הפרי האסור 2003
New member
i cant help it
לפני כמה ימים בן זוגי, אני ואבי ישבנו ודיברנו על הא ודא. בינהם עלה הנושא של מה שמתרחש ביני לבין בת זוגתו של אבי לבין מה שמתרחש בין בנו של בן זוגי לביני. בן זוגי אמר כי אני רודפת אחריו בכדי לראות את בנו דבר שלא אמור להתרחש. אך מה אני יכולה לעשות כשאני מתגעגעת אליו והם לא מגיעים לכאן כשהם יחד. בפעם האחרונה שראיתי אותו ראיתי אותו לשעה וחצי וגם זה היה לפני שבועיים. אני מניחה ומבינה שזה מחמיא לו שאני רודפת אחריו בכדי שיגיע לכאן עם הפשוש ובכל זאת לי לא נעים להגיד לו כל פעם שהם מוזמנים ולדעת שהם לא באים כי בן זוגי עייף למרות שיש להם הזדמנויות להגיע ובעצם אני רק רוצה להיות מעט עם הילד בזמן שבן זוגי יכול לשכב במיטה (מה שהוא בדרך כלל עושה) ולנוח. שמתי לב שאמרתי לו מלפני כמה חודשים כי בנו בגיל הזה זקוק לבוסטר ואסור לו לשבת מקדימה. אז לשבת מקדימה הוא כבר לא יושב אבל בוסטר שישמש אותו לפחות ל-4 שנים אין. אני שמה לב שאני מנדנדת לו בנושא כשאני נזכרת בו. גם היום שלחתי לו קישור לגיל בו ילד זקוק לבוסטר. אני תמיד מבטיחה לעצמי שלא אגיד יותר מפעם אחת. שלא אגיד יותר אחרי הפעם הזו. שלא אזמין אותו שוב עם בנו ואחכה שהוא מיוזמתו יציע להגיע כפי שעשה לי הפתעה בפעם הראשונה וכמה פעמים לאחר מכן כשאמר לי שהוא מגיע. אך אני תמיד מוצאת את עצמי עושה זאת. אני מתגעגעת ויתר על כן, אני רוצה ליצור קשר טוב עם הפשוש. אני רוצה שאנחנו נהיה משפחה מורכבת שהצליחה. לא אחת שנחלה אכזבה. כמו הבחורה החדשה שהצטרפה שאוהבת את בעלה של אימו. זה מה שאני רוצה להיות לבנו של בן זוגי. ברגע שהם יגורו לבד אהיה בסביבה הרבה יותר אך אינני רוצה לנחות עליו לפתע ולהיות שם הרבה כשלא הייתי קודם הרבה. זה כל כך חשוב לי... אני מבינה שקשה לבן זוגי, שהוא לבד, שהוא עייף, שלא עוזרים לו למרות שיש אנשים בבית אבל אני רוצה לעזור לו, אני רוצה לאפשר לו לנוח בשקט בזמן שאני עם בנו, אני רוצה לתת לו יד, אני לא רוצה שיגיד יותר שהוא לבד כי יש לו אותי, אבל לא ממש הולך לי. אני מרגישה קצת חסרת אונים כי הרבה מזה תלוי בו. רק בקשה יש לי מכם, אשמח לעצות מה לעשות בנידון ללא שפיטה. אל תתקפו את בן זוגי כי זה לא יעזור לאף אחד ובטח שלא לי.
לפני כמה ימים בן זוגי, אני ואבי ישבנו ודיברנו על הא ודא. בינהם עלה הנושא של מה שמתרחש ביני לבין בת זוגתו של אבי לבין מה שמתרחש בין בנו של בן זוגי לביני. בן זוגי אמר כי אני רודפת אחריו בכדי לראות את בנו דבר שלא אמור להתרחש. אך מה אני יכולה לעשות כשאני מתגעגעת אליו והם לא מגיעים לכאן כשהם יחד. בפעם האחרונה שראיתי אותו ראיתי אותו לשעה וחצי וגם זה היה לפני שבועיים. אני מניחה ומבינה שזה מחמיא לו שאני רודפת אחריו בכדי שיגיע לכאן עם הפשוש ובכל זאת לי לא נעים להגיד לו כל פעם שהם מוזמנים ולדעת שהם לא באים כי בן זוגי עייף למרות שיש להם הזדמנויות להגיע ובעצם אני רק רוצה להיות מעט עם הילד בזמן שבן זוגי יכול לשכב במיטה (מה שהוא בדרך כלל עושה) ולנוח. שמתי לב שאמרתי לו מלפני כמה חודשים כי בנו בגיל הזה זקוק לבוסטר ואסור לו לשבת מקדימה. אז לשבת מקדימה הוא כבר לא יושב אבל בוסטר שישמש אותו לפחות ל-4 שנים אין. אני שמה לב שאני מנדנדת לו בנושא כשאני נזכרת בו. גם היום שלחתי לו קישור לגיל בו ילד זקוק לבוסטר. אני תמיד מבטיחה לעצמי שלא אגיד יותר מפעם אחת. שלא אגיד יותר אחרי הפעם הזו. שלא אזמין אותו שוב עם בנו ואחכה שהוא מיוזמתו יציע להגיע כפי שעשה לי הפתעה בפעם הראשונה וכמה פעמים לאחר מכן כשאמר לי שהוא מגיע. אך אני תמיד מוצאת את עצמי עושה זאת. אני מתגעגעת ויתר על כן, אני רוצה ליצור קשר טוב עם הפשוש. אני רוצה שאנחנו נהיה משפחה מורכבת שהצליחה. לא אחת שנחלה אכזבה. כמו הבחורה החדשה שהצטרפה שאוהבת את בעלה של אימו. זה מה שאני רוצה להיות לבנו של בן זוגי. ברגע שהם יגורו לבד אהיה בסביבה הרבה יותר אך אינני רוצה לנחות עליו לפתע ולהיות שם הרבה כשלא הייתי קודם הרבה. זה כל כך חשוב לי... אני מבינה שקשה לבן זוגי, שהוא לבד, שהוא עייף, שלא עוזרים לו למרות שיש אנשים בבית אבל אני רוצה לעזור לו, אני רוצה לאפשר לו לנוח בשקט בזמן שאני עם בנו, אני רוצה לתת לו יד, אני לא רוצה שיגיד יותר שהוא לבד כי יש לו אותי, אבל לא ממש הולך לי. אני מרגישה קצת חסרת אונים כי הרבה מזה תלוי בו. רק בקשה יש לי מכם, אשמח לעצות מה לעשות בנידון ללא שפיטה. אל תתקפו את בן זוגי כי זה לא יעזור לאף אחד ובטח שלא לי.
