He wants to meet this week?

[Betterfly]

He wants to meet this week?

Who can, Ill ask it this way

 

[נערה על אופנוע]

נצל"ש: עזרה...

אני לא יודעת אם זה כל כך מתאים לפורום הזה. אם כן, אני מקווה שתוכלו לעזור לי. אם לא- סליחה מראש... טוב, אז... הסיפור שלי קצת מוזר, אולי אפילו די מטורף... אבל אולי נורמלי. אז ככה, אני שירלי, בת 20. והאהבה הראשונה שלי הייתה (וכנראה קצת עודנה) בחורה. הכרנו בשנה שעברה, במסגרת שהות משותפת בדירה של שירות-לאומי. מיד התחברנו מהר מאוד אחת לשניה. אני במיוחד נקשרתי אליה. היא מצאה חן בעיני מאוד. היא בחורה מאוד כריזמטית, מצחיקה, מעניינת. חוצמזה, היא גם מאוד מושכת. יפהפייה. אני זוכרת שתמיד כשהייתי חוזרת מסופי השבוע, הייתי מתרגשת לקראת זה שאני הולכת לפגוש אותה. וזה לא היה פעמיים-שלוש בתחילת השנה...זה היה ככה כל שבוע ביום ראשון... התחלתי להתעניין במוזיקה שהיא אוהבת. כשהייתי הולכת לשופינג, הייתי בוחנת,למשל, חולצה מסויימת, וחושבת האם היא תאהב אותה עליי. אפילו התחלתי להשתמש בשמפו כמו שלה. היינו מדברות, מנהלות שיחות נפש, ספרתי לה על חיי ועל הבעיות שלי, והרגשתי שסוף סוף יש מישהו שמבין אותי באמת. שקורא את הלב שלי. לאחר כמה חודשים, התחילו להיות לה בעיות במסגרת השירות לאומי ועלתה על הפרק האפשרות שהיא תיסע לשליחות לחו"ל עד סוף השנה. נשברתי. לא יכולתי לפרגן אותי. רק ראיתי איך כל הקשר שנרקם ביננו הולך ונפרם לגמריי. היה לי קשה לתפקד ברמות מטורפות. בסופו של דבר, היא לא עזבה לחו"ל, אבל היא עזבה את השירות. כלומר כבר לא גרנו ביחד בדירה במסגרת השירות. הרגשתי באותה התקופה שכל העולם נפל עליי. הגעגועים היו מטורפים. כשהייתי מסתובבת בעיר, פעמים רבות הייתי רואה מישהי וחושבת שזאת היא, אפילו שאין סיבה שהיא תהיה במקום הזה בכלל. כל פעם שהפלאפון שלי היה מצלצל, קיוויתי באופן בלתי נמנע שזאת אולי היא... אחר כך, כשהייתי נוסעת לבקר אותה מדי פעם, אחזה בי אותה ההתרגשות המטורפת של "ימי ראשון". וגם הייתי מתהדרת לכבודה, משקיעה מבחינת הופעה חיצונית, דבר שלא הייתי עושה כשהייתי מבקרת חברים/מכרים אחרים שגרים רחוק. היא ידעה כמה היא חשובה בשבילי, אך באותה הנשימה הדגישה שאיך שאני רואה אותה זה לא כמו איך שהיא רואה אותי. אני פתחתי בה תלות מסויימת. יש לי חברות טובות נוספות, והחברה הכי טובה שלי היא בעצם בחור, שאני מכירה מגיל אפס... אבל אף פעם לא הרגשתי כלפיהם צורך ואהבה כמו שהרגשתי כלפי הבחורה הזו. כשהיינו מדברות על הקשר שלנו, לא היו דיבורים שאולי משתמעיים לכיוון של אהבה נשית במובן הרומנטי, אלא במובן הנפשי-חברי עמוק בלבד. גם אני לא חשבתי עליה במובן המיני. אציין שהבחורה סטרייטית לגמרי. אחד המשפטים היפים ביותר שהיא אמרה לי היה :"אם תהיה לי בת, הייתי רוצה שתהיה לה חברה כמוך". נר'קם ביננו קשר נפלא. היא עזרה לי להרגיש עם עצמי טוב יותר, וגם עם העולם הזה. אני יודעת שגם אני נתתי לה המון. בדיעבד היא אמרה שלפעמים היא הייתה מרגישה "אפורה" לידי, בגלל שאני כזו מיוחדת. אולם, זה מה שהיה בהתחלה... אבל למעשה, מאז שהיא עזבה, הקשר שלנו לא היה כמו שהוא היה. היה לי קשה שהיא לא זמינה אליי כמו פעם, שהיא מצאה עיסוקים רבים , והרבה פעמים לא מצאה זמן