gormenghast
- פותח הנושא חובבן
- פורסם בתאריך
טוב, ראיתי אתמול את הפרק האחרון ../images/Emo58.gif
והתאכזבתי. היתה לי תחושה חזקה של אנטי קליימקס. יכול להיות בגלל המהירות שבה הכל נגמר ונסגר, אבל נראה לי שגם מהמסר של הסוף. אז מה היה לנו שם? אחד סטירפייק, אינטליגנטי, מוכשר ומקיאווליסטי, שבמבנה המעמדי הנוקשה והמסורתי של גורמנגהאסט תקוע במעמד נער מטבח עד קץ ימיו, ומחליט שזה לא בשבילו, ובכמויות גדולות של כעס, שנאה, נקמה וכמיהה למשהו טוב יותר, מתחיל בתככים ובמעשי פשע. לעומתו, יש את כל חבורת האידיוטים של גורמנגהאסט (אחד יותר דפוק מהשני), שתקועים עמוק בתוך המעמדיות שלהם, ולא מסוגלים לראות שום דבר מעבר לזה. סטירפייק מנסה לשבור את המסגרת הקיימת, כדי לחצוב לעצמו נתיב התקדמות. אבל למרות כל נסיונותיו, אנשי גורמנגהאסט ממשיכים להתייחס אליו כאל "נער מטבח". פה ושם הוא הורג אחד מאלה שמתעקש להמשיך להתייחס אליו ככזה למרות כל נסיונותיו לצאת מהמטבח (והוא לא הורג במכוון אנשים שלא מתייחסים אליו כך), אבל ככל שהוא ממשיך בדרכו מתברר שאין לו שום סיכוי לגרום לאנשי גורמנגהאסט המאובנים להכיר בערכו, כי הם רואים רק את המעמד שלו. אפילו פיושה (שזוכה אצלי לתואר "הסתומה בעלת החלומות הרומנטיים המטופשים") מזדעזעת קשות כשהוא מעז לקרוא לה בשמה בלי תואר הליידי הנלווה אליו. ואגב, סטירפייק היה יכול לצאת בשקט ובשלווה מכל הסיפור, אם הוא היה מחסל לא רק את פליי בחדר שבו כלא את שתי האחיות, אלא גם את טיטוס ואת הרופא. אבל מה? שני אלה לא עשו לו שום דבר רע. אז הוא לא מחסל אותם. אז הוא מת. הסוף? טיטוס הבטטה, שאולי היה שווה משהו בספר ובהמשכיו, אבל בסדרה בהחלט היה אנמי וחסר כל משמעות, ולא עשה כלום חוץ מלרגוז ולרטון במרדנות נעורים - אפילו היציאות שלו מהטירה לא היו כדי לחקור ולגלות, אלא במרדף אחר מוטיבציה חיצונית - הנערה הפראית - באקט אחרון של הרואיות, מחסל את סטירפייק (אחרי שכל צבא הטירה לא יכול לו). סטירפייק, בשארית כוחו, אומר לו את המשפט שנראה שמהווה את המוטו של כל הסדרה: "היה לך מזל". בעקבות אקט הגבורה הזה, טיטוס זוכה סוף סוף במעמד ששמור לו מלידה, ובזכות לצאת מגורמנגהאסט כרצונו. אז מה יוצא מכל זה? שהמפתח לכל כן נמצא, בסופו של דבר, במעמד מלידה? שלא משנה כמה אתה מוצלח, חכם או עתיר מוטיבציה, אם באת ממעמד נחות, בגורמנגהאסט אין לך סיכוי? ששינאה ויצר נקמה לא יובילו אותך לשום מקום, אבל טמבליות מרדנית כן (טוב, בתנאי שנולדת היורש לכס המלוכה)? הסוף לחלוטין לא ברור לי, אני לא מבינה מה הוא רוצה להגיד, אם בכלל, ובאופן כללי נשארתי עם הרגשה של נפילה רצינית אחרי הקצב המלהיב של הסדרה בפרקים הקודמים. או שאולי הסוף לא רוצה להגיד שום דבר, ואני סתם מחפשת משמעויות? יש למישהו דעה שונה?
