WinterPerson
New member
hello trekies
שלום חברים, אני אורלי, נעים מאוד... מזמןןןןןן לא כתבתי בפורומים ואל תשאלו כמה אני מתגעגעת בעצבות לכל חבריי הטרקיז ולימים הטובים של דיאנדי, בגלל הצבא כמובן, אם תהיתם מה הסיבה. אני מפתח תקווה ולמדתי בעמל ב', יש שם הרבה אנשים אייכותים שמשחקים דיאנדי וכו'
. עוברים עליי ימים קשים מבחינה כללית וגם מבחינה אישית. כללית-מתחרשת בארץ שלנו מלחמה, אחינו החיילים נמצאים בקרבות פנים אל פנים עם האויב...ממש כמו בסרטים. הלוואי שהכול היה נשאר בסרט ולא הופך למציאות...וחייל יחיד ובודד נמצא אי שם בין החוטפים מנותק מהעולם ואנחנו לא יכולים לראות אותו, לדבר איתו, להחליף איתו הודעות בפורומים... כל השבוע אני רק חושבת עליו, איך הוא מרגיש, אם הוא כל הזמן קשור או משהו
איך הם מתייחסים אליו, מה הוא אוכל...מה הוא ירגיש אם פתאום יוציאו אותו חיילים שחדרו למקום שבו הוא מוחזק אחרי שריססו את החוטפים...הוא שוב יראה מדים ירוקים ולא מנומרים/שחורים! מבחינה אישית- אני נמצאת בקורס מתקדם בתפקיד שלי ביחידה סגורה בהר מירון, וזו תקופה לחוצה מאוד עם המון לימודים וסימולציות...יום יבוא ואני אוסמך ואקבל את הסיכה! אז מה נשמע איתכם? יש כאן אנשים שהולכים להקרנות של הפרקים באוניברסיטה? יש את זה עדיין? אה ובקשר לתפקיד שלי- אני בחיל האויר ובתפקיד יש לנו כל מיני מסכים זה ממש כמו סטאר טרק לפעמים 
שלום חברים, אני אורלי, נעים מאוד... מזמןןןןןן לא כתבתי בפורומים ואל תשאלו כמה אני מתגעגעת בעצבות לכל חבריי הטרקיז ולימים הטובים של דיאנדי, בגלל הצבא כמובן, אם תהיתם מה הסיבה. אני מפתח תקווה ולמדתי בעמל ב', יש שם הרבה אנשים אייכותים שמשחקים דיאנדי וכו'