help , תרגיעו אותי

help , תרגיעו אותי../images/Emo5.gif

חלק מכם בוודאי זוכר איך קיטרתי על אמא שלי, עוד בפורום של וואלה, על העובדה שהיא יורדת לחיי בעניין ההרזייה ומזכירה לי את זה הרבה ומביאה דוגמאות מכל החברות שלה והבנות של החברות שלה שירדו כך וכך בזמן כזה וכזה. היום זה שוב קרה. היא טלפנה והתחילה לספר לי נסים ונפלאות על גיסתי שירדה עשרים קילו ב4 חודשים ואיך היא מקסימה ונהדרת ואיך כולם מחמיאים לה ואיך ואיך ואיך...... דייייייי. שתקתי כדי לחנוק את הדמעות. גם אם אני אומרת לה שאני בדיאטה, היא משגעת אותי וכל יום שואלת כמה ירדתי. למה היא לא לומדת שאני מתה מזה??????? מהתגובות שלה. ולא שזה משנה אבל תבינו, אני בסך הכול התחלתי לפני 4 שבועות במשקל של 71 ק"ג וירדתי ל69 לפני שבוע כשנשקלתי. ואני אשקל שוב בעוד שבוע או שבועיים ואני רוצה לרדת ל62 או 60. (אני 1.63 ס"מ), אז מה היא יורדת לחיי???? כבר שנים!!!!! סליחה שאני רגשנית מדי, אבל יש לכם מזל שאתם לא רואים את הדמעות שסותמות לי עוד מעט את המקלדת.
 
יעלי תלמדי לסנן.....

תלמדי לשמוע אבל לא להקשיב.... האמת שיש לך שתי אפשרויות או לשבת ולדבר איתה ולהסביר לה שאת רוצה אבל רק כשזה יבוא ממך את תרדי וכל זמן שהיא "יורדת לחייך" יותר קשה לך לרדת או בגלל שאת מתריסה כנגד (זה מה שאני הייתי פעם) או כי את אוכלת כשאת מצוברחת וזה מה שהיא גורמת לך לעשות... אם ההנחה שלי נכונה היא תבין אולי היא תתגונן הרי קשה להודות באמת אבל אני מניחה שאם תדברי בכבוד ותסבירי לה היא תבין... האפשרות השנייה היא זו שהזכרתי בהתחלה... בכל אופן את תמיד יכולה לשחרר קיטור כאן.....
 

דנה2909

New member
יעל היקרה

מבינה ללבך, מאד. זה מספיק כואב כשאת מתמודדת עם זה ולחץ מאמא, לא עוזר. ברור לך שזה בגלל שהיא דואגת לך, ורוצה בטובתך. שתהיי רזה ומאושרת (אולי מבחינתה רזה=מאושרת). ורוב הסיכויים שהנושא הזה מאד רגיש מבחינתך וכל הערה בנושא מקפיצה את הפיוזים (ברור לך שאני מדברת פה מנסיון....). אולי תנסי להבהיר לה בצורה תקיפה, שאת לא מעוניינת להיות מוקד להשוואות לאנשים אחרים, להגיד לה איך היא גורמת לך להרגיש בעצם ההשוואה הזו, ולבקש לא לשמוע על זה... לשתף אותה בקשיים שאת נתקלת בהם, אני חושבת שהיא תבין, ואולי תעריך יותר את המאמצים שלך. מקווה שעזרתי בהצלחה, דנה
 

שיריתה13

New member
יעל תהיי תקיפה

תעמידי אותה במקום!!! היא אמא שלך, ובתור שכזאת יש לה הרבה תפקידים והרבה מעלות. אבל היא לא את!!!! והיא לא נושאת את המשקל שלך, את התסכולים שלך, את המחשבות שלך ואת הרגשות שלך. מה ששלך הוא שלך ושלא תתערב בצורה שכזאת. לפעמים צריך להיות תקיפים, גם כלפי הורים. להיות אסרטיבים. לדעת מה מתאים לך ומה לא. ואם היא לא מבינה את זה לבד, תגידי לה. לא חשוב כרגע מהם המניעים שלה חשוב כרגע מה היא עושה לך. הרשי לי לנחש שהיא יורדת לחייך גם בעניינים אחרים... ואסור להרשות לה. בהצלחה!
 
