HELP

noway

New member
HELP

שלום, אני כלכך רוצה לכתוב את מה שכואב כלכך עכשיו, אני מרגישה שאני בתוך בור עמוק שוכבת מושפלת, וכולם עוברים מעלי ולא שומעים את זעקתי. בבקשה עזרו לי
 
בדמיון שלי

הפורום הזה הוא המרתף, הבור. הגעת לכאן כדי לצעוק ואני כאן. מקשיב. שומע.
תכתבי מה את מרגישה...מה קורה...
 

noway

New member
הלוואי ויכולתי

אני רוצה לכתוב ולשתף, רוצה לצעוק בקול.אבל פרצופו עומד מולי ואוסר עלי את הסוד הזה אסור לגלות. אני מפחדת שאם אספר הוא יחזור ויפגע בי (למרות שטכנית זה לא יקרה-הוא מת), למה הוא לא יכול להעלם לגמרי?
 
הוא יכול.

הוא יכול להעלם, אבל כנראה את עדיין לא סגרת את העניין הזה והוא חלק ממנו. כל עוד הדברים לא סגורים, הוא נוכח שם, ממשיך לרדוף ולהכאיב. אבל אל תשכחי, זה זמני. הוא לא יכול למנוע ממך את המאבק על שיקום חייך. ואת יכולה לשתף, רק מה, תבדקי עם עצמך מתי את מרגישה מוכנה, מתי הצורך לספר גובר על הפחד מלספר... זהו משחק עדין בין שני כוחות מנוגדים. אבל עובדה שבאת לכאן, אולי זה רמז שהכוחות שמושכים אותך להתגברות - חזקים יותר מהכוחות המכריחים אותך לשתוק.
 
שוב שלום...

אני זוכר את הפרצוף שעומד ואוסר.. פרצוף שמנסה לנהל לי את החיים במקומי... גם היום הוא קיים... אולי אפילו יותר מבעבר. אבל היום לפחות אני יודע שאסור לי לתת לו לנהל לי את החיים. החיים האלו הם שלי ולא שלו. גם החיים שייכים לך. אל תתני לו לנהל אותם...
 

noway

New member
החיים

אני לא נותנת הוא פשוט לוקח אני לא חושבת שהוא שאל אותי אם אני רוצה את זה את החיים שלי כבר נתתי לו לפני 15 שנה ומאז הוא לא החזיר לי אותם...
 
לא. החיים שלך בידיים שלך.

הוא ניסה לקחת, הוא יכול לפנטז לקחת... אבל הוא לא יכול לקחת!!! זה שלך.
 

noway

New member
הוא כבר לקח הכל

אז איך זה שאני מרגישה שהוא לקח ממני הכל, הוא גרם שאני אהיה האישה שלו ורק שלו,הוא לקח והלך , ומאז החיים שלי כבר לא ברשותי, הוא זה ששולט החלומות שלי במחשבות שלי וברגשות שלי
 
שלום לך וברוכה הבאה לפורום ../images/Emo20.gif

מקווה שתהיי מסוגלת לדבר כאן על מה שכואב, לאפשר לנו כאן לסחוב איתך את החבילה הכבדה הזו שאת סוחבת לא מבחירתך. ומקווה גם שבניגוד לכינוי שבחרת לך, תגלי שדווקא יש דרך... - דרך להקל על עצמך, דרך לחיות חיים טובים ומלאים למרות מה שעברת. כי אחרים גילו. אין שום סיבה שגם את לא תגלי. מחכה לשמוע ממך, אילנה
 

noway

New member
הדרך

בשלב הזה בחיי אני מרגישה שניסיתי הכל על מנת למצוא את הדרך הזו -אני לא מאמינה שאני יכולה לשכוח את מה שהיה ולהמשיך הלאה ,אני גם לא מצפה שיהיו לי חיים טובים,זה לא ממש מגיע לי, אני רק רוצה שהכאב ישכח מעט, לא רוצה לחיות עם תחושת הגועל שנמצאת בתוכי, אם זה אפשרי בבקשה אמרו לי איך!
 
