אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
- פותח הנושא בומט
- פורסם בתאריך
devil duck
New member
לא, לא,לא
לקשר את האכילה לטוב ולרע
מפספס לגמרי את המטרה!
כולנו כל יום צריכים לאכול
לאכול במידה ולא לזלול.
זה שלא היית הילדה הכי רעה זה ברור
גם אם אכלת עד שנראית כמו כדור...
אם תפסיקי לאכול החל מהיום
בעיני זה יהיה נורא ואיום
את טובה בלי קשר לאכילה
אנא חשבי על העניין מהתחלה..
לקשר את האכילה לטוב ולרע
מפספס לגמרי את המטרה!
כולנו כל יום צריכים לאכול
לאכול במידה ולא לזלול.
זה שלא היית הילדה הכי רעה זה ברור
גם אם אכלת עד שנראית כמו כדור...
אם תפסיקי לאכול החל מהיום
בעיני זה יהיה נורא ואיום
את טובה בלי קשר לאכילה
אנא חשבי על העניין מהתחלה..
devil duck
New member
גם אני יודע שתצליחי!
קשה מאוד להצליח בהתנהגות בריאה
כאשר החשיבה מעוותת ולא בריאה.
את חייבת קודם כל לנתח ולהבין מה פירוש החשיבה שלך, שהיית הילדה הכי רעה בעולם. מאיפה זה בא, למה הכוונה, למה את חושבת כך, מאיפה הרעיון שילד יכול להיות רע בכלל.
מאיפה החשיבה שלאכול הרבה מכפר על רוע... ברור שזה לא מצליח, כי אכילה לא מכפרת על שום רוע, ואין בכלל רוע אצל ילד. אז הסדר צריך להיות שם, וצריכה להיעשות הבנה עמוקה ובסיסית לגבי תפקיד האכילה בחייו של אדם. ובכלל, לגבי התפקיד של אדם בחייו.
וגם למה את צריכה להיות טובה מכל? טובה מכל מה? עם מי את בתחרות, ולמה?
האם את יכולה להבין שאינך בתחרות עם אף אחד? האם את יכולה להבין שאת צריכה להיות מי שאת, ולהיות טובה לעצמך במטרה להרגיש טוב בחיים?
כאשר החשיבה מעוותת ולא בריאה.
את חייבת קודם כל לנתח ולהבין מה פירוש החשיבה שלך, שהיית הילדה הכי רעה בעולם. מאיפה זה בא, למה הכוונה, למה את חושבת כך, מאיפה הרעיון שילד יכול להיות רע בכלל.
מאיפה החשיבה שלאכול הרבה מכפר על רוע... ברור שזה לא מצליח, כי אכילה לא מכפרת על שום רוע, ואין בכלל רוע אצל ילד. אז הסדר צריך להיות שם, וצריכה להיעשות הבנה עמוקה ובסיסית לגבי תפקיד האכילה בחייו של אדם. ובכלל, לגבי התפקיד של אדם בחייו.
וגם למה את צריכה להיות טובה מכל? טובה מכל מה? עם מי את בתחרות, ולמה?
האם את יכולה להבין שאינך בתחרות עם אף אחד? האם את יכולה להבין שאת צריכה להיות מי שאת, ולהיות טובה לעצמך במטרה להרגיש טוב בחיים?
מנסה לענות
אני די מאמינה שבבסיסי אני אשה רעה שעושה גם (הרבה) דברים טובים. הרוע טבוע בי מאז שהייתי ילדה והרגזתי את אמא בדברים שעשיתי או לא עשיתי. כיום אני כל הזמן פוחדת שאני מרגיזה ומעצבנת את הסובבים אותי, כגון את המטפלת, את הפסיכיאטרית ואפילו את בעלי. הם אומרים שאני בסדר, אבל זו ההרגשה שמלווה אותי כל הזמן. כיוון שכך, אני צריכה להיות כמה שיותר טובה, הכי טובה שאפשר, שלא יכעסו עלי.
