HELP

[בעל_דואג]

HELP

אני מבקש שתתמכו בי בויכוח עם אשתי. בת 35 ו-7 חודשים ניסיונות הריון. נשלחה לבדיקת דם ובדיקת זקיקים. החודש היא לקחה היקלומין ופשוט זה עשה לה רע - בכתה ובכתה כזה דיכאון לא ראיתי. אחר כך קיבלה זריקת קוריגון ואם אין הריון, ממשיכים בהיקלומין אבל אני לא מוכן שהיא תיקח את זה שוב ותהיה עוד פעם בכזה מצב. זה מוכר לכם? זה נורמלי??? אני רוצה שהיאתחליף רופאה והיא טוענת שזה לא נחוץ. עצות דחוף!

 

[מרב.]

בעל דואג ויקר

ראשית, יפה ומרגש שאתה דואג לאישתך... שנית, אתה יכול להפנות אותה אלינו, אולי היא תוכל לשאוב מאיתנו עידוד, ידע או עיצות. כמה דברים- הרצון והצורך בילד הינו חזק מכל דבר אחר, ובשבילו רובינו נהיה מוכנות לסבול ולעמוד בהרבה דברים קשים שנראים אולי מהצד בלתי אפשריים. ההורמונים הניתנים בטיפולי פוריות אכן עלולים לגרום לשיבושי דעת שונים

- מצבי רוח משתנים, דיכאונות וגם תופעות פיזיות כמו בחילות או גלי חום, לא כולן סטבלות מכל הסימפטומים, ויש כאלו שלא סובלות מהם כלל, אבל זה בהחלט קיים. אינני יודעת כמה זמן אתם מנסים להרות, ובוודאי לא לי לקבוע אם להחליף רופא, לעבור לטיפול אחר או להמשיך לנסות טבעי, אבל מה שחשוב בוא שתהיו מטופלים אצל מומחה פוריות ולא רופא נשים רגיל. יש עוד הרבה דברים, אבל אם תספר על עצמיכם יותר, יהיה לי קל להתייחס. ברור לך שזה לא שאלה של כן או לא, ההחלטה מאוד אינדווידואלית וכמובן תלויה בשניכם. מקוה שתגיעו לעמק השווה, ותשלח את אישתך לכאן, שתפרוק חלק מההורמונים שלה אצלנו... מרב

 

[סיגל היי-טק]

מצטרפת לכל מילה של מרב

הטיפולים המלווים בקבלת הורמונים מלווים במצבי רוח (כמו במחזור). אבל ברגע שמתמקדים במטרה - העניין מתקבל יותר בהבנה. כמו שמרב כתבה, תפנה אותה אלינו, שתשב, תכתוב ותשפוך את הכל. אז היא תראה שהיא לא לבד. היא תקבל הרבה עידוד ואינפורמציה ותצא מחוזקת. סיגל

 

[נועם@בת]

שלום בעל דואג

לצערי אי אפשר לתמוך כאן בצד אחד בלבד. השאלה היא אם אתה מוכן לעבור עם אשתך את הדרך להביא ילדים או לא. מהתיאור שאתה מתאר עולה שבעקבות בדיקות דם ומעקב זקיקים אשתך קיבלה איקקלומין. זה כנראה בעקבות הפרעה בביוץ. אם אכן זאת הבעיה, חייבים לטפל בה. אם אין ביוץ אין הריון- עובדה עצובה, אבל עובדה. האיקקלומין (הידוע במחוזותינו כאיכסהקלומין) אכן גורם לשינויים חריפים במצב הרוח, ובמקרה כזה, הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לחבק אותה ולתת לזמן לעבור. התיעצות עם רופא אחר יכולה לעזור, ורצוי שיהיה זה רופא פוריות. לא ציינת אם גם אתה נבדקת, ואם התוצאה היתה תקינה. תמיכה ואהבה יכולים בהחלט להקל על תופעות הלואי של האיקקלומין. ולא בטוח שרופא אחר יתן פרוטוקול טיפולים אחר. בסה"כ האיקקלומין הוא התרופה הכי "חלשה" שנותנים, ועלית מדרגה פירושה מתן זריקות יומיות. נסה לעבור איתה עוד סיבוב אחד, ולקבל באהבה את מצבי הרוח שלה (שלא בטוח שיחזרו באותה עוצמה). פנק אותה ועזור לה לעבור את התקופה הקשה. ולא פחות חשוב, תן לה את הכתובת שלנו, ואז את כל מצבי הרוח היא תפרוק כאן ולא עליך