והתאכזבתי. היתה לי תחושה חזקה של אנטי קליימקס. יכול להיות בגלל המהירות שבה הכל נגמר ונסגר, אבל נראה לי שגם מהמסר של הסוף. אז מה היה לנו שם? אחד סטירפייק, אינטליגנטי, מוכשר ומקיאווליסטי, שבמבנה המעמדי הנוקשה והמסורתי של גורמנגהאסט תקוע במעמד נער מטבח עד קץ ימיו, ומחליט שזה לא בשבילו, ובכמויות גדולות של כעס, שנאה, נקמה וכמיהה למשהו טוב יותר, מתחיל בתככים ובמעשי פשע. לעומתו, יש את כל חבורת האידיוטים של גורמנגהאסט (אחד יותר דפוק מהשני), שתקועים עמוק בתוך המעמדיות שלהם, ולא מסוגלים לראות שום דבר מעבר לזה. סטירפייק מנסה לשבור את המסגרת הקיימת, כדי לחצוב לעצמו נתיב התקדמות. אבל למרות כל נסיונותיו, אנשי גורמנגהאסט ממשיכים להתייחס אליו כאל "נער מטבח". פה ושם הוא הורג אחד מאלה שמתעקש להמשיך להתייחס אליו ככזה למרות כל נסיונותיו לצאת מהמטבח (והוא לא הורג במכוון אנשים שלא מתייחסים אליו כך), אבל ככל שהוא ממשיך בדרכו מתברר שאין לו שום סיכוי לגרום לאנשי גורמנגהאסט המאובנים להכיר בערכו, כי הם רואים רק את המעמד שלו. אפילו פיושה (שזוכה אצלי לתואר "הסתומה בעלת החלומות הרומנטיים המטופשים") מזדעזעת קשות כשהוא מעז לקרוא לה בשמה בלי תואר הליידי הנלווה אליו. ואגב, סטירפייק היה יכול לצאת בשקט ובשלווה מכל הסיפור, אם הוא היה מחסל לא רק את פליי בחדר שבו כלא את שתי האחיות, אלא גם את טיטוס ואת הרופא. אבל מה? שני אלה לא עשו לו שום דבר רע. אז הוא לא מחסל אותם. אז הוא מת. הסוף? טיטוס הבטטה, שאולי היה שווה משהו בספר ובהמשכיו, אבל בסדרה בהחלט היה אנמי וחסר כל משמעות, ולא עשה כלום חוץ מלרגוז ולרטון במרדנות נעורים - אפילו היציאות שלו מהטירה לא היו כדי לחקור ולגלות, אלא במרדף אחר מוטיבציה חיצונית - הנערה הפראית - באקט אחרון של הרואיות, מחסל את סטירפייק (אחרי שכל צבא הטירה לא יכול לו). סטירפייק, בשארית כוחו, אומר לו את המשפט שנראה שמהווה את המוטו של כל הסדרה: "היה לך מזל". בעקבות אקט הגבורה הזה, טיטוס זוכה סוף סוף במעמד ששמור לו מלידה, ובזכות לצאת מגורמנגהאסט כרצונו. אז מה יוצא מכל זה? שהמפתח לכל כן נמצא, בסופו של דבר, במעמד מלידה? שלא משנה כמה אתה מוצלח, חכם או עתיר מוטיבציה, אם באת ממעמד נחות, בגורמנגהאסט אין לך סיכוי? ששינאה ויצר נקמה לא יובילו אותך לשום מקום, אבל טמבליות מרדנית כן (טוב, בתנאי שנולדת היורש לכס המלוכה)? הסוף לחלוטין לא ברור לי, אני לא מבינה מה הוא רוצה להגיד, אם בכלל, ובאופן כללי נשארתי עם הרגשה של נפילה רצינית אחרי הקצב המלהיב של הסדרה בפרקים הקודמים. או שאולי הסוף לא רוצה להגיד שום דבר, ואני סתם מחפשת משמעויות? יש למישהו דעה שונה?
