help

peaches

New member
help ../images/Emo7.gif

אני בת 20 ו... וואו אני ממש לא יודעת מה לכתוב או יותר נכון מאיפה להתחיל. קודם כל חשוב אולי לציין שאני הולכת לפסיכולוג כבר שנה ולדעתי או למיטב הרגשתי הבן אדם עם כל הרצון הטוב לא עזר לי בכלום. אין התקדמות אני אדם מאוד רגיש כל כך שלפעמים לדעתי הרגישות מאפילה על השכל ולא שאין לי שכל למרות שבאותם מקרי האפלה אני נוטה לחשוב שאולי אין לי שכל בכלל. טוב אני חושבת שנכון יהיה לציין את גילי- 21 עוד 4 חודשים. אולי מי שיקרא את זה יחשוב ובצדק שאני ממש צעירה אבל אני לא מרגישה כך בדר"כ. מה שאני כן מרגישה זו תלישות כלומר חוסר שייכות, אני לי חברות, רק ידידים אבל חבר/ה אמת אין. יש לי דימוי עצמי נמוך מאוד למרות שהסביבה לא מאשרת זאת אף פעם אבל מספיק אדם אחד שיגרום לי להרגשה כזו והכל נופל. כמו עכשיו ואז אין לי כוח לכלום ואני מרגישה כבדות פנימית ורצון לצאת מתוך העור של עצמי או לברוח למקום שאף אחד לא מכיר אותי בו. טוב אני חושבת שאני מציירת תמונה מאוד מעורפלת אבל אם למישהו יש שאלות מדריכות אני אשמח לענות על הכל רק תעזרו לי.
 

anabelle mouse

New member
peaches -

אני לא מסהר או שום-דבר, ואני חדשה פה יחסית, אז שמישהו יגיד לי אם מה שאני אומרת פה זה לא לעניין... *peaches* - אולי הכי חשוב כשלב התחלתי,להביו מאיפה כל זה בא. הרי, בדרך-כלל אנשים לא נופלים לבור כל-כך עמוק של יאוש ותחושת חוסר-אונים, כפי את נמצאת בו עכשיו, ללא רקע. ואם את מרגישה שאחרי שנה (שזאת בהחלט תקופה מכובדת), את לא מתקדמת עם המטפל העכשוי שלך - אולי אפשר לחשוב על להחליף פסיכולוג? לפעמים העניינים תלויים רק בעד כמה את מרגישה בנוח עם לדבר איתו/ה... לפחות לפי הנסיון שלי - חבר טוב שלי עבר כבר טיפול אצל שלושה פסיכולוגים וארבעה פסיכיאטרים עד שהגיע לאחד שהוא יכול ממש לדבר איתו, וזהו מרכיב כ"כ חשוב בטיפול נפשי! אני מקווה שתמצאי את הדרך החוצה מהתחושה הזו שלך...
anabelle mouse
 

ONLY-ME

New member
אני מזדהה איתך ו...

למרות שאני צעירה יותר, ההרגשה של הרצון לצאת מעצמך וההערכה העצמית הנמוכה מדברים ישר אלי. גם אצלי, עד שיש ניצן אפילו קטן של ביטחון והערכה עצמית, מספיק משהו אחד קטן בשביל שהכל יתמוטט. אני גם הרבה מאוד פעמים מרגישה תלושה ולא שייכת-לחברה, לאופנה ולעוד דברים שונים. רציתי לשאול אותך איך בדיוק מתנהל טיפול פסיכולוגי?אנ שוקלת מידי פעם אבל כל פעם מתחרטת מחדש, ולמה הטיפול לא עוזר לך? אשמח לקבל תגובה.
 

peaches

New member
תודה על ההזדהות

בחירת הפסיכולות תלויה מאוד לדעתי בתקציב שיש לך אם הוא לא רב אז את יכולה לנסות את שירותי הפסיכולוגים שמציעה קופת החולים שלך אבל עדיף שלא עדיף להתייעץ עם אנשים שונים לגבי פסיכולוגים שהם שמעו שהם טובים
 
קודם כל, ברוכה הבאה peaches

שמחתי להכיר אותך, הן אתמול בצ´אט (שבכל זאת העזת ונכנסת אליו) והן בפורום הזה, שרק עכשיו קראתי את ההודעה שכתבת בו. כן, גם אני מכירה את המצב שאת מתארת, בדידות, ייאוש וחוסר תקווה ועל כך יעידו שאר חברי הפורום הוותיקים. (עד אתמול הכינוי שלי כאן היה "הבודדה" ורק אתמול קיבלתי את האומץ להחליף אותו לשמי האמיתי כי ממש לא אהבתי את הכינוי שהמצאתי לעצמי) אני יודעת שהכל נראה לך עכשיו רע וחסר תקווה, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי להושיט יד ולתמוך, לעזור ולהעזר. ובקשר לטיפול שאת עוברת וטוענת שזה לא עוזר, אולי באמת כדאי להחליף פסיכולוג או אולי אפילו להחליף סוג טיפול? יש סוגים שונים של טיפולים ומה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. אולי כדאי שתנסי כמה שיטות ו/או כמה מטפלים עד שתמצאי את מה שמתאים לך. ועד אז - חזקי ואמצי! נטע
 

