המשך
יוצא איפוא, שהנצרות והאיסלם ודומיהן, בנויות כפירמידה הפוכה, העומדת על החוד שלה, על אדם אחד, שממנו ואילך ככל שמתרחקים הפירמידה הולכת ומתרחבת, קהל המאמינים הולך וגדל...! נוכל עוד להבהיר לעצמנו את הפער העצום בין הטענות השונות על-ידי שנדמיין לעצמנו את התמונה הבאה. אדם הולך לכיוון מסוים, ואחריו הולכים שורה של מאה בני-אדם מכוסי עיניים, כשכל אחד אוחז ביד חבירו ונמשך אחריו, האם יעלה על הדעת שנראה קבוצה זו כמייצגת החלטה של מאה אנשים ללכת בכיוון זה, או האם יש כאן רק החלטה של אדם אחד, ואחריו מאה נגררים?! נתאר לעצמנו מאידך, עשרה אנשים בלבד, ההולכים באופן עצמאי, וכולם לאותו כיוון, האם אין הם מבטאים הרבה יותר את בחירת דרכם מאשר מאה אנשים המובלים על ידי גורר אחד?! כאשר אחד גורר אחריו מאה אנשים, גם אם תגדל שרשרת קשורי העיניים מאחריו לאלף או למיליון, עדיין לא תהיה ההתרחשות מרשימה יותר, מפני שאין אחד שבוחר באופן עצמאי באיזו דרך ללכת: כל אחד ואחד סומך על האדם שלפניו בשורה, שגם הוא סומך על האדם שלפניו... זהו איפוא ההבדל בין "אמונת" עם ישראל, לבין שאר הדתות. ביהדות, לא "מאמינים" לאיש אחד בלבד משום שהצליח להלהיב או לגרור אחריו מספר גדול יותר של אנשים שגררו אחריהם עוד ועוד עד שהפכו ל"אמונה". אלא, העם כולו באופן ישיר היו, ראו, שמעו וחוו את מעמד הר סיני והתגלות האלוקים לפניהם!! עיקרי הדברים הללו הודגשו כבר ע"י גדולי עולם, הרמב"ם כותב: "שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעידו עליו מבחר העדים שלא היה כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקב"ה, ושתראה כבודו עין בעין ודבר זה היה שתתחזק האמונה חזוק שלא ישנהו משנה ויגיע לנו על ידו האמת, כדי להעמיד רגלנו לבל ימעדו אשורינו" (אגרת תימן). וכן, בספר "העיקרים" לרבי יוסף אלבו: "... כל מה שהושג בחוש לאנשים רבי-המספר, תהא האמנתו יותר מתקבלת וכו' ובעבור זה רצה השם יתברך שתנתן התורה ע"י משה בפרסום גדול וריבוי עצום מששים רבוא... שהיו בהם אנשים חכמים ונבונים וריבוי דעות מתחלפות (כלומר בעלי השקפות שונות, אופי שונה וכדומה) כדי שלא ישאר שום חשש ספק בלב המקבלים והנטפלים אליהם ולא בלב הבאים אחריהם בעול. "ותהיה הקבלה נכונה ואמיתית בתכלית מה שאפשר" (מאמר א' פרק יט). האם יתכן שנאמין לאדם הטוען כי האלוקים נתגלה אליו בחזיון, בחלום הלילה או במדבר ביום, בלי שום עדות והוכחה ברורה לאמת את דבריו?? האם על סמך סיפור זה נשנה את חיינו היומיומיים, נאמץ לעצמנו חוקים חדשים, ונמסור את נפשנו להפיץ דת זו ולקיים אותה? וזה לשון המלבי"ם: "רצה ה' שתנתן התורה בפרסום גדול, וברבוי עצום של שישים ריבוא (רק הגברים), והם הנחילו הקבלה הזאת אשר ראו בעיניהם לבניהם אחריהם לדור אחרון, ועל כן כל מי שיקום לאמור שהוא שליח מן ה' ליתן תורה לעם, נשיב אליו: תורה שלא תנתן מאת האלוקים בפרסום גדול כזה, אינה אלוקית, וכל שכן שבא לבטל התורה הנתונה ממשה שישיבו לו שצריך שיתראה ה' בעצמו לפני שישים ריבוא, בפרסום גדול כמו שהתגלה בעת נתינתה, כי בדבר המצטווה לנביא בינו לבין עצמו יש חשש וספק בדבריו אפילו