הוא מדבר על הדיון שלגבי המושבעים
בשיטת המושבעים צריך החלטה פה אחד, וכשאין הסכמה - פשוט עושים הכל מחדש. בשיטה עם שופטים, מספיק החלטת הרוב. כי מה לעשות, לרוב מדובר בהחלטה של פרשנות של אירועים ושל עובדות, במקרים בהם הגנב נתפס עם הכובע הבוער לא מסתיימים בהחלטת רוב.
 
״הוגן״ או ״לא הוגן״ זה עניין של פרשנות, כמובן. לטענת ג׳ימי שלנו, עינוי דין הרבה יותר הוגן מזיכוי/הרשעה ברוב של הרכב שופטים, אבל הרבה אנשים לא יסכימו איתו. במיוחד אלה שעוברים את העינוי. כשיש חילוקי דעות בין השופטים בהרכב - כל העמדות מפורטות בפסק הדין, וניתן להסתמך על הdissent בהגשת הערעור. אבל איך ולמה החליטו המושבעים מה שהחליטו לא מתועד ולא מדווח. אז, how is that fair? זאת לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא האם הנאשם עובר עינוי מיותר או לא.