מחזקת את שריתה. ובכל זאת..

אמא שלי גם תמיד דואגת שאני לא אוכל יותר מדי ואפילו מחביאה את הממתקים ומספרת רק לאחי איפה הם (וכמה שזה מעצבן) כשזה יורד לוריד חייבים לעורר את אמא שתדע שהיא ממש לא עוזרת אפילו שהיא ממש רוצה. לצערי אני לא יודעת להגיד איך לעשות את זה , כי המרידות העצומות שלי גרמו לי נזק ביחסים עם אימי שעד היום פוחדת שאני יפתיע אותה במשהו מזעזע שהיא לא תוכל לקבל. וזה סתם סטיגמה שקשה לה להשתחרר אפילו שאני הבת שלה. אני מזדהה לגמרי עם הכאב שלך כי נמאס לי מאמהות שלא יודעות/ יכולות/מסוגלות לקבל את הילדים שלהן כמו שהם בלי כל ההשואות עם הילד של ההוא. כי כל אחד הוא שונה וזכאי שיקבלו אותו כמו שהוא. אין ספק שאת חייבת לפתח איתה ערוץ תקשורת כלשהו כדי שתבין כי אי אפשר להיות בכוננות ספיגה כל החיים. ותמשיכי לעדכן מה קורה...
 

שלגיה**

New member
סליחה שאת רגשנית יעל?

בשביל מה אנחנו פה ???????????????????????? הרי חלק מהתהליך שאנחנו עוברים על מנת להגיע למשקל היעד ולבריאות טובה הם האנשים הסובבים אותנו או בלשון המקצועית "הסביבה התומכת" וככל הנראה הסביבה אצלך היא לא הכי תומכת. אמא שלך כנראה רוצה לראות את עצמה או את ההשגים שאליהם היא הגיעה או לא הגיעה בחייה אצל הבת שלה ! וכשמשהו לא מסתדר לפי ה"פס גיהוץ" שלה היא משנה סדרי עולם ומספרת לך "בדרך עדינה" אך פוגעת על השכנה שירדה ועל ההיא שעלתה וירדה ועל תכנית כזאת או אחרת להרזיה. אז יכול להיות ששיחות עימה שעשית בעבר נכשלו והבנת שאין דרך לשנות את אמא שלך באי תמיכה שלה בך כמו שאת רוצה. אבל יש משהו שאת כן יכולה לשנות : את עצמך כלומר את הגישה שלך ליחס ולגישה של אמא שלך כלפייך. אני חושבת שעבודה עצמית על מה שאמא שלך עושה לך וניסיונות לקחת בפרופורציות אפילו באמירות הכי מרגיזות שלה את הדברים מאד יעזור לך. תנסי להבין שאותה את כבר לא יכולה לשנות ולעשות את ההפך ממה שהיא עושה לך : לנסות לקבל את אמא שלך כמו שהיא כי את הרבה יותר בוגרת ומבינה ממנה איך לקבל דברים או אנשים שאין ביכולתך לשנות אותם ולכן זו משימה מאד קשה עבורך. את יכולה לבחור בכל דרך של התמודדות ,את יכולה להעלב קשות,להתרגז,לקחת ללב ולהטמיע במשך המון זמן את התסכול והכעס שיש לך כלפי אמא שלך ואת יכולה לכעוס אך עם זאת להבין שהבעיה היא אצל אמא שלך והיא תצטרך לחיות עם הבעיה שלה. כתבת שאת רוצה לרדת למשקל 62 או 60 הרי ברור שאת רוצה לרדת בגלל שאת רוצה להרזות ובשביל עצמך אך כמה אחוזים יש בשביעות הרצון שלך כשתשקלי 61...שהם הרצון שלך לעשות את אמא מרוצה ממך ושלא יורדת לחייך? הרי גם כשתשקלי 59 נניח...היא תעיר לך לא לאכול מאכל כזה או אחר "פן תחזרי למשקל 71...." לסיכום: את אמא לא ניתן לשנות את הגישה שלך לאמא כן ניתן ! ולבכות זה דבר חשוב אין בזה שום דבר רע. ואני כאן בשבילך תמיד...
 