והקשר לאוכל הוא שפעם חשבתי שהוא הידיד הטוב שלי שעוזר לי לתפוס מקום במקומות שלא היה לי מקום. היום אני רוצה רק להיעלם, להתכווץ, לא לתפוס מקום. וזה יכול לקרות רק כשאני אצמצם את האוכל למינימום, או להפסיק לאכול לחלוטין כמו בפנטזיה שלי.
אני די מאמינה שבבסיסי אני אשה רעה שעושה גם (הרבה) דברים טובים. הרוע טבוע בי מאז שהייתי ילדה והרגזתי את אמא בדברים שעשיתי או לא עשיתי. כיום אני כל הזמן פוחדת שאני מרגיזה ומעצבנת את הסובבים אותי, כגון את המטפלת, את הפסיכיאטרית ואפילו את בעלי. הם אומרים שאני בסדר, אבל זו ההרגשה שמלווה אותי כל הזמן. כיוון שכך, אני צריכה להיות כמה שיותר טובה, הכי טובה שאפשר, שלא יכעסו עלי.
והקשר לאוכל הוא שפעם חשבתי שהוא הידיד הטוב שלי שעוזר לי לתפוס מקום במקומות שלא היה לי מקום. היום אני רוצה רק להיעלם, להתכווץ, לא לתפוס מקום. וזה יכול לקרות רק כשאני אצמצם את האוכל למינימום, או להפסיק לאכול לחלוטין כמו בפנטזיה שלי.
זה נראה לך שפוי, האמונה הזו?
ילדים שהוריהם מתרגזים עליהם הם ילדים רעים?
הם הופכים לאנשים רעים?
אם את פוחדת שאת מרגיזה, אז את רעה?
אם אנשים אומרים שאינך מרגיזה אותם, ואת מרגישה שכן, צריך דחוף להחליף את האמונה השגויה הזו ולהתאים אותה למציאות. את צריכה להסביר לעצמך את השקר שבאמונות שלך על עצמך, ולשכנע את עצמך להרגיש את האמת. הכל ע"י דיבור פנימי והבנה.
וקודם לכן הסכמה להבין ולשנות...
הגדרה של טוב או רע תלויים באמות המידה המוסריות של אדם. יש לך אמות מידה מוסריות שאינן תלויות במצב הרוח של הזולת? את יכולה לבחון את מעשייך לפיהם? את צריכה לעשות את זה, הן אלו שקובעות מהו טוב ומהו רע, ולא תגובות של אנשים.
אדם יכול לעשות מעשים טובים מאוד, כגון לתת ייעוץ לאנשים אחרים, ויהיו אנשים שיכעסו עליו (כי הם חושבים אחרת ממנו, כי הם רוצים שהוא יעשה משהו אחר). האדם הזה הוא טוב מאוד, למרות שיש אנשים שכועסים עליו כי לא מתאים להם מה שהוא עושה.
אדם יכול לעשות מעשים רעים מאוד, כגון לגנוב מזקנים ברחוב ולפרוץ לבתיהם, ויהיו אנשים שישמחו בכך מאוד, כגון אנשים בארגוני הפשע שמפעילים אותו ומרוויחים מגנבותיו. זה לא הופך אותו לאדם טוב, שאנשים מסוימים מרוצים ממנו.
כמובן שברגע שתדעי למדוד את עצמך לפי אמות מידה סבירות ולא לפי רצונם של אנשים אחרים (או מה שהחלטת שהוא רצונם), לא תרצי להיעלם, שהרי אדם בא לעולם לא כדי להיעלם, אלא כדי להיות.
ילדים שהוריהם מתרגזים עליהם הם ילדים רעים?
הם הופכים לאנשים רעים?
אם את פוחדת שאת מרגיזה, אז את רעה?
אם אנשים אומרים שאינך מרגיזה אותם, ואת מרגישה שכן, צריך דחוף להחליף את האמונה השגויה הזו ולהתאים אותה למציאות. את צריכה להסביר לעצמך את השקר שבאמונות שלך על עצמך, ולשכנע את עצמך להרגיש את האמת. הכל ע"י דיבור פנימי והבנה.
