I´m back...

guypele

New member
I´m back...

היי רומי וכולם. כרגע אמא שלי מרגישה די רע. המחלה מתקדמת ובמיוחד לאחרונה. הדיבור - שהיה נחלתה הבריאה האחרונה - קשה להבנה ומאמץ. מצב רוחה שפוף מאוד (היא על תרופות אנטי דיפרסיביות חזקות). שכחתי לציין שהיא גרה בדירה אחרת ממני. אני גר עם אבא שלי, אבל זה רק רבע שעה נסיעה. יש לה עזרה סיעודית והכל, היא לא צריכה אותי למטלות היום יום. אני אמור להיות שם בשבילה יותר אבל אני לא יכול. זה מדכא כ"כ. המון פעמים יש לי שעה-שעתיים חופשיות ואני מתלבט אם ללכת או לא. ביום שבת אני מכריח את עצמי לבלות איתה את היום, ובאמצע השבוע לפחות עוד יום אבל יש לי זמן ליותר. אני לא מסוגל ליותר. במה אני אעזור לה - היא רק מחכה לקץ ימיה. שום דבר לא מעודד אותה ואני את עצמי לא מצליח לעודד. האם אני בן אדם רע שאני לא מצליח לרצות ההיפך ממנה, שתחיה? אם יש רחמים בעולם צריך להענות לבקשה של אישה חולה וצלולה. המצב הזה של לא לכאן ולא לכאן משתלט לי על החיים. אני כבר לא יוצא כי אין לי חשק לראות אנשים. עם רוב החברים שלי לא דיברתי המון זמן. אולי הדכאונות שלה גנטיים, גם אני נהיה מיואש ואפאתי. זה לא מתאים לי, הייתי, עודני, בן אדם פתוח יותר שאוהב לחיות. אני חייב להחליט אם אני נשאר במצב הסטטי הזה עוד הרבה זמן או מתחיל לתכנן תוכנית מילוט. זה נשמע רע ולא מוסרי אבל אני לא יודע מה לעשות : להירשם לאוניברסיטה בעיר אחרת ולבוא בתדירות של פעמיים בשבוע כמו עכשיו או להישאר. על פניו יהיה לאנשים קל מאוד לשפוט אותי לחומרה, אבל כל עוד אני נשאר בלי שינוי באופק אני הולך ונמחק בעצמי. נמאס לי מהחיים האלו. מישהו, מישהי, עם ניסיון דומה, בבקשה זה גדול עליי, עצה או הכוון. מה לעזאזל אפשר להוציא מהמצב הזה?
 

Dalia M

New member
גיאפלא היקר!!!!

מאוד נגע ללבי המצב שאתה נמצא בו. אני עברתי חוויה דומה עם אימי, כאשר לא היה ביכולתי לעזור לה ומאידך ידעתי והרגשתי שזה מתפקידי, מחובתי, מרצוני אבל לא ביכולתי. כל ביקור אצלה הכניס אותי יותר עמוק לדכאון שהיה לי כבר - בשל מצבה של אימי. לדעתי אם תתרחק, לא רק שלא יוקל לך אלא עוד יתווספו רגשות אשם. מה כן לעשות? הייתי מייעצת לקחת תרופה נגד דיכאון (יש הרבה וטובות, כמו פרוזק וחדשות ממנה). תרופות אלה ניתנות רק עם מרשם של רופא פסיכיאטור כי רופא כללי לא רושם אותן. בכל קופות החולים אפשר לפנות לפסיאטור (המילה הזו לא עושה אותך לפסיכי, אז אל תירתע ממנה. אני רק כך התגברתי על הדיכאון, ובכדי לעשות זאת (לפנות לפסיכיאטור) שכנעתי את עצמי שאם לי יהיה יותר טוב - כך גם יהיה לאמי. ואתה יודע מה? כך בדיוק היה. תוך שבועיים מתחילת הטיפול התרופתי הרגשתי השתפרה, ועם הזמן קבלתי בחזרה את הביטחון שאני חשובה לעצמי והתחלתי בפעילות חברתית שכמוך נמנעתי ממנה. אתה, גיא היקר, פשוט בדיכאון, וזה עובר בעזרת תרופות פשוטות!!!!!
פה בפורום דווקא יש לך חברים
דליה
 

guypele

New member
תמשיכו להתייחס בבקששששששששה...

תודה דליה. אני מאוד מאוד אודה ואעריך כל מי שמתמודד עם המחלה במישרין או בעקיפין שיגיב להודעה שלי. אני ממש זקוק לכמה שיותר תגובות. כל מי שיש לו מה להגיד מוזמן.
 