שרון ש

New member
יעל

כמה זה מוכר.. וכמה מתסכל , כל דורשי "טובתנו" אני יודעת שאצלי- זה פשוט עושה ההיפך. הסברתי לחבר שלי שאם בערב הוא לקח לי את העוגה/ ביסלי/ גלידה / לא יודעת מה מהיד זה אומר רק דבר אחד- שמחר אני יאכל פי ארבע.לפחות. תסבירי לה, שכשהיא תתן לך מעט שקט- יהיה לך יותר קל . אולי אפילו לתפוס אותה ברגע רגוע שלא קשור כלל לנושא ולהגיד/לבקש. ואם זה לא עובד- אני בהחלט בעד שתי מילים תקיפות: רדי ממני. בהצלחה.
 
יעל?? שלי??? סובלת??? סוף העולם!!!../images/Emo10.gif

הכל הכל לספר על הכתף שלנו!!!
אמא לא שייכת למחלקת "הנשמות הטובות"?... כן. רק שאמהות לא תמיד מבינות (לא רוצות לקלוט ולהבין) שהדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. ורק שמהנשמה הזאת לא קל לשמור על הפרדה
(ובטח עוד מבינינו יבכו ויגידו שהאמא יורדת לחייהן). לא עזר הרעיון שאמרתי לך אז בוואלה? לנסות ולומר לה שאת מנסה דרך חדשה רק שהיא איטית ולחץ ידרדס את זה?? (הבעיה שהאמהות כמו עוד אנשים עדיין חושבים שזה נס. מצפים לפחות לאחד שכזה). יש לי רעיון. וואלה אולי יעבוד. קודם כל, מייד להעלות חיוך גדול על הפנים הנה אנחנו חברותייך נזעקות אליך באש ובמים!!!!! כמו אבירים/ות מהאגדות!!!
תשמעי, תגידי לה, למשל לגבי אתמול. עוד מתי שקרה. שבגלל שהיא ירדה עלייך אח"כ חזרת הביתה והתנפלת על המקרר ואת מרגישה שהרסת את כ-ל "הדיאטה" מתסכול (זה יעזור??). לא יודעת אם דיבורים יעזרו בקטע הזה. הרי כמה אנחנו חוזרות על כך שאנחנו יכולות לשנות את עצמנו ולא את האחרים. אבל, נסי בכל זאת לשוחח איתה, לומר לה שאת זקוקה לתמיכה מצידה. ומספיק אפילו שלא תעלה את הנושא הזה בכלל בכלל בדיבור איתך...כדי שאת תעשי מה שדרוש כי ההיפך רק מושך את השטיח שאת כל כך עמלה לחזק ולבסס. עוד רעיון. זה להציע משהו. תאמרי לה, בואי נראה איך שיתוף פעולה בינינו יכול להניב פירות, במקום מה שקורה שזה רק מחבל ומפורר את מה שאת בונה. ממש תגידי כך! ותבקשי ממנה (גם אם את לא רוצה או חשבת בכיוון). שכשאת באה אליה בפעם הבאה, שתשמחי עם היא תכין מרק ירקות דיאטטי, או עוף בגריל וכו´. (אפילו קחי איתך הביתה. כמה האמהות מאושרות!! לעשות אתנו מאושרים/ות. לא?? מאוד!!! אז היא תרגיש שהיא תורמת את תרומתה באיזה שהיא צורה. והתרומה הזו תוריד אותה מנגד מהעץ ההוא. ככה היא מרגישה שהיא חייבת "לדאוג" לך ואיך? בדיבורים, שהיא לא מבינה שהם לא לענין. (בלשון המעטה). בכל אופן יעלוש, תתחזקי. את אדם בזכות עצמו. אני יודעת, רגישה. אבל בכל זאת לא חלק ממנה אלא נפרדת כאדם! ופירושו, שבכל זאת יש לך בסיס מסויים ואת לא חסרת אונים וכוחות. תזכרי את זה, ומנקודת מוצא זו תחשבי, תתחזקי ותצאי ותעשי מה שנדרש, אם צריך, כי מה יעלי, לאבד הכל??? בוודאי שלא! שלא לדבר על חוסר ההגיון שבזה. ואל זה מותר לך מאוד להלחם. לחלוטין ובכל בדרך האפשרית. (מה שהיא עושה לך גורם לך לצאת מגדרך, נכון?). - אנחנו איתךךךךך יעל !!!! וכמפלט אחרון. פשוט להיות תקיפה (תקיפה זו לא תוקפנות!). תראי, מה שלא יהיה. זה לא מוצדק מה שהיא עושה. גם לאמהות צריך לבקש ולהעמיד בגבולות הסבירים. ולא לעשות בנשמותינו מהפכות כאוות נפשן. ואם כל העצות של כולנו לא יעזרו. מיידדדד לצעוק אלינו שוב.
שלך, דליה.
 
