פינת הריפוי לשבת

[seelinewoman]

שיעור חשוב שקיבלתי זה עתה

קיבלתי עבודת עריכת תרגום.
התמהמהתי איתה משום שרציתי שתהיה הכי טובה שאפשר, ובדרך לא עמדתי בזמנים שהצבנו יחד, ולא היה לי נעים לומר
שאני משקיעה בה הרבה יותר זמן ומאמץ משחשבתי כדי לפתור בה בעיות שלא צפינו קודם.
דיברתי כעת עם מזמין העבודה ולשמחתי הוא אדם מדהים שהבין ואמר לי שחבל שלא אמרתי לו קודם כדי שנפתור את זה יחד.
הבנתי שאני מתקשה לפנות לעזרה ולתקשר כדי לעדכן, והבנתי גם למה - זה מקרין חולשה בעיניי להודות שאני מתקשה.
הייתי בטוחה שכבר למדתי להתמודד עם זה ולהתגבר על כך.
הייתי בטוחה שאני כבר יכולה לבקש עזרה או לתקשר עם סמכות מבלי לפחד שיכעסו עליי ושיתאכזבו ממני.

המשפט האחרון הוא הכי משמעותי לי.
אני פתאום מבינה שכועסים עליי ואני יוצאת לא בסדר דווקא כשאני נמנעת מלשתף ולהיות גלויה,
וזה הרבה יותר גרוע מאשר לשתף קודם ולהסתכן בזה שיכעסו עליי כי אני מתקשה בעבודה.
כלומר, אם אני מבינה נכון את מה שכתבתי כאן - אני לא מבינה שסומכים עליי שאצליח בכל זאת,
ונדמה לי שאם אספר על קשיים יחשבו שאני פשלונרית ולא יכולה לעמוד בזה.
מישהו מצליח להבין כאן את המקור לכך?
למה אני פוחדת להודות שאני מתקשה ומקשרת את זה מייד לכישלון מוחלט אוטומטית?

 

[צחי שוחט]

הי סלין....

עולה לי מסלול אנרגטי שיכול להתפרש בשני אופנים:

האם יכול להיות שיש בך חשש שאם תאמרי שאת לא עומדת ביעד הזמן, יידחו אותך? או שלא ירצו אותך?
כלומר שאינך רוצה להרגיש דחויה.

או האם יתכן שאת מפחדת להתקל בקיר? שלא יבינו אותך?
מה שיגרום לך לחזור לנקודת ההתחלה ומבחינת עצמך, לא תתקדמי.

 

[seelinewoman]

וואלה, נכון, אז מה עושים?

 

[צחי שוחט]

איזה מהם

?

 

[seelinewoman]

שניהם, מורי ורבי, שניהם

ולמה אני לא רואה עב"מים, תגיד?
איך מזמנים אותם?

 

[Apotheosis]

הגיעו הרגע כמו שביקשת..

"הפליאדים הם צביר הכולל כמאה כוכבים וממוקם במרכז ה'עין' של קונסטלציית השור, הנמצאת במרחק של 541 שנות אור מגלקסיית שביל החלב. מתוך קבוצה זו זוהרים שבעה כוכבים באור כה בהיר עד שניתן להבחין בהם גם ללא טלסקופ. כבר הספנים היוונים הקדומים נעזרו בהם לצורך ניווט ורקמו אגדות סביבם. הם כינו אותם 'האחיות', בנותיו של אטלס, והמפורסמות שבהן, אלקיון, אלקטרה ומאיה. אך הישויות הנאורות שבאו משם אומרות שהן באו לא רק מעמקי
החלל אלא גם מפיתולי הזמן - מן העתיד שלנו. למעשה, הקשר שלנו איתם הוא עמוק ומורכב כי הם מהווים היבט של עצמנו:

"גם אם נראה כאילו אנו נמצאים מחוצה לכם, כקבוצה של אנרגיות מן הפליאדות הקוראת אליכם מן העתיד, אנו נמצאים גם בתוככם. אנו אבותיכם, הנמצאים בתוככם, כמו גם מחוצה לכם... ומעבר לפיתוליו המוזהבים של הזמן, חגים במחזוריות בעידני הקיום, וקוראים לכם עצמכם לבחון מחדש את כל מה שהחשבתם כמקודש".




כמו אחים בוגרים



הפליאדים באו לכאן כאחים בוגרים, כהורים וכהיבט גבוה ומנוסה יותר של העצמי שלנו, כדי להאיץ את תהליך ההתפתחות שלנו. כך הם עוזרים גם לעצמם - העבר וההווה שלנו מעצבים את העתיד שלהם ולהפך - אנו אחד במרקם הזמן הסימולטני. מטרתם היא לסייע לנו במעבר אל תקופה חדשה בהיסטוריה של המין האנושי, הפלנטה והיקום כולו."




וידאו בנושא:

http://www.youtube.com/watch?v=uPxbVo0VLcM



האתר ה"רשמי" :

http://alcyonpleiades-il.blogspot.co.il/


וגם :

http://www.youtube.com/watch?v=tSEvkeuBtOc



לאיזה הילינג אנרגטי אתה מחובר? תמיד שווה לבדוק..

 

[צחי שוחט]

בוקר טוב סלין - קצת תשובות

בנוגע לראשון - דחייה.
קשורה לדעתי לקבלה עצמית. נאמר שהאדם ידחה אותך ? נו אז, מי הוא? האם את רוצה להיות בקשר עם אדם שמסיבה כזו או אחרת דוחה אותך?
ברגע שיש קבלה עצמית מלאה, לא משנה אם האדם מולך דוחה אותך. הוא לעצמו.
קבלה עצמית מלאה זו כבר עבודה פנימית עם עצמך.