וקודם לכן הסכמה להבין ולשנות...
הגדרה של טוב או רע תלויים באמות המידה המוסריות של אדם. יש לך אמות מידה מוסריות שאינן תלויות במצב הרוח של הזולת? את יכולה לבחון את מעשייך לפיהם? את צריכה לעשות את זה, הן אלו שקובעות מהו טוב ומהו רע, ולא תגובות של אנשים.
אדם יכול לעשות מעשים טובים מאוד, כגון לתת ייעוץ לאנשים אחרים, ויהיו אנשים שיכעסו עליו (כי הם חושבים אחרת ממנו, כי הם רוצים שהוא יעשה משהו אחר). האדם הזה הוא טוב מאוד, למרות שיש אנשים שכועסים עליו כי לא מתאים להם מה שהוא עושה.
אדם יכול לעשות מעשים רעים מאוד, כגון לגנוב מזקנים ברחוב ולפרוץ לבתיהם, ויהיו אנשים שישמחו בכך מאוד, כגון אנשים בארגוני הפשע שמפעילים אותו ומרוויחים מגנבותיו. זה לא הופך אותו לאדם טוב, שאנשים מסוימים מרוצים ממנו.
כמובן שברגע שתדעי למדוד את עצמך לפי אמות מידה סבירות ולא לפי רצונם של אנשים אחרים (או מה שהחלטת שהוא רצונם), לא תרצי להיעלם, שהרי אדם בא לעולם לא כדי להיעלם, אלא כדי להיות.
סוגים של ילדים וסוגים של הורים
ילד שאוכל הוא לא ילד רע,
ילד שמנסה לעורר את תשומת לב ההורים הוא לא מרגיז אלא קורא לעזרה,
אכילת-יתר היא פיצוי לחסר באהבה.
את לא היית ילדה רעה גם אם עשית דברים שהרגיזו את הוריך והם לא הבינו מה את מנסה לומר להם.
אבל היום את ההורה של עצמך, ואת יכולה לבחור אם זה יהיה הורה שופט-מבקר-נוגש - או הורה מבין ומעצים.
חלי
ילד שאוכל הוא לא ילד רע,
ילד שמנסה לעורר את תשומת לב ההורים הוא לא מרגיז אלא קורא לעזרה,
אכילת-יתר היא פיצוי לחסר באהבה.
את לא היית ילדה רעה גם אם עשית דברים שהרגיזו את הוריך והם לא הבינו מה את מנסה לומר להם.
אבל היום את ההורה של עצמך, ואת יכולה לבחור אם זה יהיה הורה שופט-מבקר-נוגש - או הורה מבין ומעצים.
חלי
הורה אוהב
לא מספיק סתם דיבור עצמי ושכנוע ריק. צריך נחישות ורצון.
שכנוע הילד הפנימי המתעקש על מעמדו ועל הסיטואציה המחשבתית הישנה - צריך להיות עם תוכן משכנע.
כדי לשכנע את הילד הפנימי לוותר על החשיבה שהוא רגיל אליה, צריך להבין שהחשיבה הזו פותרת לו בעיה. יש לו רווח ממנה, לכן הוא אינו רוצה לוותר עליה, הוא אינו רוצה באמת שינוי בחשיבה.
את צריכה התבוננות עצמית עמוקה וממושכת, וזה תהליך.
לחשוב מה מרוויח הילד הפנימי בכך שהוא דורש מעצמו להיחשב רע. למה הוא מפחד להיווכח שהוא ילד טוב. מפני מה הוא מגן על עצמו, בכך שהוא מסרב להיחשב טוב. מה מאיים עליו אם יתפוס את עצמו כילד טוב.