אני במקומך לא הייתי מספר לה !!!!

אחרי שמספרים שמתחילים דיאטה יש נטייה לאנשים להכנס הן לצלחת והן לנשמה. שאלות של זה מותר זה אסור ולפתח ציפיות. למנוע אכזבה להיות בתהליך בראש שקט ללא התערבות ובתנופה ממליץ (וזה אולי לא יפה מצידי ) לא לספר לה כלום בשלב ההתחלתי. ענקון;
 
קודם כל, תודה ענקית!!!!!! לכולכם

א. כמו פולנייה אמיתית שמכה על חטא... אני חייבת להדגיש שאני לא רציתי לצייר את אמא שלי כאמא רעה ושיסלח לי אלוהים אם כך היא הצטיירה, אני יודעת שהיא רוצה בטובתי, אבל היא כנראה לא יודעת עד כמה הנושא טעון וכמה אני סובלת מזה גם בלי ש"יזכירו לי" ו"יעודדו אותי". בכל אופן, בעבר, תמיד כשרציתי להוריד אותה מהגב שלי בנושא, כעסתי והסברתי שאני לא רוצה שהיא תדבר איתי על זה אבל היא רק נעלבה...(מה אמרתי?? פולנייה...) אז ממש התייאשתי מזה. הרי לא מספיק שאני מתמודדת עם עצמי אני גם צריכה לדאוג לפייס אותה?? מעבר לזה, ענקון צודק. אסור להגיד לאנשים שאתה בדיאטה כי אז יורדים לך לנשמה, והאמת היא, שחוץ מבעלי אף אחד לא יודע, אבל היא הצליחה להוציא את זה ממני לפני כשבועיים ועשתה מזה כזה סיפור, כאילו מי יודע מה, ומאז היא על הזנב שלי... אני באמת מצטערת שבכלל דיברתי על זה. בכל אופן, אני חושבת שאני אצטרך להתעלם הלאה, וזהו. המטרה שלי הוגדרה והיא לא בשביל אמא שלי ולא בשביל בעלי ולא בשביל אף אחד בעולם פרט לעצמי. אני נהנית מזה ואני מקווה שאמשיך לראות ברכה בעמלי. אני מאוד מודה לכם על החיבוק הרחב שנתתם לי, כולכם מקסימים ואני נוצרת כל מילה בליבי.
 
כן, חמודתי, את נהדרת, כמו כולם../images/Emo23.gif

ואפילו לא הספקתי להתעניין בך אישית ולשאול אותך איך את ואיך הימים שלך עכשיו. אני יודעת שאת עוברת גם תקופה קשה, למרות ששמעתי על כך רק אחרי שהצטרפתי לפורום לפני כחודש. בחיבוק אמיץ,
 

אביטל +

New member
היי יעל

האמת היא רציתי לכתוב לך כמה דברים אבל את הרוב כבר כתבו ואת השאר החלטתי שלא שווה. אני בתחום הזה לא יכולה לתת עצות לאף אחד. יש לי מערכת יחסים לא מי יודע מה עם אמא שלי. אבל בכל מקרה, תחליטי מה שטוב לך ותפעלי לפי זה. הורים הם הורים, לטוב ולרע. אבל אנחנו צריכים לחיות את חיינו. אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר
 