דלית - delete
New member
לטעמי הסוף היה טוב.
אם את זוכרת איך התחילה אימם של פיושה וטיטוס (בהפלת התינוק, בלי לשים לב לכך) ואיך סיימה (מנסה להשאר חזקה למראית עיין, כשכל שנותר לה זה התקווה שלפחות אחד מבני משפחתה יחזור יום אחד) יש כאן התפתחות של דמות שלשם שינוי לא מנסה להרביץ לי על הראש עם ההתפתחות ולצעוק "תראו אותי! אני עגולה!" אלא נותנת לשינוי להיות מרומז וכמעט לא שם. סטירפייק עצמו המשיך בעליה המטאורית שלו (עד לדרגת המזכיר הנכספת - השליט האמיתי (באמצעות הטקסים שבני המעמדות משועבדים להם לא פחות משהם משתמשים בהם לשמור על מעמדם)) עד הנפילה הבלתי נמנעת. פיושה לא הצליחה להתרומם מעל השטחיות והחיצוניות, עד שהיה מאוחר מדי וזו טרגדיה שלה שהיא הייתה כ"כ קטנה באופיה. וכשהבינה מה עשתה, היא הרגה את עצמה. טיטוס אולי יחזור, ואולי באמת הצליח להשתחרר. הסוף פתוח. וקורה וקלאריס זהות. אפילו סטירפייק לא הבדיל בין הגולגלות
ועם כל כמה שהיו סתומות, הן לא וויתרו עד הסוף, לא התכופפו לשניה. המלכודת שוב נמתחה כאקט אחרון של התרסה, ואעפ"י שרעבו למוות (או אולי מתו מצמא), ובלי נפש חיה שתחזה בהן, אנו מוצאים אותן ישובות על כסאותיהן, בשלווה מדומה.
אם את זוכרת איך התחילה אימם של פיושה וטיטוס (בהפלת התינוק, בלי לשים לב לכך) ואיך סיימה (מנסה להשאר חזקה למראית עיין, כשכל שנותר לה זה התקווה שלפחות אחד מבני משפחתה יחזור יום אחד) יש כאן התפתחות של דמות שלשם שינוי לא מנסה להרביץ לי על הראש עם ההתפתחות ולצעוק "תראו אותי! אני עגולה!" אלא נותנת לשינוי להיות מרומז וכמעט לא שם. סטירפייק עצמו המשיך בעליה המטאורית שלו (עד לדרגת המזכיר הנכספת - השליט האמיתי (באמצעות הטקסים שבני המעמדות משועבדים להם לא פחות משהם משתמשים בהם לשמור על מעמדם)) עד הנפילה הבלתי נמנעת. פיושה לא הצליחה להתרומם מעל השטחיות והחיצוניות, עד שהיה מאוחר מדי וזו טרגדיה שלה שהיא הייתה כ"כ קטנה באופיה. וכשהבינה מה עשתה, היא הרגה את עצמה. טיטוס אולי יחזור, ואולי באמת הצליח להשתחרר. הסוף פתוח. וקורה וקלאריס זהות. אפילו סטירפייק לא הבדיל בין הגולגלות
שלווה מדומה?
