help

[bucksay]

help

משהו אמר לי שאני מזכיר לו את הספר "מרד הנפילים האם זה טוב או רע

 

[סל מיחזור]

זה די מצחיק.

הספר עצמו מעולה, מלא במסרים בין השורות, מתפלסף, מבלי להיכנס יותר מדי לפילוסופיה, מראה מדוייק של חברה, מבלי להטירח עם פרטים מיותרים. אני לא זוכרת מי כתב אותו, כי קראתי אותו די מזמן, והוא די ארוך, שני חלקים, אבל הוא טוב. כך שאם התכוונו שאתה מזכיר את רוח הספר, זאת בהחלט מחמאה. אבל לא ברור למה התכוונו. זה כמו להגיד אתה מזכיר לי את הספר אנה קרנינה, כי אתה אוהב רכבות. בקיצור, שאל אותו לפרטים.

 

[ציפי ג]

אן ראנד הסופרת

והאדאולוגיה מאחורי הספר היא אינבדואליזם הגובל באגואיזם ומתחכך באגוצנטריות מדהימה של כל השותפים בו כמעט.

 

[hemdat1]

שרשרת עם דולר...

איין ראנד - המחברת, נולדה ברוסיה והיגרה לארה"ב. נראה שהשנים במדינה בה כולם מרוויחים אותו הדבר , לא משנה אם הם מנקי רחובות או פרופסורים לפיזיקה , מדינה בה המוטו הוא עבוד כפי יכולתך קבל לפי צרכייך . השנים האלו עיצבו את מחשבתה שהדרך הטובה ביותר לאנושות להתנהל ולהוציא מעצמם את הטוב ביותר , היא לדעת שהאחריות המלאה לגורלם מוטלת על עצמם בלבד ולא על החברה. או במילים פשוטות , אני בתור עובדת לא צריכה לשלם מיסים (מעבר למיסים שהם לטובתי הישירה אולי) , כי המיסים מממנים נכים , זקנים , מובטלים מאונס ומרצון וכו´. המטרה היא שכל אחד ידאג לעצמו ואם אני עובדת קשה , הכסף שלי ואני לא צריכה לתת אותו לאף אחד. המניע כאן אינו קמצנות או רשעות , אלא האמונה שזוהי הדרך הטובה בסופו של דבר גם לעובד וגם לנזקק...(מכיוון שלשיטתה רוב מוחלט של הנזקקים גרמו זאת לעצמם במו ידיהם) על פי גישתה צדקה למשל היא אחד המשחיתים הגדולים של החברה. וכך גם מענקים למינהם. הגיבורים של הספרים שלה הם לרוב אנשים שבנו את אמפריית חיהם מאפס מוחלט הודות לתבונה , עיקשות , התמדה , נחישות ועבודה קשה. הם קשוחים ולא מרחמים לעולם על אף אחד , ומניעהם טהורים ושקולים. אנשים שלקחו את דבריה לליבם מתאפיינים היום בשרשראות עם תליון של דולר לצוארם , ויש כאלו שבמוצהר לא משלמים מס הכנסה ואי לכך נכנסים ויוצאים מהכלא חליפות....(כן כן גם כאן בארץ !) אני לא מכירה אותך ולא יודעת אם תדמית זו נחשבת בעינך לטוב או רע. אני מניחה שהאמת כמו תמיד נמצאת איפשהו באמצע....

 

[ציפי ג]

אדם לאדם זאב

הזכרת לי טוב למה לא אהבתי אף אחת מהדמויות בספר הזה ובהמנון וגם בכמעיין המתגבר. והספר כתוב בצורה מדהימה. אבל חוסר הנתינה האופף אותו פשוט קומם אותי.

 

[noa_f]

עוד לגבי המחברת

איין ראנד לא היתה סתם מהגרת רוסיה. משפחתה היתה, לפני המהפכה הקומוניסטית, משפחה בורגנית מבוססת, שאיבדה את כל רכושה במהפכה, ובוזתה כ"בורגנות" בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי. חלק מהשקפת עולמה עוצבה ע"י ההיסטוריה האישית שלה בתקופה הזאת.

 

[noa_f]

עוד משהו

את הספרים של איין ראנד קראתי בגיל תיכון, ואז הם נראו נפלאים בעיני: הגיבורים הם אנשים ישרים עד "טהורות" ובעלי יושר אישי , הם עומדים מול החברה שלא מבינה אותם ומצליחים לבסוף. קל להבין איך ילד מתבגר נסחף אחרי הרעיונות האלה... היום הם נראים לי פשטניים, והרעיונות שבהם מובעים בשחור-לבן. אדם אינו יכול שלא להתפשר ולהתכופף מעט מול המציאות. מה גם שהגיבורים שלה חיו תמיד בתוך בועה - שהם במרכזה: ללא שיתוף ממשי בחיים עם בן זוג או ילדים. נדמה לי, ממה ששמעתי, שגם היא חיה ככה.

 

[שושן פרא]

מסכים עם כל מילה.

אני חושב שאפשר לסכם את האידיאולוגיה של איין ראנד במשפט: העולם שייך לחזקים, לעזאזל עם החלשים !

 

[ציפי ג]

גיל ההתבגרות?

אינדבידואליזם, ראיית העולם בשחור ולבן, אולי הם שני סממנים של גיל ההתבגרות, בגינם הספרים כה קריאים (למרות כבדותם) בגיל זה?

 

[שושן פרא]

כן, ותוסיפי גם

היקסמות מרוע ואכזריות, התרשמות מממבו ג´מבו כאילו פילוסופי, ובעיקר נרקיסיזם עמוק (כמה אני יפה וטהור, כמה כל השאר מסואבים ומכוערים, אף אחד לא מסוגל להבין כמה אני מורכב...). אגב, דן בן אמוץ היה גרופי של איין ראנד, למיטב זכרוני.

 

[סל מיחזור]

אני חושבת שהגזמת ...

בתיאורך את המתבגרים ככלל של חולים כרונים בנרקיסיזם עמוק והמשכות לרוע. אני לא רוצה להיכנס לויכוח לגבי הספר עצמו, כי קראתי אותו מזמן (ואני לא בעלת זכרון טוב במיוחד), ובאמת בגיל אותו תיארת בשנאה שכזו, ואולי אכן "ממבו ג´מבו" כאילו פילוסופי וראית שחור/לבן בלבד הסתירו ממני את האמת, אבל הייתי חייבת להעיר על ההכללות. אדם מכליל בגסות כזו-חוטא , לדעתי, בחטא גדול יותר מנרקיסיזם.

 

[שושן פרא]

אכן הכללה, ואני מתנצל ../images/Emo52.gif

למעשה, התכוונתי לגיל רגשי ולא לגיל כרונולוגי. יש בני עשרה בוגרים בנפשם, ויש מבוגרים שעדיין תקועים בגיל ההתבגרות (יהונתן גפן והבן שלו, למשל, דן בן אמוץ עד יומו האחרון).