יעלוש!!!!!!!!!
התגעגעתי אלייייךךךך!!!!! אף פעם אל תעלמי לנו ככה שוב!!!!!!!!!!!!!!! את יותר מדי חשובה לנו!!!!!!! את יודעת איזו הרגשה רעה זאת כשחמישית מהפורום נעלם?! איומההה!!!!!!! בכל מקרה, פיספסת את "המעריצות של רייסטלין" שענת ולילך קראו אותו בפורום אחר ואני לילך וענת טוחנות אותו בקצב של מטורפות! ממש אוהבים את הפיק הזה! זה הפיק הכי טוב שמי שכתב אותו כתב עד עכשיו!!!! (שקט לילך וענת) תקראי: המעריצות של רייסטלין סער עמד לו לבדו בשממה והיה עסוק בלהיראות מעורר כבוד ויראה עד שלא שם לב לגדיל השועט לעברו. "היי סער", גדיל אמר וסער הביט לעברו. "מה?" סער שאל. "סער, תראה! רייסטלין רץ! הוא בורח ממשהו! איזה מעניין! אף פעם לא ברחתי ממשהו! אני חושב שאני אשאר לצפות ברייסטלין!" "בורח? ממה המג האפל בורח? הוא גילה את אופיו האמיתי ומנסים להרוג אותו?" "אני חושב שהוא בורח ממעריצות!", השיב גדיל, "אף פעם לא רדפו אחרי מעריצות..." "ממעריצות? הוא בורח ממעריצות?", מה כל כך מסוכן במעריצות?" "תכף תראה", גדיל המשיך לקשקש. לפתע נראתה נקודה שחורה באופק, נקודה שחורה שמאחוריה ענן עשן גדול, נקודה שחורה עם עור זהוב ואישוני שעון חול. הנקודה התקרבה, "גדיל! סער! אתם חייבים לעזור לי!!!!!!! הן רודפות אחרי!!!!!" דיבורו של רייסטלין נקטע בשיעול כבד עם הרבה דם. סער נראה עוד יותר מעורר כבוד, "אני? אעזור לך? למה מה קרה? מי מת?" סער הוציא את הגורמט והשרשר והתחיל לפצח גרעינים שחורים, "אני חושב שאני אצפה בך מהצד..." סער התחיל פתאום לקלל: "איזה שופט בן ז*נה! יא נאצי! זה היה גול!!!!! אדום עולה!!! מכבי חיפה אלופה!!!!!!!" רייסטלין הסתכל עליו במבט מוזר, "מכבי חיפה זה ירוק עולה". גדיל המשיך לפטפט כמו פטיפון שפועל על חשמל. "אני חושב שאני אסתלק מפה לפני שהמטורפות האלו יגיעו אלי!" רייסטלין אסף את גלימתו ורץ במהירות מפתיעה לרב- מג חולני. סער המשיך לפצח גרעינים, לירוק ולקלל וגדיל המשיך לקשקש כמו פטיפון מטורף, כלפתע הגיע הענן המשונה ודרס את סער ואת גדיל. "יו! אף פעם לא נדרסתי למוות בידי עדר מעריצות מטורפות!" קישקש גדיל לסער שהבין שהוא אמור להיות מת. לפתע, סער התיישב, הסתכל על גדיל בזעם ואמר: "קנדר מטומטם! אתה אמור להיות מת!" ונשכב בחזרה על הארץ. "מה? באמת? איזה מגניב!!! אף פעם לא מתתי! זו בטח הרפאתקה נהדרת!" בינתיים רייסטלין הגיע לעיר הקרובה פרמ"ד (בטח ניחשתם מה זה פרמ"ד...) שבאופן מוזר לא היו לה חומות, לא מגדלים ולא שומרים. היה לה רק שער אחד תקוע בשום מקום שעליו יש שלט: "ברוך הבא לפרמ"ד" ולוח מודעות עקום שמעליו יש שלט: "לחץ כאן אם ברצונך לראות לוח זה פעם בשבוע" רייסטלין חשב שהכניסה הזאת נראית טיפה מוזרה, והוא הרגיש זדון רב בתוך העיר הזאת, אבל כדי לברוח מהמעריצות הוא היה מוכן להיקלע למערה של מאה דרקונים, אז הוא נכנס פנימה והוא לא תיאר לעצמו, ששם יהיה גרוע יותר ממערה של מאה דרקונים... בעיר היו בתים עם צורות משונות, כשליד הדלת היו שלטים עם שמות משונים בעברית ובאנגלית, כמו "רייסטלין מאגר", knight of darkness"", "גילתנאס קוץ אש",,"Moondust" והבית המוזר מכולם, היה בית כחול כולו, שעל השלט (הכחול) שליד הדלת (הכחולה) היה כתוב (בכחול) SaberTooth. רייסטלין ראה כיכר ענקית, שהוא שיער שהיא הכיכר המרכזית של העיר, שבה דמויות מצמררות ומעורפלות כערפל שחור ישבו ופטפטו על נושאים משונים, רייסטלין הצליח לקלוט שברי משפטים מהשיחה המשונה: "אני דווקא חושבת שרייסטלין מכוער!" "את עדיין אוהבת אותו אחרי שקראת את האגדות?" "מי מתרגם את מלחמת הנשמות?" והשאלה שנשמעה הכי הרבה פעמים