לשכוח אולי לא ניתן

אבל כן ניתן להפחית את ההשפעה של הדברים עליך. אולי תספרי קצת על עצמך, הרי אי אפשר לשלוף פתרונות קסם, אבל יעזור לקבל תמונה מלאה יותר של מי את, מה בערך עברת ומה עשית עד עכשיו כדי להמותת ונחשוב ביחד. והכל כמובן אם את רוצה ואם נוח לך. תגידי רק ברמה שאת מרגישה בנוח איתה. אם את מעדיפה לפנות באפיק אישי - את יכולה ללחוץ על המלים "צוות מקום" ולשלוח אלי מסר אישי. לבחירתך.
 

noway

New member
אני

מי אני? האמת שאניכלום-אני בת 19 חיילת מגיל 5 עד גיל 11 עברתי ניצול מיני ע"י סבי אני נמצאת בטיפול 3 שנים.
 
את מאוד רחוקה מלהיות לא כלום!

נכון שאולי כך את מרגישה עכשיו, כי מי שניצל אותך לקח ממך את הבחירה, את כבוד האדם והתייחס אליך כחפץ. אבל את יודעת מה? זה רק מעיד עליו - של איזה אדם הוא שכך הוא נוהג בנכדתו. אני שמחה לשמוע שאת בטיפול ומקווה שאת יכולה שם להעלות את נושא הפגיעה (אני לא אומרת את זה סתם, יש אנשים רבים שהולכים לטיפול אך לא מעיזים לדבר על הפגיעה). דעי לך שיש טיפולים מוצלחים שמסוגלים לתת לך הקלה רבה. את יכולה לקרוא עליהם באתר מקום, בחלק שנקרא "כלים להחלמה". כמו כן, אנשים רבים נעזרים בקבוצות תמיכה, שם הם מקבלים את הראיה היותר רחבה, מסוגלים לדבר על הכאב שלהם עם אנשים אחרים לגלות שגם הם מרגישים כך, שהרגשות האלה נובעים מהפגיעה ולא מאיזה פגם בך. אבל חשוב לי לשמוע איזה כיוון יותר מתאים לך אישית.
 

noway

New member
הטיפול שלי ומעבר

אני לא חושבת שאני צריכה טיפול אחר ממה שאני נמצאת בו כעת אני מודה על כל רגע שהיה לי אצל המטפלת שלי שהצליחה להוציא ממני את מה שהיה, על התמיכה והביטחון שהיא העניקה לי, אבל אני עדין מרגישה שאני צריכה לעבור המון על מנת להפוך לבן אדם(ולפחות לגלות אתמה שרק היא רואה בי), הבקשה לעזרה שלי היום מכם היתה על מנת לראות שבאמת יש חיים אחרים ,ולצאת מהבור של הכאב שאני שקועה בו.
 
כמו במקרה של החוויה בטיפול

שאת לא מאמינה בפנים לזה שאת בסדר, כי אלו תהליכים שלוקחים זמן והתנסות אחרת ממה שהיתה לך עד כה, כך גם אם אני אגיד לך שיש אנשים שבנו לעצמם חיים אחרים, אני לא בטוחה שזה ירגיש לך אמיתי לגביך. כי את החיים האחרים שלך, רק את יכולה לבנות, רק את יכולה להחליט שמגיע לך לחיות טוב, שאת לא אמורה לשלם את המחיר על מעשיו, שאת, היית ועדיין בסדר, גם אם יש לך תקופות של עצב נוראי ודיכאון. זה נראה אולי פשוט להגיד, אבל עד שמאמינים בזה בפנים - לוקח זמן. מה שכן, נראה לי שהספק והאמונה ממשיכים להתקיים בכפיפה אחת: הספק כבר קיים, אולי הוא יקטן עם הזמן, אבל את האמונה צריך לטפח כמו צמח עדין ושברירי
ולהשקות אותה בהמון אהבה ותמיכה
. לחפש באופן פעיל אחר הדברים האלה. כרגע יש לך את המטפלת, יכולים להיות חברים, אנשים ברשת שיתמכו ויעזרו לך להרגיש טוב יותר...
 

noway

New member
תודה

לא האמנתי שהתשובות יהיו כל כך תומכות, בנתיים הכאב ויאוש של הבוקר פחתו המקצת, ואפשר לומר שזה שפתחתי את מה שהיה אצור בי זמן רב,הקלו אז שוב תודה שהקשבתם...
 
למעלה