להתבונן אחורה ולחשוב, למה הגיעה ההרגשה שאת ילדה רעה. שאת אשה רעה. אילו מעשים גורמים לך לחשוב שאת רעה/היית רעה. תחשבי לא על התגובות של אמא/של הזולת, שהגדירו את הילדה הרעה. תתבונני על המעשים של הילדה/האשה. תחשבי מדוע הם "רעים" בעינייך.
מה הרווח של הילד הקטן בכך שהוא לא יתפוס מקום בעולם. מה מפריע לך במציאות שלך/שלו.
את צריכה להתבונן בזה הרבה הרבה פנימה, בתהליך ארוך של התבוננות.
ובד בבד להמשיך לומר לעצמך את האמיתות שאת עדיין לא מאמינה בהן. עבודה עצמית זו צריכה להיעשות בעקשנות ובנחישות, ללא תלות בתוצאות המאכזבות עד כה.
ההתבוננות אמורה להביא בתהליך את הרצון לשינוי. כרגע אין לך רצון לשינוי כזה, בגלל המחיר שהוא תובע, ושאת/הילד הקטן מתנגדת לו בתת מודע.
כמו כן צריך להתבונן על הורים אוהבים, איך הם מתנהגים. איך באופן טכני הם מבטאים שהם מקבלים את הילד כמות שהוא, גם כשהוא עושה מעשים שלא מוצאים חן בעיניהם. איך הם יודעים להפריד את הכעס שלהם ממעשיו של הילד. איך הם יודעים לא לכעוס על חוסר נוחות שנגרמת להם בעקבות מעשי הילד.
כשהחתול שלי שובר פריטים יקרים או מעיף את כד היין הענק ובכך מצפה את כל המטבח בנוזל כהה וגורם לי לטרחה איומה - אני לא מאוכזבת ממנו או כועסת עליו. אני מבינה שהוא חתול, ושהוא היה צריך להימלט על חייו (או כך חשב), ושאין לו שום הבנה מינימלית בערכם של הפריטים הללו עבורי. אני זוכרת במלוא ההכרה שהסכמתי לסבול את הנזקים שהוא מביא בעבור האהבה שיש לי כלפיו, ושאינני מעוניינת כלל להוציא אותו מביתי.
בוודאי שכך אמור להרגיש הורה כלפי ילדו בכל גיל. לכן כך אמור להרגיש אדם כלפי עצמו, גם כשהוא מוצא את עצמו במצבים לא נעימים עם עצמו. את ההרגשה הזו צריך להבין ולהפנים ע"י התנסות בה - דרך הדוגמה של החתול, דרך דוגמה של התבוננות בהורה וילדו, דרך כל חוויה שאת יכולה לחוות בעצמך ולהמחיש לעצמך את התחושות של ההורה, כאשר הוא מדבר אל הילד (אל עצמך) באופן מעצים ומעודד, מחזק ואוהב.
לדבר לעצמך בלי להרגיש, לא כל כך עובד.
לא מספיק סתם דיבור עצמי ושכנוע ריק. צריך נחישות ורצון.
שכנוע הילד הפנימי המתעקש על מעמדו ועל הסיטואציה המחשבתית הישנה - צריך להיות עם תוכן משכנע.
כדי לשכנע את הילד הפנימי לוותר על החשיבה שהוא רגיל אליה, צריך להבין שהחשיבה הזו פותרת לו בעיה. יש לו רווח ממנה, לכן הוא אינו רוצה לוותר עליה, הוא אינו רוצה באמת שינוי בחשיבה.
את צריכה התבוננות עצמית עמוקה וממושכת, וזה תהליך.
לחשוב מה מרוויח הילד הפנימי בכך שהוא דורש מעצמו להיחשב רע. למה הוא מפחד להיווכח שהוא ילד טוב. מפני מה הוא מגן על עצמו, בכך שהוא מסרב להיחשב טוב. מה מאיים עליו אם יתפוס את עצמו כילד טוב.
