פינק פלויד ובלוז רוק
דווקא לא הייתי אומר על פ"פ שהם התרחקו משורשי הבלוז של הרוק, ההפרדה הזו התחילה כבר אצל אבות הרוק: צ'אק ברי, ג'רי לי לואיס, באדי הולי וכו', כשהוסיפו לבלוז את הקאנטרי והרוקבילי, אבל את הפניה הראשונה המשמעותית מהבלוז למשהו אחר לגמרי, קרתה, כמו כמעט כל דבר טוב ברוק, באמריקה, עם pat sounds של הביץ' בויז, שהשתמשו באקורדים ומבנים מוסיקאלים שלא קשורים בכלל לעולם הרוק, המגמה הזו נמשכה אצל מרבית להקות הפסיכדליה האמרקאיות, וטיפטפה בהדרגה ובאיטיות לבריטניה, כאשר פ"פ ולהקות המחתרת הלונדונית האחרונות התחילו ליצור מוסיקה פסיכדלית בהשראת ההרכבים האמרקאים, גם הביטלס, שעשו מעבר קל יותר לפסיכדליה רכה, התרחקו מידיי פעם מהבלוז (במקביל ללהקות המחרתחת הלונדונית). בעוד באמריקה חזרו לפולק ולאחר מיכן גם לבלוז רוק, בבריטניה התחיל לצמוח ז'אנר חדש, שהושפע מפסיכדליה: רוק מתקדם, להקות הפרוג הושפעו בין השאר מ Days of Future Passed של המודי בלוז, שהתבסס על מוסיקה קלאסית בשילוב רוק ועל הרכבים כמו the nice ואחרים ששילבו ג'אז וכן על פולק בריטי והתרחקו בהדרגה מהרוק ומהבלוז (והגיעו בחלק מהמקרים כל כך רחוק מרוק כקשה להגדיר את חלק מהלהקות הללו כלהקות רוק בכלל). דווקא פ"פ שרבים מיחסים אותם בטעות לעולם הרוק המתקדם, לא זנחו מעולם את הבלוז, בעוד שפ"פ כמו להקות אחרות ניסו סוגים שונים של מוסיקה, תמיד הייתה קיימת אצלהם דיכוטומיה, כלומר, שני צדדים של יצירה החיים במקביל: גיטרות וקצב של בלוז מצד אחד והשפעות ג'אזיות וקלאסיות מאידך. צליל הגיטרה של גילמור הוא דומיננטי מידיי מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו כלא חשוב והגיטרות של גילמור נטעות עמוק בתוך הבלוז.