בשבילי, לפחות לא באותה המידה כפי שהייתי רוצה. כך שבעצם היו לנו תקופות טובות יותר, וטובות פחות. אני יכולה להרחיב ולספר כל כך הרבה, אבל אני רוצה להגיע לנקודה שבגינה פניתי לפורום הזה. לפני כחודש רבנו. לא מריבה טיפשית ילדותית שנפתרת כעבור ימים אחדים, אלא כזו שהביאה להתנתקות מוחלטת ביננו. היא אמרה לי שהיא פשוט לא מרגישה שהיא יכולה לעמוד בציפיות שלי, בדרישות שלי. שאני אף פעם לא אהיה מרוצה ממנה (ומאולי מאף אחד, בכלל). היא אמרה שקשה לה איתי. שאני מלאה אותה. עכשיו אנחנו בכלל לא מדברות, וקשה לי. אני מצליחה לתפקד, אבל עדיין... היא כל כך חסרה לי. למשל, כשקורה לי דבר משמח, אני מרגישה שהשימחה שלי איננה שלמה משום שאינני יכולה לחלוק אותה עמה. יכול להיות שזו רק אובססיה גרידא שפתחתי כלפיה. אבל מצד שני, יש דברים שקצת לא ברורים לי. למשל, כשהיא הייתה נוגעת בי, חיבוק למשל, הייתי מרגישה שזה עושה לי משהו. לא בקטע שמגרה אותי, אבל עדיין- מין התרגשות מטורפת שכזו. פרפרים שפעים בלופים של 360 מעלות... אני נמשכת לבנים, והייתי בסיטואציות מיניות עם גברים (אך לא שכבתי איתם, מכיוון שאינני מרגישה שאני בשלה או שמצאתי את ה"ראשון" שאני רוצה שזה יהיה איתו) אבל... בכל זאת, למה המגע שלה עושה לי משהו? ולמה בחיים שלי לא הרגשתי אהבה ואושר שחוויתי איתה גם עם גבר כלשהו? ולמה היא כל הזמן בראש שלי, במחשבות שלי? ההתעסקות ההגותית שלי בה תמיד נשמעת לי כמו החברות שלי שמספרות על הבחורים שהן יוצאות איתן, משפטים כגון:"אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו". קשה לי לדמיין תמונה שלי בסיטואציה מינית עם בחורות, ועם הבחורה הזו בפרט. קשה לי לראות כיצד בחורה מספקת אותי- בכל זאת, הבחורות לא "מצויידות" כמו הבנים... הסיטואציה המינית היחידה שחשבתי בהקשר לבחורה הזו היא כשחשבתי עליה עם החבר שלה , אבל לא על שתינו ביחד. אגב, אני באה מסביבה דתיה, מבית דתי, שרק מגביר את העובדה שיכול להיות שלא חשבתי על נשים בגלל ש"ככה הייתי רגילה". אני יודעת שאני אוהבת דברים ונמשכת לגברים.. אבל האם יכול להיות שיש בי גם נטיה לנשים? אציין עוד משהו- יש לי מין "קטע" כזה שאם אני נמצאת בסביבה מסויימת, אפילו סתם באוטובוסים, אני בוחנת בחורות וחושבת האם היא בנאדם מדליק, והאם יהיה כייף איתה. אבל לא חושבת עד לקטע של משהו מיני.. עכשיו, כשאנחנו לא בקשר, אני פשוט לא יכולה לדמיין איך החיים שלי ממשיכים להתנהל בלעדיה. ברור לי שאני צריכה להתגבר על התלות והאובבסיה שפתחתי כלפיה, ורק אז נוכל לחזור להיות חברות (ככה זה מאיך שאני רואה את זה, אך יכול להיות שמבחינתה- היא לא רוצה לחזור להיות בקשר איתי בכלל). אז כל המחשבות בסיגנון כמו "החיים שלי לא מושלמים (במובן של complete וגם Perfect) בלעדיה"- הן מחשבות שמתאימות למערכות יחסים! אני בעצם מכורה לה <פורום התמכרות נשים לאהבה.. הממ לא ציינתם איזו אהבה, כלפי מי>. מה נראה לכם הסיפור כאן? כל כך הרבה שאלות.... וכל כך מעט תשובות.... זה כל כך מורכב ומוסבך. ההודעה הזו יצאה כל כך מבולבלת... ואני מצטערת על כך. ניסיתי לסדר את הדברים בבהירות עד כמה שיכולתי. אם מישהי/ו התנסה במצב דומה בעבר- אשמח אם תשתפו אותי. ובכלל- כל תגובה תתקבל בברכה. זה חשוב לי. תודה רבה.

