הי סלין....
כעס הוא רגש שמאוד מעסיק אנשים, עד כמה שאני רואה.
באותה מידה גם רגש פחד.
הפחד בדרך כלל משתק והכעס מוציא משליטה.
הכעס באמת מופיע כשהדברים אינם כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים להיות.
לאו דווקא שהם אינם כפי שהם צריכים להיות, אלא בראש ובראשונה הם אינם כמו שאנו חושבים שהם צריכים להיות.
וכפי שאת הצגת זאת - את כועסת כשהדברים אינם בשליטתך.
בעקרון, אפשר לנבור לעומק האנושי שלך ולבחון למה את כועסת - נגיד הפרפקציוניזם שלך שהוזכר כאן לפני כמה זמן.
ואז לשאול למה את פרפקציוניסטית ועוד ועוד.
מצד שני, בשתי מילים, הכעס בא
כשאין קבלה.
אמנם את אומרת שאת מקבלת את הדברים. אבל כנראה שבמחשבתך, אבל לא בליבך....או יותר נכון לומר - במרכז האנרגטי של הלב.
במצב הזה, הרגש עובד ומייצר כעס.
כשהלב פתוח, אין בו כעסים והוא אינו מייצר אותם.
יפה שאת מזהה שאת שלווה עם כל הכעס. כלומר, הכעס לא מוציא אותך משליטה ומאיזון.
זה מצב מצויין לדעתי.
כלומר, את אמנם
לא מקבלת את הדברים שיוצרים כעס (אפילו שאת אומרת שכן
), אבל כנראה ש
את הכעס שלך את כן מקבלת.
זו הסיבה לדעתי שאת שלווה.
כמו לומר -
נו אז אני כועסת
, אז מה?
שאלה - האם את מפרשת את שלוותך ואי הפעולה שנוצרת ממנה ככניעה?
הכניעה עליה את מדברת, בהחלט יכולה להיות, בחירה פנימית של חיות מתוך רכות.
החלטה פנימית כזו, אצל אדם שלא רגיל לפעול כך, בהחלט יכולה להתפרש ככניעה.
לדעתי, אולי כדאי למצוא סביבה בא את יכולה לפעול מתוך השלווה והרכות.
או ללמוד לפעול בתוך המצב הלא נוח בשלווה וברכות.
את הרכות הזו אפשר לתבל בכוונה חזקה, בטחון חזק, אהבה.
זו עוצמת הרכות
.
שאלה שנייה לסיומת זו:
האם את מרגישה כאילו את במרכז מעגל שמסתובב ומסתובב סביבך, כסחרחרה? האם דימוי כזה יכול לבטא את חוסר האונים שלך?
מקווה שנתתי כמה נקודות מתאימות להתייחסות
לילה טוב בינתיים
.