ניניה

New member
יעל עוד דבר קטן על הורים ותמיכה

פעם כשהייתי קטנה ההורים שלי היו מעירים לי על דברים שאכלתי (תמיד הייתי שמנה) ןזה רק גרם לי לאכול בסתר - שיטה שפיתחתי ושכללתי במשך השנים ואני משלמת עליה ביוקר. מאז שגדלתי ועזבתי את הבית ההורים כבר לא יכולים להתערב בהרגלי האכילה שלי וגם שמתי גבולות מאוד ברורים בכל התחומים ובאופן מיוחד בתחום ההשמנה, עד כדי כך שהם לא מעיזים לצייץ בעניין. בדיאטה שלי עכשיו אני באתי ודרשתי עזרה ותמיכה כי אמא שלי פשוט לא מעיזה להגיד כלום למרות שהיא אולי חשדה שאני בדיאטה (אני שולחת אותה לקניות כדי לא לעמוד בפיתויים מיותרים). עשיתי לה שיחה ושאלתי למה היא לא עוזרת מספיק וזה היווה אישור לגביה שעכשיו היא רשאית לתמוך (אבל לא להתערב). כמובן שהיא לא מעיזה לשאול אותי לגבי כמה ירדתי וכדומה וככה טוב לי. אז מה שאני רוצה להציע : את בטח אוהבת את אמא שלך כמו שאני אוהבת את הורי, אבל גם לאמא אפשר וצריך לשים גבולות. אם צריך לעשות איתה שיחה ולהגיד כמה זה מפריע ומקשה ואיזה מצברוח עושות לך ההערות המיותרות - אז שיחה עשויה להיות פתרון או לפחות הקלה זמנית. תמשיכי להצליח ואל תתני לאף אחד להטות אותך ממסלולך! אל תהיי עצובה.. ניניה
 
מאוחר מדי להגיב?

אין לי כל כך מה לחדש, כי הכל כאן נאמר כבר.... אבל באמת מנסיון, יש שתי דרכים לעשות דיאטה: או לספר לאנשים קרובים או לשמור את זה בסוד. לדעתי, כמו שניניה אמרה את יכולה לבחור בדרך של השיחה ולנסות להבהיר לאמא שלך שזה נורא פוגע בך... אני בטוחה שהיא לא עושה את זה מרוע לב, לפעמים לאנשים יש נטייה להעיר דברים בלי לחשוב עליהם וזה לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך אמונה שהם בעצם עוזרים לך ומעודדים אותך. וגם אם לא בא לך לספר לאמא את יכולה לוותר... Live at the moment! בכל מקרה, את צריכה להיות חזקה כי את יודעת שמה שאת עושה הוא הדבר הנכון וכולם פה תומכים בך
בהצלחה
 

li12

New member
למרות שאמא שלך רוצה רק בטובתך

את צריכה להסביר לה שאת אוהבת את עצמך כך (גם אם את מעדיפה את עצמך פחות כמה קילוגרמים- זה לא רלוונטי כרגע), ושבעלך אוהב אותך כמו שאת, שאת כבר ילדה גדולה שמחליטה לבד, ושאם היא אוהבת אותך (ופה את מכניסה את עניין האשמה שקונה כל אמא פולניה) אז היא צריכה להפסיק להוריד לך את המוטיבציה ולהעציב אותך! , בקיצור לתפוס אותה לשיחה ולגרום לה להבין את רגשותיך. עכשיו, באופן פרקטי יותר- אני מצטרפת לחברי וחברות הפורום שיעצו לך לסנן. סינון זה מנגנון הגנה מאוד חשוב שאנשים רגישים כמוני(ואולי גם כמוך) משתמשים בו הרבה. אנחנו פה בהצלחה.
 
שוב נורא תודה לכולכם, הצפתם אותי

בתגובות וזה מחמם את הלב. אני מרגישה טוב יותר עכשיו בזכותכם. תודה, תודה
 
למעלה