נועם

 

[מרב של ערן]

ברוכים הבאים אלינו

אני מקווה שתמצאו כאן את התמיכה והידע שעוזרים לכולנו לעבור את התקופה הזו בשלום. טיפולי פוריות מלווים בהרבה רגשות וכל אחת מגיבה אחרת להורמונים הניתנים במהלכם. אני מאמינה שלא רק ההורמונים הם אלה שגורמים למצבי הרוח המשתנים (למרות שגם לי מאוד נוח להאשים הכל בהורמונים המשתוללים

), התהליך הוא קשה. הכמיהה לילד, הכאב הנפשי שכרוך בתקופת ההמתנה ובאכזבה, הקושי שלה לראות אותך כואב ועצוב, כל אלה יחד חוברים להתפרצות רגשות, שלא תמיד ניתן להסביר אותה. מה שהכי חשוב בטיפולים, הוא להיות מטופלים אצל רופא שהוא מומחה בבעיות פוריות, להיות במעקב באמצעות US ובדיקת דם. בהצלחה מרב

 

[בעל_דואג]

תגובה

אני רוצה שאשתי תחליף רופא, כי לא אמרו לה על תופועת הלוואי וכשהיא התחילה לקחת את הכדורים האלה לביוץ והתחילה לסבול מדכאון זה פשוט היה ורא. לא ידעתי איך לעשות ומה לעזור והרגשתי רע מול כל הכאב והסבל שלה. אני בטח שגם ההרגשה שלה שהיא לא מצליחה - לא תורמת. ואי אפשר לדבר איתה על הפורומים האלה, היא טוענת שיהיה בסדר, הכול תיכף יסתדר ומה שאני רואה מול העיניים זה אישה שפעם היתה מאוד שמחה, מתחילה להיכנס בתוך עצמה, היא תמיד היתה מדברת על ה-כו-ל עם כולם חופשי, ועכשיו היא מסרבת אפילו להיכנס לפורום תמיכה, לשאול את הרופא, לבדוק רופאים אחרים. אבל אני מקווה שאתם באמת צודקים ובסיבוב הבא זה לא יהיה כל כך נורא. ואם מישהי יודעת - כמה זמן אחרי זריקת הקוריגון בודקים? (יש לה מחזור לא סדיר באופן קל) - גם את זה היא מפחדת לבדוק, ומה אני אמור לעשות פה חוץ מלחבק אותה ולהבטיח לה שאני אוהב אותה???

 

[סוכריה על מקל]

לחבק ולהבטיח שאת אוהב זה הכי טוב

האיקקלומין אמור לסדר את המחזור, ומקובל להמליץ להיבדק 12-14 יום מהכוריגון. שיהיה בהצלחה, ושלא תזדקקו לעוד טיפול כי תצליחו בנוכחי!

 

[נועם@בת]

לחבק פעמים ושלוש ../images/Emo13.gif

אין הרבה מה לעשות, אחרי שוך הסערה היא תדע להעריך את זה. אבל כרגע ההגיון לא עובר את מחסום ההרומונים. זה ודאי לא קל לשניכם. אפשר לעשות בדיקת הריון 14 יום אחרי זריקת כוריגון. הכוריגון מתזמן את הביוץ, כך שלא חשוב מתי הביוץ הרגיל שלה. אתה יודע מה, תדפיס את שרשרת ההודעות האת, ותביא לה לקרוא, אולי היא תשתכנע. חוצמזה, תמיד צריך לקרוא את כל האותיות הקטנות שבניירת של התרופות. רופאים שוכחים לספר לנו הרבה דברים. אל תדאג בנוגע למצבי הרוח, אמנם בזמן נטילת האיקקלומין זה נראה זוועה, אבל זה עובר, והיא תחזור לעצמה. מה גם שיש לה סיכוי טוב להיות בהריון

בהצלחה נועם

 