קפאון טרמינלי, אני הייתי אומרת. הן כבר לא היו מסוגלות לצאת מהתבנית שהן היו תקועות בה כל כך הרבה זמן. וזה שהן שוב ניסו להרוג אותו באותו תעלול חבוט שלא עבד בפעם הקודמת... נו, אתה תראה בזה אקט של התרסה, אני אראה בזה אקט של טמטום... אני בספק אם פיושה הרגה את עצמה כי היא הבינה מה היא עשתה. אני חושבת שמה שהיא הבינה סוף סוף זה שלחלומות שלה אין באמת סיכוי להתקיים, כי כל מי שידמה לדמות האביר הנחשק שלה במקום כמו גורמנגהאסט, בהחלט יהיה טיפוס מרדני וחסר מעצורים כמו סטירפייק, וזו הפעם הראשונה שהיא מבינה מה זה כולל באמת. ומה אני אעשה לך, הצלחתו של טיטוס הבטטה להגיע למעמדו מלידה (הידד, איזה הישג) ולצאת מגורמנגהאסט ("מותר לך לעשות כל מה שבא לך, אתה הרוזן" כמאמר אמו) לא ממש נראה לי כמו סיום מרגש. הידד. הבטטה ניצח. הוא רוזן. כל המעמדות נשמרו במקומם הראוי.
קפאון טרמינלי, אני הייתי אומרת. הן כבר לא היו מסוגלות לצאת מהתבנית שהן היו תקועות בה כל כך הרבה זמן. וזה שהן שוב ניסו להרוג אותו באותו תעלול חבוט שלא עבד בפעם הקודמת... נו, אתה תראה בזה אקט של התרסה, אני אראה בזה אקט של טמטום... אני בספק אם פיושה הרגה את עצמה כי היא הבינה מה היא עשתה. אני חושבת שמה שהיא הבינה סוף סוף זה שלחלומות שלה אין באמת סיכוי להתקיים, כי כל מי שידמה לדמות האביר הנחשק שלה במקום כמו גורמנגהאסט, בהחלט יהיה טיפוס מרדני וחסר מעצורים כמו סטירפייק, וזו הפעם הראשונה שהיא מבינה מה זה כולל באמת. ומה אני אעשה לך, הצלחתו של טיטוס הבטטה להגיע למעמדו מלידה (הידד, איזה הישג) ולצאת מגורמנגהאסט ("מותר לך לעשות כל מה שבא לך, אתה הרוזן" כמאמר אמו) לא ממש נראה לי כמו סיום מרגש. הידד. הבטטה ניצח. הוא רוזן. כל המעמדות נשמרו במקומם הראוי.
דלית - delete
New member
הוא היה הרוזן מרגע שאביו מת
מותר היה לו לצאת בכל עת. הוא הפך לרוזן בעיני אימו, כשלמד לעמוד על דעתו. זוכרת את מילות הפרידה של הבטטה מאימו? סטירפייק היה צריך להיות בנה. והוא צדק. וזה מה שבאמת הרג את פיושה - למרות שבספרות הנותית ידוע על מקרי גילוי עריות, בחברה הקפואה והסופר שמרנית המתוארת זה היה חטא בל יעבור. חטא אותו ניסה לעבור גם הצאצא השני (הדיוע גם כב. טטה), בעזרת אחותו החורגת. הרופא היה הדמות החזקה ביותר לאורך רוב הסדרה, עד שנעלם לחלוטין בסיום. אבל הוא עשה את הבחירה שלו - כשהבטטה ירד בסירה, הרופא בחר להשאר ולעזור לפליטים, במקום לנסות לעזור לנער. ויש לי הרגשה שבגלל חסרונו הבולט כדמות אקטיבית בסיום (החל מכיתור סטירפייק בחדר המוצף ועד יציאת טיטוס) נשארת בתחושת חוסר.
מותר היה לו לצאת בכל עת. הוא הפך לרוזן בעיני אימו, כשלמד לעמוד על דעתו. זוכרת את מילות הפרידה של הבטטה מאימו? סטירפייק היה צריך להיות בנה. והוא צדק. וזה מה שבאמת הרג את פיושה - למרות שבספרות הנותית ידוע על מקרי גילוי עריות, בחברה הקפואה והסופר שמרנית המתוארת זה היה חטא בל יעבור. חטא אותו ניסה לעבור גם הצאצא השני (הדיוע גם כב. טטה), בעזרת אחותו החורגת. הרופא היה הדמות החזקה ביותר לאורך רוב הסדרה, עד שנעלם לחלוטין בסיום. אבל הוא עשה את הבחירה שלו - כשהבטטה ירד בסירה, הרופא בחר להשאר ולעזור לפליטים, במקום לנסות לעזור לנער. ויש לי הרגשה שבגלל חסרונו הבולט כדמות אקטיבית בסיום (החל מכיתור סטירפייק בחדר המוצף ועד יציאת טיטוס) נשארת בתחושת חוסר.
