרה הרגה, זינה וסולן, זינה ואיב, כולל הורים חורגים - הרה והרקולס וגבריאל ואיב. כמו כן היה עיסוק ביחסי אחים, עם דגש על קנאת אחים - ארס והרקולס וסולן ואיב (ואם מתעקשים, גם זאוס והרה, שהם הרי גם אחים בנוסף לבני זוג). הסוף היה אדיפלי מאד - זאוס מדבר על הצורך להרוג את האבא ולתפוס את מקומו. ושוב, אם מתעקשים אפשר לקפוץ קדימה ולהיזכר בצורך של ליביה להרוג את אמא שלה וכל מה שיקר לה. ב-ETERNAL BONDS שוב שם הפרק היה רב משמעי. נתחיל בזה ששתי העלילות עסקו ב-unrequited love. הסוף של העלילה של ג´וקסר וגבריאל מרמזת גם על המסקנה שצריך להגיע אליה בעלילה השניה - גם אם ארס וג´וקסר אינם ממלאים את התפקיד שהם רוצים בחיים של זינה וגבריאל, ללא ספק יש להם איזשהו תפקיד. אם כי הסירוב של זינה לעשות עם ארס ילד הוא סירוב ליצור קשר נצחי שכזה. מעניין הקטע עם הרעל שיוצר קשר בין הפצע ללב. האם יש לזה משמעות מטאפורית? ואם כן, מהי? גבריאל באמת יכולה להיות כלבה כלפי ג´וקסר לעיתים קרובות, ואני שמחה שהיא הודתה בזה, ושמחה שהם ניהלו את השיחה הזו, ושג´וקסר אמר בסופה מה שהוא אמר. ודבר אחרון - הרבה מדברים על הקושי לשלב קריירה ואמהות - זינה עושה עבודה לגמרי לא רעה... נקרעתי מהשימוש שלה בחיתולים כנשק והטיפים שהיא מלמדת את איב כבר מעכשיו. אתם חושבים שכל הטלטולים שאיב עברה עוד בבטן ועדיין עכשיו השפיעו על איך שהיא יצאה? הקטע של הקשירה של איב לענף מזכיר מאד את CRADE OF HOPE, ואני בטוחה שזה נעשה בכוונה. ולכל הסאברים והשיפרים - מה יש לכם להגיד בקשר לתפיסת היחסים בין כולם לכולם בפרקים האלה?