להתבונן אחורה ולחשוב, למה הגיעה ההרגשה שאת ילדה רעה. שאת אשה רעה. אילו מעשים גורמים לך לחשוב שאת רעה/היית רעה. תחשבי לא על התגובות של אמא/של הזולת, שהגדירו את הילדה הרעה. תתבונני על המעשים של הילדה/האשה. תחשבי מדוע הם "רעים" בעינייך.
מה הרווח של הילד הקטן בכך שהוא לא יתפוס מקום בעולם. מה מפריע לך במציאות שלך/שלו.
את צריכה להתבונן בזה הרבה הרבה פנימה, בתהליך ארוך של התבוננות.
ובד בבד להמשיך לומר לעצמך את האמיתות שאת עדיין לא מאמינה בהן. עבודה עצמית זו צריכה להיעשות בעקשנות ובנחישות, ללא תלות בתוצאות המאכזבות עד כה.
ההתבוננות אמורה להביא בתהליך את הרצון לשינוי. כרגע אין לך רצון לשינוי כזה, בגלל המחיר שהוא תובע, ושאת/הילד הקטן מתנגדת לו בתת מודע.
כמו כן צריך להתבונן על הורים אוהבים, איך הם מתנהגים. איך באופן טכני הם מבטאים שהם מקבלים את הילד כמות שהוא, גם כשהוא עושה מעשים שלא מוצאים חן בעיניהם. איך הם יודעים להפריד את הכעס שלהם ממעשיו של הילד. איך הם יודעים לא לכעוס על חוסר נוחות שנגרמת להם בעקבות מעשי הילד.
כשהחתול שלי שובר פריטים יקרים או מעיף את כד היין הענק ובכך מצפה את כל המטבח בנוזל כהה וגורם לי לטרחה איומה - אני לא מאוכזבת ממנו או כועסת עליו. אני מבינה שהוא חתול, ושהוא היה צריך להימלט על חייו (או כך חשב), ושאין לו שום הבנה מינימלית בערכם של הפריטים הללו עבורי. אני זוכרת במלוא ההכרה שהסכמתי לסבול את הנזקים שהוא מביא בעבור האהבה שיש לי כלפיו, ושאינני מעוניינת כלל להוציא אותו מביתי.
בוודאי שכך אמור להרגיש הורה כלפי ילדו בכל גיל. לכן כך אמור להרגיש אדם כלפי עצמו, גם כשהוא מוצא את עצמו במצבים לא נעימים עם עצמו. את ההרגשה הזו צריך להבין ולהפנים ע"י התנסות בה - דרך הדוגמה של החתול, דרך דוגמה של התבוננות בהורה וילדו, דרך כל חוויה שאת יכולה לחוות בעצמך ולהמחיש לעצמך את התחושות של ההורה, כאשר הוא מדבר אל הילד (אל עצמך) באופן מעצים ומעודד, מחזק ואוהב.
לדבר לעצמך בלי להרגיש, לא כל כך עובד.
להיות הורה מעצים
בהמשך למה שאופירה כתבה, הורה מעצים מקבל את המעידות של ילדו בסלחנות: מחבק, מנסה יחד איתו להבין מה גרם לנפילה ואיך למנוע נפילות כאלה בעתיד, אבל לא נוזף בו ובטח שלא משפיל ולא מעניש אותו.
כשאת מוצאת את עצמך נוזפת בעצמך בצורה משפילה - עצרי רגע, קחי נשימה וחישבי איך לומר את אותם דברים בצורה מכבדת - ובעיקר מבינה ומעודדת.
בהמשך למה שאופירה כתבה, הורה מעצים מקבל את המעידות של ילדו בסלחנות: מחבק, מנסה יחד איתו להבין מה גרם לנפילה ואיך למנוע נפילות כאלה בעתיד, אבל לא נוזף בו ובטח שלא משפיל ולא מעניש אותו.
כשאת מוצאת את עצמך נוזפת בעצמך בצורה משפילה - עצרי רגע, קחי נשימה וחישבי איך לומר את אותם דברים בצורה מכבדת - ובעיקר מבינה ומעודדת.
devil duck
New member
איך את היום?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.