מישהי.....15
New member
HELP!!!../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo36.gif
אתם מכירים ת´הורים האלה שאם הם קונים לך דברים, נותנים לך כסף וכו´ אז אסור לך להגיד עליהם שהם ´לא בסדר´? אמא שלי כזאת. באמת יש לי הכל. חדר חדש שכאילו נלקח מאיזה מגזין עיצוב עם מחשב וסטריאו והכל!! ומלא בגדים חדשים והייתי בחו"ל ותמיד תמיד נותנים לי כסף לבילויים וסתם קניות... (עד כאן אין לי תלונות). אבל אמא שלי אף פעם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי - להפך, יותר קל לה כנראה להזכיר לי כמעט כל יום שהיא שונאת אותי. ואם אנחנו רבות ואח"כ קורה לה איזה משהו היא ישר מאשימה אותי ויורדת עלי. הכל היא אמרה לי. שלא סובלים אותי, שאני מגעילה, טיפשה, מטומטמת, רעה, מכוערת, שאני לא מסוגלת לעשות כלום, שאני לא אצליח בכלום, היא אומרת לי שאני אשרף ובקיצור מה לא?! דרך אגב, אבא שלי לפי דעתי יש לו את האופי הכי טוב בעולם והוא מתייחס אלי בגובה העיניים ונותן לי להרגיש שאני שווה משהו ולמשל כשאני יוצאת ימי שישי ומסתדרת שעות - אבא שלי אומר לי שאני יפה והוא באמת אובייקטיבי הוא לא ישקר לי ואמא שלי רק דופקת לי מבטים שמראים כמה שהיא שונאת אותי. והבעיה שהיא ה´קובעת´ בבית אז לאבא שלי בדרך כלל אין זכות דיבור בקשר לכל מיני עניינים. לפני כמה זמן יצאתי החוצה, היה קר והתקררתי, אז היא התחילה לצעוק עלי ולהאשים אותי שאני חולה ולקלל. ביסודי אף פעם לא היו לי חברות והייתי לבד והבטחון שלי שאף לאפס. מאז שהגעתי לחטיבה (ועכשיו לתיכון) יש לי מלא חברים (טפו טפו טפו...) וכמובן שהבטחון שלי ממש עלה, ובכל זאת היא היחידה שמצליחה שוב להוריד לי אותו. כשאני לידה אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. היא אומרת שאני לובשת בגדים צמודים רק כדי שיראו את הגוף שלי וזה לא נכון!!! אני פשוט אוהבת את הגוף שלי. אני שוקלת 40 ק"ג (אני 1.55) וכל פעם שבאים אורחים ואומרים שאני רזה היא אומרת שהשמנתי ושהתחת שלי גדול וכל מיני דברים כאלה. היא שונאת אותי. אני יודעת. אבל אני חייבת להעביר לפחות ת´שלוש שנים הבאות שלי איתה. מה אני צריכה לעשות עם אחת כזאת?!
אתם מכירים ת´הורים האלה שאם הם קונים לך דברים, נותנים לך כסף וכו´ אז אסור לך להגיד עליהם שהם ´לא בסדר´? אמא שלי כזאת. באמת יש לי הכל. חדר חדש שכאילו נלקח מאיזה מגזין עיצוב עם מחשב וסטריאו והכל!! ומלא בגדים חדשים והייתי בחו"ל ותמיד תמיד נותנים לי כסף לבילויים וסתם קניות... (עד כאן אין לי תלונות). אבל אמא שלי אף פעם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי - להפך, יותר קל לה כנראה להזכיר לי כמעט כל יום שהיא שונאת אותי. ואם אנחנו רבות ואח"כ קורה לה איזה משהו היא ישר מאשימה אותי ויורדת עלי. הכל היא אמרה לי. שלא סובלים אותי, שאני מגעילה, טיפשה, מטומטמת, רעה, מכוערת, שאני לא מסוגלת לעשות כלום, שאני לא אצליח בכלום, היא אומרת לי שאני אשרף ובקיצור מה לא?! דרך אגב, אבא שלי לפי דעתי יש לו את האופי הכי טוב בעולם והוא מתייחס אלי בגובה העיניים ונותן לי להרגיש שאני שווה משהו ולמשל כשאני יוצאת ימי שישי ומסתדרת שעות - אבא שלי אומר לי שאני יפה והוא באמת אובייקטיבי הוא לא ישקר לי ואמא שלי רק דופקת לי מבטים שמראים כמה שהיא שונאת אותי. והבעיה שהיא ה´קובעת´ בבית אז לאבא שלי בדרך כלל אין זכות דיבור בקשר לכל מיני עניינים. לפני כמה זמן יצאתי החוצה, היה קר והתקררתי, אז היא התחילה לצעוק עלי ולהאשים אותי שאני חולה ולקלל. ביסודי אף פעם לא היו לי חברות והייתי לבד והבטחון שלי שאף לאפס. מאז שהגעתי לחטיבה (ועכשיו לתיכון) יש לי מלא חברים (טפו טפו טפו...) וכמובן שהבטחון שלי ממש עלה, ובכל זאת היא היחידה שמצליחה שוב להוריד לי אותו. כשאני לידה אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. היא אומרת שאני לובשת בגדים צמודים רק כדי שיראו את הגוף שלי וזה לא נכון!!! אני פשוט אוהבת את הגוף שלי. אני שוקלת 40 ק"ג (אני 1.55) וכל פעם שבאים אורחים ואומרים שאני רזה היא אומרת שהשמנתי ושהתחת שלי גדול וכל מיני דברים כאלה. היא שונאת אותי. אני יודעת. אבל אני חייבת להעביר לפחות ת´שלוש שנים הבאות שלי איתה. מה אני צריכה לעשות עם אחת כזאת?!