למרות שרשימה מוזרה ריחפה ליד הדמויות המוזרות והיה כתוב בכותרת: סדר הקריאה,הייתה: "מה סדר הקריאה של הספרים?" (סייבר... המאבק אבוד! תמיד ישאלו את השאלה הזאת!) רייסטלין הצטמרר מהקבוצה המוזרה הזאת והסתכל בחשש על סביבותיו, לפתע, הוא ראה את קראמון משחק כדורגל (לא שהוא ידע מה זה) עם קבוצת דמויות מטושטשות. "קראמון?! מה אתה עושה פה?!" רייסטלין צעק והתמוטט לרצפה בשיעול עז שכמעט קרע את ריאותיו בגלל הצעקה. קראמון, ענק וטיפש, התקרב לרייסטלין השרוע על הקרקע. "היי, רייסט! רוצה להצטרף? זה משחק נורא כייפי! כולם רצים אחרי הכדור ומנסים לבעוט אותו לשער! והקבוצה שלי מנצחת!" "לפי מה שראיתי הקבוצה השנייה מנצחת כי אתה תמיד תוקע גול עצמי, מטומטם! חוץ מזה אני לא יכול לשחק במשחק המטומטם הזה וגם אם הייתי יכול לשחק במשחק המטומטם הזה לא הייתי משחק בו! " "רייסט, רייסט!" אמר קראמון (שלא הקשיב בכלל), "מה אתה עושה פה בכלל?" "איזה אח אידיוט יש לי..." מלמל רייסטלין, ולקראמון אמר: "אני בורח ממעריצות מטופשות שנראה לי שהן מנסות להרוג אותי!" "איזה כיף לך רייסט!" קיפצץ קראמון, "תראה רייסט! ארנבים!" רייסטלין התחיל לדפוק את הראש בקיר ולהגיד: "מטומטם, מטומטם, מטומטם" לגבו המתרחק של אחיו עם תא המוח היחיד. רייסטלין הרגיש את הקרקע רועדת פתאום, היא הביט לאחור בפחד וראה ענן אבק דוהר לעברו. רייסטלין עשה מיד אחורה פנה ונכנס לסמטה חשוכה (דנהההה, זוכרת?). הוא נשען על הקיר בניסיון לנשום, כשהרגיש עיניים ננעצות בו, הוא הביט בחשש לעומק הסימטה, וראה שני זוגות עיניים זוהרות בחשיכה. הוא קפא על מקומו. בעלי העיניים פסעו מהצללים וחשפו שתי בנות מוזרות, שנראה היה שהן היו היחידות שלא היו מעורפלות. "אתה רייסטלין מאז'אאאר, לא?" אמרה אחת מהן. "כ...כן" "אני יערה וזו מוריה..." (לא אני! לא אני!) אמרה השניה. "אתה רוצה להימלט מהמעריצות? אם כן, אנחנו נוכל לעזור לך..." הן החליפו מבטים זדוניים. הראשונה, יערה, תפסה בידו של רייסטלין והתחילה למשוך אותו לעבר פנים הסמטה. "יערה! מוריה! תפסיקו!" נשמעה צעקה מהכניסה לסמטה. יערה ומוריה החליפו מבטים, "אוי שיט!". רייסטלין הביט לכניסה לסמטה וראה שלוש בנות רצות לעברם. "תעזבו אותו! זה רייסטלין מאז'ר! אנחנו לא אמורים לפגוע בו!" צעקה זאת שהקדימה בהרבה את חברותיה. "לא!" צעקה מוריה, "הוא שלנו!" "הראשונה הביטה בה במבט זועם, "מוריה, הכנסתי אותך לפיק שלי, ואני יכולה גם להוציא אותך ממנו! ואת לא רוצה לדעת באיזה דרכים אני יכולה להשתמש כדי להוציא אותך מפה!" (כן, כן, זאת אני!) יערה ומוריה החליפו שוב מבטים, ויערה שמטה את זרועו של רייסטלין. "אנחנו עוד נתפוס אותו ואת לא תהיי בסביבה כדי להציל אותו!" סיננו יערה ומוריה ביחד והלכו לקיר בסוף הסמטה. רייסטלין בהה ביערה ובמוריה שנעשו אט אט מטושטשות עד שנעלמו לגמרי. "בוא! מהר!" אחת מהנערות תפסה את רייסטלין ביד והתחילה למשוך אותו לעבר הכניסה לסמטה. "דנה, לא הצלנו אותו כדי לפרק אותו לגורמים!" התעצבנה השלישית. "טוב, טוב, ענת, רק תרגעי" מלמלה דנה ועזבה את רייסטלין. "אנחנו צריכים לשים אותך באיזה פונדק... אבל כולם יזהו אותך..." מלמלה מוריה. "יש לי רעיון!" קפצה דנה. "איזה?" "נפתח לו משתמש חדש ככה שאף אחד לא יזהה אותו!" "רעיון טוב!" קפצה ענת. "איך נקרא לו?" מוריה נראתה מהורהרת. "יש לי רעיון!" קפצה ענת. "איזה?"
), אז אני יכולה להכנס!!
טוב, עוד לא הסתכלתי מה כתבתם בינתיים, אני מקווה שהצלחתם להסתדר בלעדיי
לי זה לא יקרה Nagini Potter There has to be a better way to start the day than waking up every morning