[מרב של ערן]

לחבק, לחבק ושוב לחבק

גם אני כל הזמן טוענת שיהיה בסדר ותיכף הכל מסתדר. זו הדרך שלי לשרוד את השנתיים וחצי האחרונות. בהתחלה מאוד קשה לעכל ולהודות שיש בעיה, בעיקר בנושא שתמיד נתפס כל-כך טבעי ופשוט. מפסיקים עם הגלולות, והופ יהיה הריון. והחיים פתאום מלמדים אותנו שלא הכל הולך כפי שרצינו. היום אני לא מסתירה מאף אחד את הבעיה שלנו. אבל בעבר היה לי קשה לדבר על הנושא, מה גם שזה לא בדיוק הנושא הכי מלבב לשוחח עליו עם חברים בקפה של יום שישי. אבל מאז עברה תקופה שבה עיכלנו הרבה דברים, למדנו על עצמינו דבר אחד או שניים נוספים, מצאנו את הפורום, היכרנו חלק מהחברים בו באפן אישי, ופתאום כן יש חברים שאפשר לשוחח איתם על הנושא (ואפילו לצחוק) והם יבינו בדיוק על מה אני מדברת. מקווה שלא תצטרכו ללמוד איך מתמודדים עם בעיה שנמשכת זמן ממושך. מרב

 

[שחר חדש]

ומעבר לכל מה שנאמר כבר

כל תופעות הלוואי של האיקקלומין (שאנוכי עדה להם גם כן. בימים אלה ממש). אולי מצב הרוח נובע גם נוכח המצב החדש והלא נוח. קשה לעכל ש"יש בעיה" קשה גם הטיפול בה וסוחט מאוד. יתכן כי המשבר בו נתונה אשתך אינו הורמונלי בלבד... אז תמשיך לחבק אותה. תשתדל להיות רגיש אליה ולקבל את מצבי הרוח שלה בהבנה. אל נא תפתור את זה ב"אם היא לא תיקח את האיקקלומין הזה אז הכל יהיה בסדר" כי זה לא בהכרח העניין. (מה גם שכנראה שאתם זקוקים לאיקקלומין... או לתחליפיו). שיהיה בהצלחה והלוואי שהחיבוק הבא יהיה חיבוק של שמחה.

 

[אולה *]

שלום בעל!

אני תמיד שמחה כשבעלים נכנסים לפורום שלנו. זה ראוי להערכה! הדכאונות של אישתך - דבר כ"כ מוכר ומובן. הן תופעה ידועה של טיפולים הורמונלים בכלל, ושל איקאקלומין בפרט. לצערי, אף רופא אינו יכול לשלוט בתופעות לוואי של התרופות. האם אתם מטופלים אצל רופא מומחה לפריון? כי אם לא - זה הזמן לפנות לאחד כזה. יש בדיקות נוספות, כמו בדיקות זרע שיש לבצע כאשר יש בעיות פריון. שניכם מוזמנים לשאול כאן שאלות נוספות. בהצלחה! אולה.

 

[באאבו]

בעל יקר,

כשאני לקחתי איקקלומין (4 מחזורים!!!) היה 9 באב בבית, מהבוקר, עד הערב, כל החודש... זה באמת משפיע על נשים מסויימות, וכשזה משפיע.. חבל על הזמן!!! אני חושבת שכדאי לתת לה עוד צ´אנס עם האיקקלומין, ואת תתרגש מזה שהיא בוכה. - תן לה לבכות!! אחרי ההתפרצויות שלי, הרגשתי ממש טוב... ו.. אם זה עושה לה ממש רע, יש דברים אחרים לנסות (לא פחות קלים) כמו זריקות וכו´... שיהיה לכם רק בהצלחה, וכל הכבוד על התמיכה!!! באאבו

 

[אוראושר]

בעל דואג יקר

שלום לך בעל דואג המצב של אשתך הוא מאוד, מאוד ומאוד נורמלי. כאשר אשה מקבלת הורמונים היא הופכת להיות עצבנית מתוחה, הרגשות מתחילים להציפה... לגבי הרופאה - לא נראה לי שיש צורך להחליף אבל בהחלט אפשר להתייעץ עם רופאים אחרים - אנחנו התייעצנו עם כמה עד שהגענו לטיפולי פריון. בנוגע לשמות ההורמונים שהיא לוקחת, אז רושמים כך- איקקלומין וכוריגון - רק לידיעתך. מאחלת לכם המון הצלחה וסבלנות נהדר שיש בעל שדואג. בעלי כזה ואני מאוד מאושרת שכך.