כן.
שכחת להזכיר שסטירפייק הוא חרא של בנאדם ורוצח, כן, גם של אנשים שלא עשו לו כלום. קורה וק... קלריס? מה היה שמה? לא עשו לו שום דבר. בתור תודה הוא גורם להם להצית את הספריה (וכמעט הורג לא מעט אנשים) ומרעיב אותן למוות. ממש מודל חיקוי. את מצפה למסר שילמד ממעשיו של אדם כזה? כולם חארות בסיפור הזה חוץ מטיטוס ופיושה, ואף אחד לא יגיד שהם גיבורים או חכמים במיוחד, ככה שהמעמד נותן להם דכויות אבל לא עושה אותם טובים יותר. זה באמת סיפור בלי משמעויות נלוות.
שכחת להזכיר שסטירפייק הוא חרא של בנאדם ורוצח, כן, גם של אנשים שלא עשו לו כלום. קורה וק... קלריס? מה היה שמה? לא עשו לו שום דבר. בתור תודה הוא גורם להם להצית את הספריה (וכמעט הורג לא מעט אנשים) ומרעיב אותן למוות. ממש מודל חיקוי. את מצפה למסר שילמד ממעשיו של אדם כזה? כולם חארות בסיפור הזה חוץ מטיטוס ופיושה, ואף אחד לא יגיד שהם גיבורים או חכמים במיוחד, ככה שהמעמד נותן להם דכויות אבל לא עושה אותם טובים יותר. זה באמת סיפור בלי משמעויות נלוות.
לגבי קלריס וקורה,
סטירפייק החזיק אותן בחיים עד שהן ניסו להרוג אותו. עד אז, לא היתה לו כוונה להרוג אותן. הוא החליט להרוג אותן רק כשהן טמנו לו את המלכודת הראשונה. סטירפייק לא חרא של בנאדם. רוצח? כן. פסיכופת? כן. חדור תחושת נקם? כן. חרא של בנאדם? לא ממש. מישהו שנולד בזבל ומנסה לצאת ממנו, בחברה שלא ממש מאפשרת את זה. "חולה נפש" מן הסתם תהיה ההגדרה הנכונה. ולי די נשבר מסיפורים שבהם הפתרון היחיד שהחברה מוצאת לחולי הנפש הוא להרוג אותם. אחחח, מה לא הייתי נותנת בשביל הופעה של עשר דקות של חניבעל לקטר בגורמנגהאסט... הוא כבר היה מסדר הכל.
סטירפייק החזיק אותן בחיים עד שהן ניסו להרוג אותו. עד אז, לא היתה לו כוונה להרוג אותן. הוא החליט להרוג אותן רק כשהן טמנו לו את המלכודת הראשונה. סטירפייק לא חרא של בנאדם. רוצח? כן. פסיכופת? כן. חדור תחושת נקם? כן. חרא של בנאדם? לא ממש. מישהו שנולד בזבל ומנסה לצאת ממנו, בחברה שלא ממש מאפשרת את זה. "חולה נפש" מן הסתם תהיה ההגדרה הנכונה. ולי די נשבר מסיפורים שבהם הפתרון היחיד שהחברה מוצאת לחולי הנפש הוא להרוג אותם. אחחח, מה לא הייתי נותנת בשביל הופעה של עשר דקות של חניבעל לקטר בגורמנגהאסט... הוא כבר היה מסדר הכל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.