 

[Betterfly]

שלום

ממליצה לך להישאר בסביבה, לחלוק רגשות ומחשבות, להשתתף בפגישה אם תהיה

ולקרוא את מאמרי הפורום שנכתבו על ידי המנהלת נורית הדרי. זה פורום בסגנון תמיכה, גם שבטוחה שתמצאי פה אוזן קשבת.

בינתיים תקראי שרשורים, תראי שכולנו במצב הזה...

 

[נורית הדרי]

שלום לך נערה על אופנוע וברוכה הבאה

לפורום . בהחלט לא כתבתי איזו אהבה משום שהתמכרות לאהבה אינה רק כלפי אדם ממין זכר. נכון שזה נשמע מוזר, אבל דפוס ההתקשרות הוא מה שחשוב כאן , ולא המין הביולוגי. קראתי בהלה מסוימת בתוך הדברים שלך. איך את מרגישה כלפי אהבת-נשים? מהי עמדתך שלך ביחס לזה? אני רוצה להפנות אותך לקהילת "קלף" בתל אביב - קהילה לסבית פמיניסטית שעד כמה שהבנתי מגעת, מקיימת מפגשים של נשים צעירות המתלבטות בקשר לזהותן המינית. זה מקום לקבל שפע של אינפורמציה ואני מאמינה שהסיוע שלהן יעזור להוריד את רמת החרדה שלך. ולעניין ההתמכרות.... שמתי לב במיוחד למשפט של אהובתך שאמרה שאת מעייפת אותה. והאשימה אותך בתובענות יתר. מה את חושבת על זה? מה היית רוצה שיקרה בקשר איתה?

 

[נערה על אופנוע]

עדיין רלוונטי לענות?

מצטערת, לא היה לי זמן להגיב... אילוצי החג וכאלה. אני חושבת שהיא צודקת במידה מסויימת שאני דורשת ממנה יותר מדי ושהיא לא יכולה לעמוד בציפיות שלי. אני יודעת שאני חייבת לעבוד על עצמי בקטע הזה. לשנות את זה. אבל זה קשה... וזה משהו שלוקח כל-כך הרבה זמן, אם בכלל אצליח בסוף. מה שהייתי רוצה שיקרה בקשר איתה הוא פשוט מאוד: שנהיה חברות טובות, בלי שהיא מרגישה שאני מבקשת יותר ממה שהיא יכולה להכיל. שהאובססיה המטורפת שפתחתי כלפיה תופחת (תעלם בכלל, הכי טוב). נכון להיום, 5 שבועות אחרי, אני מרגישה שמעט מאוד השתנה. עדיין לא חולף יום שאני לא מדמיינת איך היא מתקשרת אליי ואומרת שאמנם היא התכוונה לכל מילה שאמרה בקטע שאני צריכה לטפל בעצמי, אבל היא מצטערת על הדרך שבחרה-להתנתק ממני- ורוצה להיות לצדי. כמה פתטי, הא?