 

[בעל_דואג]

תודה ילדות

על העצות. אמנם אשתי עוד לא מוכנה אפילו לשמוע על פורום, וכל ניסיוןשלי להתעקש על משהו רק גורם לה לפרץ בכי. אתמול היה יום 14 מאז זריקת הכוריגון (ותודה לאוראושר שתקינה אותי על השמות) והתעקשתי על קניית בדיקת הריון והיא התעקשה שלא. אז כמובן שלא, העיקר שלא תתפרץ. בלילה הופיע לה כתם קטן והיא העירה אתיכולה בוכה. היום בצבהרים התקשרה בוכה שהכתם שוב הופיע ונראה לה שזהו. הצעתי שתתקשר לרופאה לשאול ואפילו זה היא לא רוצה. אני כבר מרגיש שהסבלנות שלי בורחת. למה לא להתקשר?? ולמה למה אין פורום עבור בעלים שנשים שלהן בטיפול??היא הלכה היום לאמא שלה, לא רוצה אפילו להגיד בעבודה שלה שהיא לא מגיעה (לא מתאים לה בכלל). וגם עם אמא שלה היא לא החברה הכי גדולה, אני מרגיש פתאום צורך לדבר (בדרך כלל זאת היא שמדברת ואני ששותק). אני לא שמח שהיא אצל אמא שלה, מה דעתכן, למה היא צריכה את אמא שלה כשרוב הזמן הן פשוט מתווכחות על הכול??

 

[סוכריה על מקל]

אל תעלב

שהיא הולכת לאמא שלה, זה לא אומר שהחיבוקים שלך לא מספיקים, זה אולי בגלל שהיא רוצה לחזור קצת להיות הילדה הקטנה שרצה עם כל בעיה לאמא ואז אמא מיד פותרת הכל בחיבוק ונשיקה... הלוואי שזה היה כ"כ קל, לפעמים אנחנו רוצים לחלום קצת... תשתדל לא לאבד את הסבלנות שלך, אני יודעת שזה קשה, אבל אין לך מושג כמה זה חשוב עבורה. תחושב על התקופה הזו כתקופה שעם כל ה"נאכס" שיש בה, אפשר למצוא בה גם הרבה דברים חיוביים, ואחד העיקריים שבהם הוא העמקת הקשר בין שניכם. אני יודעת שאצלנו ואצל רוב הזוגות כאן זה קרה...

 

[יובל@]

למה? כי אמא תמיד נשארת אמא!!

(לפחות אצל רוב האנשים) אמא משמשת כמקור משענת ותמיכה, חיבוק כשצריך ומילה טובה. בכל אחד מאיתנו יש את הילד הקטן שדורש לקבל אהבה אימהית. אמא מבינה אותנו לפעמים יותר מהבעל!! אל תשכח שגם היא אשה, ולפעמים גם היא עברה דרך לא קלה עד שהצליחה להביא אותנו לעולם.(אצלי זה כך). אז אל תפגע מכך שהיא הלכה לאמא שלה. אל תשכח שהיא היתה אמא שלה הרבה לפני שאתה הפכת לבעל שלה. נכון? אז תמתין בסבלנות עד שהיא תחזור וכשהיא תגיע תחכה לה עם החיבוק הכי גדול שאתה יכול

 

[מרב.]