Dalia M

New member
../images/Emo20.gifהיי גיאפלא../images/Emo39.gif

על איזו מחלה אתה מדבר? מה המחלה של אמא שלך? אולי התכוונת לדכאון שלך? אתה זןכר שאמרתי לך שתרופה אחת (נכונה, ע"י מרשם מפסיכיאטר), יכולה לשפר
את חייך ללא הכר? אז תכתוב לי אם לקחת זאת ברצינות
נכנסת לפורום שלכולם יש משהו לא טוב, וכולם חוו דיכאון מאיזה סוג, אז בבקשה עשה משהו עכשיו !!!!!!! אגב, למה נכנסת דווקא לפורום הזה??? שתהיה לך שבת טובה, דליה
 

אורית...2

New member
גיא !!!../images/Emo24.gif

יש לי אמא, שחולה בפרקינגסון, ובנוסף לזה גם או דמנסיה או אלצהיימר ...(הרופאים עוד לא החליטו) אני מבינה אותך ! לראות בן אדם (אמא) שהיתה מלאת חיים...ומתפקדת כמו שד היום , זה כואב !!! יש לה תקופות שהיא לא זוכרת מי אני ...או שאני מדברת על משהוא אחד והיא בכלל מדברת על משהוא אחר ,נכון זה קשה !!! אבל בשבילה אני חייבת לשמור על "מצב רוח" הכי טוב שאפשר !!! זה לא קל ...אבל אין ברירה , איך אמרה לי חברה שהיתה עם בעיה דומה ...תחשבי שאמא שלך בת שנה ...וככה תתנהגי איתה, כשהיא אמרה לי את זה "התפלצתי"...אבל אין ברירה ...אני עושה את זה !!! וכשאני מדברת איתה אנחנו צוחקות...והכל רק בשביל לעשות לה מצב רוח טוב !!! זה קשה ...אבל אין לנו ברירה !!! היא אמא שלי \ שלך ...!!! אם היא תראה אותך בלי מצב רוח ..תחשוב איך זה משפיע עליה ... אז כשאני עם אמא שלי , אם זה בטלפון , או כשאני באה לשם ...אני "מחזיקה" את עצמי הכי חזק ..ורק עושה לה מצב רוח טוב ...כשאני יוצאת, או גומרת לדבר איתה ...יש לי שתי אפשרויות או להתחיל לבכות ...או ישר לעשות משהוא שיסיח את דעתי,ויעשה לי מצב רוח טוב כמה שזה אפשרי... ...וזה מה שאני עושה ,אין ברירה !!! גיא תחזיק מעמד !!! ועזרה נפשית אצל מישהוא טוב ...גם עוזרת לעבור תקופות קשות בחיים...אנחנו פה בשבילך, ואתה תלך לאמא שלך עם חיוך גדול !!!...זה לא קל !!! אבל אין ברירה ...
 

RomiVais

New member
../images/Emo24.gif גיא יקר ../images/Emo24.gif

אלפי סליחות על התגובה המאוחרת... אני בהחלט מבינה אותך, ותדע לך שאתה ממש ממש לא לבד במערכה. אתה מוזמן לכתוב למייל שלי אם תרצה, הכל כבר בסדר וזמין.. אז ככה, לפני הכל, אני מבינה שהתרופות שאימך מקבלת לדיכאון - לא עוזרות. זה מזכיר לי בדיוק לפני שנה אמא שלי היתה באישפוז שיקומי של חודש, רחוק מהבית ואני הייתי איתה. היא היתה בדיכאון נוראי בעקבות הדרדרות קשה ובשבילי כל העניין היה חדש וגם קשה. אמא שלי התחילה לקבל תרופה "קלה" נגד דיכאון והיא ממש עשתה פלאים, יחד עם המון אהבה ותמיכה שלי ושל כל המשפחה. הים אני יכולה להגיד לך שאין אף לא סימן קטן לדיכאון... וזה נהדר. כמובן שברגע שאני ראיתי שיפורים אצלה - מצב רוחי הלך והשתפר גם כן... ולהיפך. ברגע שהיא ראתה שאני בסדר היא הרגישה טוב יותר. הרי אחד הדברים הכי קשים לאימהות זה לראות את הילדים שלהן סובלים או שרע להם. ובטח כשזה נובע בגלל מצבן שלהן. מצבנו מעט שונה בכך שאני תמיד גרתי איתה באותו בית ובזמנו לא היתה לנו עזרה בבית, רק אני "טיפלתי" בה. היא כן נזקקה לעזרה יומיומית. אני יכולה להציע לך דבר אחד. אני מתרשמת שלא טוב לך ואני בטוחה שככה גם לא טוב לאמא שלך. אם אתה חושב שאתה צריך להתרחק מעט - תעשה את זה. לפני זה תדבר איתה מהלב ותסביר להמה אתה מרגיש ואל תשכח להגיד לה כמה שאתה אוהב אותה. וכאן אני אתן לך עוד דוגמה מקרוב. באותו הזמן, אחותי הרגישה דיי כמוך. היא התמודדה אחרת ממני ו"תפסה מרחק". עם הזמן הכל השתפר והדברים חזרו למקומם בשלום. אני רוצה שלא תרגיש רע. לכל אחד יש את דרך ההתמודדות שלו ויחד עם התחשבות בהרגשתך של אימך, אתה צריך לחשוב גם על עצמך - כי שני הדברים קשורים זה לזה. גיא, אתה לא בן אדם רע. אתה אנושי. ובתקופה לא קלה - כך שזה מובן בהחלט. אני יכולה לנסות ולעודד אותך אבל אני לא יודעת עד כמה זה יעזור... רק אחרי שעוברים את זה נהיים חזקים יותר ואופטימיים יותר. הדיכאונות הם לא גנטיים. לכל אחד מכם יש את כל הסיבות להיות בדיכאון, אבל תאמין לי שזה לא עוזר בכלום. אני חושבת שאתה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב מה הדרך הטובה ביותר בשבילך "לצאת מזה". אם זה ללכת לפסיכולוג/לצאת עם חברים/להתרחק מעט/לעסוק בדברים שאתה אוהב וכדומה... אני מאוד מקווה שאני עוזרת לך... גם אם מעט. אני בהחלט חושבת שאם קודם כל תדאג לעצמך ואז תחזור לאמא שלך בכוחות מחודשים - הכל יהיה אחרת. חשוב שתהיה אופטימי - ותעביר לה את זה גם כן... הרי אם היא תמשיך לשקוע בדיכאון - מצבה לא ישתפר - אלא להיפך - רק יחמיר - וממש חבל. תאמין לי - לא משנה כמה שהמצב גרוע - הוא יכול להשתפר בהרבה. הכל תלוי בנו. בכל אחד מאיתנו. ויש לי פה בבית דוגמה חיה ונושמת לכך. אמא שלי הגיעה למצב שחשבתי שאין דרך חזרה. שלעולם לא יהיה טוב יותר... אבל טעיתי ואין שמחה ממני על כך. אל תהסס לכתוב לי כל מה שעובר עליך - אני מקווה שנצליח פה לעזור לך. בינתיים קבל
גדול ממני לחיזוק ואני מאחלת לך ולכל משפחתך את כל הטוב והבריאות שבעולם מכל הלב רומי
 