 

[Betterfly]

לא פתאטי

אבל הצעד הראשון שלומדים כאן, לדעתי, הוא להתנתק ממושא האובססיה. אח"כ באה העבודה העצמית כמובן.

 

[נורית הדרי]

אכן, כמו שאמרה כבר בטרפלי

נקודת המוצא שלנו כאן היא שלהמשיך להיות איתה זה להמשיך את האובססיה. במילים אחרות - זאת התמכרות. הצעד הראשון , אם כן, הוא ההימנעות מהאובייקט הישיר שגורם לך להיות כפייתית היינו, האישה האהובה. זה מצער , אבל זה כך. פשוט , למה שאת רוצה , היעלמות רגשותייך ה"חריגים" כלפיה אין בסיס מציאותי . זה מזכיר לי את הסרט ההוא על האישה שהלכה לרופא מיוחד כדי שימחק את זכרונותיה. (אגב, הייתן עושות זאת?) אז אין רופא כזה, ואנחנו צריכות לעשות זאת לבד. זה מאוד כואב - אבל עובד. אחרי שעוברים תקופת אבל שאורכה מאוד אינדיבידואלי, המחשבות מצטללות. הבשורה הטובה היא שאנחנו כאן עוברות את זה יחד. לא יודעת למה , אבל זה קצת אחרת מלעבור את זה לבד.... תבואי.

 

[Betterfly]

באמת?

זה מאוד עניין אותי נורית- גם למתמכרות יש תקופת אבל שבסופה מוותרים על מושא האובססיה? אני פשוט מאוד חששתי כי בשנתיים האחרונות כל פעם ששחררתי, גם לתקופות ארוכות, שום דבר לא הוציא לי את זה מהראש. אז.. יש תקווה?

ואיך יודעים שאני לא נופלת לזה שוב? בכל אופן- הסרט הוא "שמש נצחית בראש צלול". ראינו אותו ביחד ונורא בכיתי בסרט, אח"כ הוא אמר שהוא ראה את זה עם חבר והם דיברו על זה והוא אמר לו שרק מי שהיתה לו זוגיות מתחבר לסרט (אחרי שהחבר קטל את הסרט ואמר שהרעיון הוא בולשיט). רמז- שנינו היינו מוחקים אחד את השני.

 

[נורית הדרי]

תקופת אבל

לא בדיוק. התסריט של אובססיבית בשימוש הוא שהיא ממירה את מושא האובססיה. התסריט של אובססיבית בשיקום הוא שהתודעה שלה מצטללת - וזה כל מה שאמרתי.... היית מוחקת אותו?

 

[Betterfly]

אז איך יודעים

שיש התחלה של תהליך שיקום? מה המאפיינים?

 

[נורית הדרי]

תעודת ביטוח?

אין! יש רק תעודת ביטוח אחת: כשאת בשימוש את כלפי מטה. השיקום הוא עסק אינדבידואלי. אם את מחפשת עליה מבירא עמיקא לאיגרא רמה - לא בבית ספרי. אם את מחפשת יציאה מאפילה לאור גדול - גם לא בחצר בית ספרי. אני לא הוליבוד ...וגם לא מחזירה בתשובה של כת. אם את מבינה שתצטרכי לעשות פרידה כואבת לטובת השפיות מריגושים עזים ומתאווה לאושר - את יכולה להתחיל להרשם. אם את מבינה שצפויים בדרך הזו דם ,יזע ודמעות את יכולה להתחיל את הדרך שאני מציעה. ואם את מבינה שבסוף הדרך מחכה לך צלילות דעת מסוימת , הגיון שלא הולך לאיבוד כשאת הכי צריכה אותו ורצון אמיתי לחיות עם עצמך בלי להתקוטט עם עצמך עד זוב דם בגין מגבלותייך - זה המקום הכי טוב שאני בדרכי יכולה להציע. זה הכל. אני היום מבינה שזה כל כך הרבה שאי אפשר לתאר - אבל צריך להגיע לצלילות דעת בסיסית כדי להעריך כמה זה הרבה.