הייי בעל חמוד

כבר נאמר, אבל אומר שוב: לפעמים לוקח זמן לעכל את הרעיון שאתה נמנה על קבוצת אי-הפריון. להרגשתי, מדובר בהדחקה של אישתך, אבל קטונתי. תיאלץ להתאזר בהרבה סבלנות, כי זה הדבר היחידי שיעזור. גם סלע קשה יתרכך לאחר ליטוף תמידי וקבוע של גלי המים, ואני מאמינה שלאט לאט (אל תלחץ) זה יבוא. ראשית, הסקרנות- אולי אישתך תרצה פתאום לדעת מה זה הפורום שאתה מדבר עליו, מאיפה אתה שואב את הידע שלך. ואולי לאט לאט היא תתחיל להפנים את הרעיון שיש בעיה ויש כמה דרכים להתמודד עם זה, והראשונה היא: הכרה בבעיה. ואולי בעצם כבר תהיו בהריון עוד מעט- אין לדעת. איש חביב ודואג- אתה מוזמן להיות חבר בפורום. זה שאנחנו הבנות עוברות את הטיפולים על גופינו אינו אומר שהכניסה לפורום היא לנשים בלבד. היו בעלים שהשתתפו בפורום, אך קסת הדיו שלהם יבשה, אם כי חלקם קוראים עדיין, ועתה מוזמן ללול התרנגולות שלנו. חוץ מקרקורי הסרק

והדמעות, תשאב הרבה ידע, והרבה הרבה תמיכה. אם אתה מרגיש צורך לדבר, תמיד יהיה כאן מי שיקשיב, ומי שיתן מילת תמיכה, עידוד או מענה לשאלה. יכול להיות שלמרות שהיחסים עם אמה אינם מהטובים, חלה קרבה על הרקע הזה של נסיונות להפוך לאם בעצמה, כמו שלפעמים חלה התקרבות אחרי לידה בין בנות לאימהות שהיו מסוכסכות שנים רבות. תהיה בשבילה אוזן קשבת, כתף תומכת, וחושב, לא להלחיץ, קח איזה פרק זמן של שקט מצידך ועוד זמן מה, בלי להזכיר את הנושא, תשלח לאישתך לינק לפורום הזה- היא אולי לא תסתכל בו בהתחלה, אבל הסקרנות הרגה את ה

, אתה יודע

והלוואי שעד אז לא תצטרכו. רבים וטובים מצליחים בהתחלה, עם ולמרות תופעות הלוואי. שיהיה בהצלחה, שיהיה קל, מרב

 

[מרב של ערן]

יש פורום עבור בעלים שהנשים שלהן

בטיפול - הפורום הזה. אמנם יש כאן רוב נשי, אבל אנחנו נותנות תמיכה לכל מי שמעוניין בה. למה לא להתקשר? אולי בגלל שביב התקווה שזה לא זה. אולי בגלל שהיא מכירה את הגוף שלה היטב ויודעת שגם הפעם לא הצלחתם. למעט ה-IVF הראשון שלנו, אני מעולם לא הצלחתי להגיע עד לבדיקת בטא, כי תמיד המחזור הגיע בזמן ולעיתים אפילו הקדים כמה ימים (שלא יגידו חס וחלילה שהוא מאחר

), אבל כבר שבוע ימים קודם כבר הרגשתי שזה מתקרב. ערן תמיד התפלא "איך את יודעת?". אני יודעת. אני מכירה את הגוף שלי ואת כל הנימים הדקות ביותר של התחושות. בעניין הבדיקה הביתית. אני החלטתי שיש שם קונספירציה נגדי ובכלל לא שמים שם שום חומר שמזהה הריון. סתם סוחטים ממני כסף

. אם המחזור לא יגיע, תמיד עדיף בדיקת דם. מאחר שאני לא מכירה אתכם אני לא יכולה לחוות דעה לגבי הקשר עם אמא שלה. אני יכולה לספר לך על מה שקורה אצלי. אני משתפת את אמא שלי בכל מה שקורה. היא משמשת לי משענת יציבה ברגעים שנאי מרגישה שאני נסחפת ברוח. אבל לפעמים היא מאוד מרגיזה אותי. קשה לה לראות שיש לנו בעיה. לאיזה אמא קל לראות שהגוזל שלה סובל? אז היא אומרת דברים שמרגיזים אותי ואני משוכנעת שלמי ששומע את השיחה מהצד נדמה שאנחנו רבות. אני מקווה שאשתך תסכים להציץ ולראות מה קורה כאן בפורום, כי היא תמצא כאן הרבה תמיכה וכוח שיעזרו לה לעבור את התקופה הקשה עד ההריון המיוחל. אבל זה צריך לבוא ממנה. מרב