ow

New member
מבינה לליבך...../images/Emo140.gif

גיא היקר, אני במצב די דומה אם כי קצת יותר מסובך.... אני פה גרה בארץ ואבי , שחולה בטרשת גר באירופה. הוא נמצא במצב של "התחלה של הסוף" כפי שבישרה לי הנירולוגית שמטפלת ועוקבת אחרי מצבו בביקורי האחרון (לפני שבועיים). בין שאר ההדרדרויות, אבי שתמיד היה עם תאבון בריא בקושי אוכל ומקבלתוספי מזון נוזליים.. קשה לי מאוד מאוד מאוד עם כל המצב בין היתר כי הוא שם ואני פה ... וגם לי יש את יסוריי המצפון של הילדה הלא טובה שלא מקדישה את כל כולה להורה חולה. הגעתי למסקנה שלהיות 24 שעות עם אבי זה בלתי אפשרי, ושבמילא לא אוכל להעניק לו את העזרה הפיזית הדרושה ( שלא תחשוב שאני הגעתי להחלטה זו בקלות ושהיום קל לי עם זה..רחוק מזה) בשביל זה יש מטפל שעוזר לו ב99% מהפעולות היומיות. אני נותנת את המקסימום שאני יכולה מבחינת האהבה שאני מרעיפה עליו בכל ביקור שלי, אני מדברת איתו כל יום גם אם זה כמה מילים..העיקר שידע שאני לא נוטשת אותו, ושאני אוהבת אותו מאוד. אני מבינה לליבך משום שעד לפני כשנה הרגשתי בדיוק כמוך. כפי שכולם יעצו לך ומנסיון אישי- לך לקבל עזרה של פסיכיאטר או של פסיכולוג (ההבדל הוא שפסיכיאטר יוכל לתת לך מרשם לתרופה אנטי דיכאונית כשפסיכולוג לא יוכל לעשות זאת) אין לך מושג עד כמה איש מיקצוע טוב יכול לעזור לך לעשות סדר בראש.כמובן שחשוב שזה יהיה מישהו שאתה מרגיש שמשדר איתך על אותו גל. אני יודעת שזה קל להגיד אבל אל תרגיש רע עם עצמך. כל אחד מתמודד עם מצבים שונים באופן שונה. זה אולי יישמע לך "דביק" אבל אתה מתחל את החיים שלך ואני משוכנעת שאמא שלך, כמו כל הורה, לא תרצה לדעת שאתה במכניס את עמצך לסבך של מרה שחורה ושלא טוב לך. לאחרונה התחלתי לגלות את הפורומים האלו ואני מצטערת כל כך שלא ניגשתי אליהם הרבה לפני כן..כי אתה נוכח לדעת שאתה לא לבד במצבך .. מקווה שקצת עזרתי למרות שאני בעצמי זקוקה לזריקת תמיכה ;)
 
למעלה