בנוגע לשני - התקלות בקיר ואי התקדמות.
אני אמין שאם את מגיעה שלמה עם עצמך לגבי אי עמידה בזמנים, ומסבירה עצמך מעשית, יבינו אותך ולא תתקלי בקיר.
אם את מביאה את האנושיות שלך ואת הלב שלך, אז האדם שמולך לא מעוניין רק במעשה שלך, אלא גם באישיות שלך. יהיה נעים לו לעבוד עם אדם שמשרה עליו אווירת עבודה ותקשורת טובים.
כלומר את לא "מוכרת" רק מוצר פיזי, אלא גם יחס, אישיות וכו'.
איזו אישיות את נותנת עם השירות שלך, זה כבר תלוי בך -
לפעמים זה תלוי בשירות ולפעמים באמת רק באשיות. יש אנשים שיתנו שירות מסויים ולא יקרינו הרגשה טובה, משום שהם סולדים ממנו.
יש אנשים, שלא משנה מה השירות שהם נותנים, הם יקרינו אווירה נעימה.... ולהיפך.
בכל אופן - שירות טוב, מהלב, מגמיש את ההתנאים המעשיים בשטח

. הוא ייתן לך להתקדם לאו דווקא בגלל העמידה ביעדים המעשיים.
אם את נותנת שירות מכל הלב לא נראה לי שתתקלי בקיר. ואם כן...זה כבר הולך לעניין הדחייה.

בכל מקרה.
כרגע אני מרגיש שאין לי ממש תשובה ישירה לעניין שלך.

לפעמים אולי טוב לומר - תהיי עם בטחון, שלמה עם מה שאת נותנת, סמכי על היקום ולכי עם מה שאת מרגישה. מה שיצא יצא ויהיה בסדר.

עבמי"ם - אליי חייזר הגיע מעצמו, בתהליך פתיחת ערוצים פנימיים שלי. לא זימנתי אותו. לאחר שדחיתי אותו משום שלא היה "נחמד", למרות שהעביר אותי ריפוי, הוא לא חזר שוב, גם כש"רציתי".

אשמח לענות לך עוד, אם דבריי נתנו כיוון מסויים, שמעלה שאלות נוספות.

המשך יום נעים

.

 

[צחי שוחט]

פינת הריפוי לשבת

חברים יקרים, אתם מוזמנים להעלות בשרשור זה את בקשותיכם לפני שבת ל:
ריפוי, עצה, הדרכה, חוות דעת ושיתוף אישי.
שבת מנוחה, היא זמן טוב להכלה והפנמה, חשבון נפש, התחדשות, איפוס מערכות וריפוי.

שיהיה סופ"ש נעים ומחדש לכולנו.

 

[A לוןA]

השנקל שלי

את פשוט פרפקציוניסטית. וזה חלק מההגדרה שלך את עצמך. אי עמידה בזמנים היא פגיעה בפרפקציוניזם. וזו פגיעה בהגדרה העצמית שלך.
זה, ביחד עם שפיטה עצמית מחמירה- גורם להסתרת בעיה כי "אולי זה בכל זאת יפתר ואז הכל יהיה בסדר"- ובעיה שהיה ניתן להכריז עליה מוקדם כשהיא רק ניצן, ולחשוב ביחד איך לפתור אותה, הושארה בצל וגדלה וגדלה עד שכבר נהיתה בעיה ממש.
לטעמי את חייבת לזכור שתי אמיתות פשוטות- העולם אינו מושלם, והאויב של הטוב מאוד הוא המצויין
ושנית, והחשוב יותר מבחינתך- לרוב, אנשים ישפטו אותך בצורה הרבה יותר קלה מאשר את שופטת את עצמך. אז תסתכני- ברוב המכריע של המקרים, אם תהיי גלויה ופתוחה ואמיתית- תקבלי תגובה אוהדת ומנסה לעזור.

 

[seelinewoman]

תהיתי אם זה באמת קשור לזה

כנראה שכן.
מכל מקום השיעור הזה הופנם מאוד.
אשמח רק להסבר נוסף אחד:
למה האויב של טוב מאוד הוא המצוין?

 

[A לוןA]

מכיוון

שבעולם אין שום דבר שהוא מושלם, ולכן השאיפה למושלמות היא שאיפה שנידונה לתסכול מראש.
תמיד אפשר לשפר עוד, לשנות פינה, לשייף עוד קצת- וזה אף פעם לא יהיה מושלם.
ולכן, אנשים פרפקציוניסטים צריכים להקציב למשימה זמן ומשאבים, ולעמוד בהם. וכשמגיע סופם (של הזמן ו/או המשאבים) להגיד לעצמם- זה טוב מאוד, זה המיטב שיכולתי לעשות במה שהקציתי לעצמי- ולעבור הלאה- אחרת המצויין ירדוף את הטוב מאוד, ע"ח דברים אחרים.

 

[seelinewoman]

 

[ינוקא1]

 

[צחי שוחט]

יפה

 

[Lagrangian]

הםם..

את יכול לקשר את ההרגשה הזו עם ארוע בילדות, או איזשהו דפוס עם ההורים?

 

[seelinewoman]

תן לי לחשוב על זה, אבל ברור שכן

התובענות של אמא שלי ששום דבר שעשיתי לא היה לה מספיק טוב,
ומרגע שגילו שאני ילדה מחוננת החיים שלי הפכו לגיהינום, פשוטו כמשמעו.