כשאנחנו סובלים ולא משנה ממה
אם זה מבחינה פיזית, נפשית, כלכלית
חברתית ועוד.. לרוב אנחנו מאוד מכונסים
בעצמנו מאוד מכונסים במה שעובר עלינו
והרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו הכי
סובלים ואיך זה שאף אחד לא רואה את זה,
איך יתכן שהסבל שלנו לא נגלה, למרות שלפעמים
אנחנו משתדלים להסתיר אותו, אבל בתוך תוכנו
אנחנו עדיין מצפים שמישהו יבחין בנו שיתן לנו
תשומת לב שיכיר בסבל שלנו, שיבינו אותנו.
לעיתים האגו שלנו לא מאפשר לנו לומר את מה
שעובר עלינו, הוא לא מאפשר לנו להיות במקום
הפגיע, אבל בתוכנו אנחנו רוצים להיות שם, לפעמים
אם זה לצורך תשומת לב אם זה לצורך מנוחה ממשהו,
מנוחה ממרדף אחרי השגיות, אחרי החיים, אחרי הזמן
לכן לפעמים אנחנו נופלים למלכודות האלה של הסבל
המסכנות המחלות ועוד...
אז כן לפעמים הוא משרת אותנו הסבל, אבל היום
כבר הגיע הזמן שנוותר עליו שנשחרר אותו מחיינו
כדי שבאמת לא ניפול ברוחנו ונהיה רק במצב של
התרוממות
