וויקי אומרת,
"לאחר מות אשתו לואיסה בשנת 1906, ומותם הטראגי של בנו, אחיו, שני אחיו החורגים ושניו אחייניו במלחמת העולם הראשונה, שקע קונאן דויל בדיכאון עמוק, ואיבד את משיכתו ליצור. הוא הפך סקפטי, ומצא נחמה בספיריטואליזם ובהוכחתו המדעית, לכאורה, של קיום חיים לאחר המוות." אבל הם מאוד מקצרים, משום מה (לא היה לי זמן לבדוק בערך האנגלי, מצטער). אבל בביוגרפיה קצרה שקראתי לפני כמה שנים, מראים שהמשיכה שלו לספיריטואליזם היתה מאוד עמוקה ונרחבת. למען האמת, משתדלים להנגיד את המשיכה הזו לדמות של שרלוק הולמס, ולא אתפלא אם גם מישהו ניסה לעשות את זה בקווי הפסיכואנליזה באיזושהי תקופה. מכיוון שמדובר בדויל בפרשת התמונות, אני חושב שהיה ראוי לציין את המצב, או לפחות את היקפו, זה הכל
אגב, באופן אירוני, "דויל היה לזמן מה חברו של הקוסם המפורסם הארי הודיני, מתנגד חריף לתנועה הספירוטואליסטית. למרות התעקשותו של הודיני על כך שמדיומים ספיריטואליסטים מוליכים את הקהל שולל (וניסה כל הזמן לחשוף אותם כרמאים), קונאן דויל עצמו השתכנע שהודיני בעל כוחות על-טבעיים. הודיני לא הצליח, ככל הנראה, לשכנע את קונאן דויל כי כל יכולתו מבוססת על פעלולי קסמים פשוטים, דבר שהוביל לאווירה מרירה בין השניים."