lance-knight

New member
peaches ../images/Emo24.gif

את חייבת להתחיל להעריך את עצמך. אני חושב שזה יהיה פטרון לבעיה. כבר על כך אפשר להעריך אותך שאת מנסה לצאת מהבדידות, לפתור את הבעיה ולא יושבת בחיבוק ידיים.
אני יכול להמליץ לך על ספר של ד"ר דייויד ברנס "בוחרים להרגיש טוב". לי לפחות ספר הזה עוזר. אם יהיו לך איזה שאלות-אשמח לענות.
 

peaches

New member
טוב

אבל העניין הוא שאני לא כל כך יכולה לשלוט בחוסר ההערכה העצמית שלי משום שעקב הרגישות הגבוהה שלי באופן כללי אני לוקחת את דברי האנשים סביבי ומה שהם משדרים אלי באופן הרבה יותר קשה משאר האנשים וכך אני הופכת להיות יותר פגיעה ואף פרשנית מדי לגביהם כמובן שמאוד עוזרת לכך העובדה שמאוד אכפת לי מה אנשים חושבים עלי ומרגישים אלי כי אני אדם שצריך המון פידבקים חיוביים כאישור למעשי וכאישור לעצמי שלי אף יותר מכל אדם רגיל לכן הבעיה שלי כל כך קשה לפתרון.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
צורך בפידבק (וחיזוקים)

זהו צורך טבעי שיש לכל אדם (גם אלו שמסתירים אותו ומכחישים אותו...). יש אמנם הבדלים בין אנשים בעצמת הצורך, הבדלים שקשורים בהרבה מאד גורמים... אז את נמצאת בצד אחד של הסקלה -- אז מה? לפחות את מודעת לזה ויודעת מה את צריכה. יש כל-כך הרבה אנשים שחסר להם משהו והם לא יודעים מה... זהו לא מצב אקוטי אלא בעיקרון מצב שיכול להשתנות, כמו שאנחנו מכירים אצל אנשים שונים. נכון, טיפול נפשי (מוצלח) יכול לעזור, כמו גם השפעות אחרות, אפילו השפעות של ספר (כמו שהמליצו לך) וכד´. לגבי מטפל, זה נכון שהתקציב קובע הרבה, אבל זה לא הדבר היחידי שקובע. גם בתוך טווח של תקציב נמוך, יחסית, או בקרב מטפלים של קופת-חולים, אפשר למצוא מטפל/ת שיש איתו/ה את הקליק המיוחל...
 

peaches

New member
מודעות

המודעות שלי לבעיה לא ממש משנה את רמת הרגישות לדעתי זה טוב להיות מודע אבל זה הופך להיות מתסכל כאשר לא מצליחים להתגבר על הבעיה והיא הופכת להיות מטרד יום יומי כמו כל הבעיות שלי שאני מודעת להן והן מטרד יום יומי שלי והן אלה שגורמות לי לדימוי עצמי נמוך.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מודעות

אבל מודעות היא תנאי לשינוי! המטרד ברור, הקושי ידוע, הסבל מוכר... כדי לשנות את המצב צריך להיות מודע, ואת ממלאת תנאי הכרחי זה! מה שנותר הוא "רק" לעבוד על השינוי...
 

peaches

New member
איך בדיוק אם מותר לי לשאול

ממש קל לומר אבל כל כך קשה לעשות
 

lance-knight

New member
dear peaches

אני מבין אותך טוב מאוד. גם אני סובל מאותה בעיה-הייתי זקוק להערכה כלפיי מצד החברה. אבל לא מזמין הבנתי שזה בהחלט נחמד כאשר מעריכים אותך אנשים אחרים אבל בלי קשר למה שהם חושבים עליך אתה מכיר את עצמך יותר טוב. אם מישהו שלא אוהב אותך יגיד עליך דברים לא נעימים-את באמת תהיי כזאת? לא ולא! את נשארת כמו שאת ורק בעיניו את כזאת. אז תשתדלי להראות בעיניך ראויה להערכה, תזכרי כמה תכונות טובות יש לך, מה כבר הצלחת לעשות בחיים (מה, לא היו לך הישגים?). וכך הערכה שלך כלפי עצמך תלך ותגדל. אז גם אנשים יעריכו אותך. לפחות תנסי. מה יש להפסיד?
 
למעלה