בדורו, וכל שכן בדורות אחרים" (שמות יט, ט). אכן, אין אפשרות להכחיש את מעמד הר סיני. כי במעמד זה היה נוכח עם שלם עם מיליוני נפשות, והתורה מספרת עליו באריכות רבה, ולא קם שום סופר בזמן העתיק מאיזו אומה שהכחיש את העובדה הזאת כי לא היה ולא נברא. אפילו הנצרות והאיסלם לא ערערו על מעמד זה, אלא אדרבה, הסתמכו עליו בתור הגילוי המשכנע ביותר להמצאות ה' ולהשגחתו על העולם. "מתן תורה לישראל" - היא העובדה המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות, דתות המקיפות ציבור של כמיליארדים, והמהווה את עיקרו של העולם התרבותי. עד היום בנויים ערכיה של כל חברה תרבותית על היסודות של תורת משה מסיני. ואין פלא מדוע קיימת הסכמה כללית על אמיתותו של מעמד הר סיני! מפני שלמעמד זה יש את כל המאפיינים של אירוע היסטורי (מלבד שהוא מפתיע ופלאי יותר ממאורע היסטורי רגיל) - תופעה שמעידים עליה מיליוני אנשים - אינה אלא עובדה! מטעם זה מוזכר מעמד הר סיני לאורך כל התנ"ך כעובדה היסטורית שאין כל צורך לשכנע באמיתותה או להאריך ולהסבירה באזני השומעים. כגון: "אין בארון רק שני לוחות אבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת ברית עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים" (מלכים א', ח,ט). ודוד המלך מתאר בתהילים (פרקים קה, קו, מד, עח ועוד) את כל עשרת המכות, וניסי המדבר, וניסי כיבוש ארץ ישראל. וכן בדברי הימים כתוב על זמן חזקיהו איך הקריבו קרבן הפסח. ובספר נחמיה פרק ט' (שנכתב בתחילת בית שני) מתוארת ההשתלשלות של עם ישראל מזמן אברהם אבינו ע"ה, יציאת מצרים, קריעת ים-סוף, מעמד הר סיני, נתינת השבת, העגל, וכל ניסי הארבעים שנה במדבר, וניסי כיבוש ארץ ישראל. ועוד מקומות לרוב, ולמעשה התנ"ך כולו מלא מענין יציאת מצרים. ורואים את גודל "האמונה החושית" של עם ישראל במסורת ברורה זו. כשם שאנו מקבלים כ"עובדה", שהיה מלך בשם אלכסנדר מוקדון והיו פרעונים במצרים, מתוך שבלתי אפשרי לשתול להיסטוריה דמויות צבוריות ואירועים המוניים שלא היו, כך אי-אפשר לומר שיום אחד קם מי שקם והצליח לשכנע עם שלם, שהם היו עדים לאירוע שאף פעם לא התרחש...! ולשתול בהיסטוריה מאורע ששינה את מהלך חייו של עם ועולם, (עיין בעמוד 71 ואילך בהרחבה), ועוד שצריכים הם לספר שקר לילדיהם... ולחנכם לחיות ולמות על האמת הזו...! (עיין בעמוד 83 בהרחבה). בהערכת יציבותן היחסית של טענות היסטוריות מסוגים שונים, מספר המפתח אותו יש לזכור אינו מספר האנשים שהסכימו לקבל את אמינות הטענה בתאריך מאוחר כלשהו, אלא מספר האנשים שהיו משתתפים ישירים או עדי ראיה. העובדה שלכל אחת מדתות העולם, חוץ מליהדות, חסרה הדרישה הראשונית הקריטית של מספר עדי ראיה גדול לאירועים האמורים להיות הבסיס לדת, מוציאה אותן מכלל עובדה היסטורית מבוססת והגיונית, ואין שום אפשרות להוכיח או לדעת את אמיתותן. אולם היהדות שונה לחלוטין. אין צורך ב"אמונה עיורת" כדי לקבל את אמיתותה. ההתגלות לעם ישראל בהר סיני היא אירוע שנתנסו בו לא רק מספר גדול של בני-אדם, אלא אומה שלימה. בקיצור: היא ניתנת לאימות, יותר מכל אירוע גדול בדברי ימות עולם.