הבנות בנות שבעה חודשים, החלו לצמח שיניים כשבקושי מלאו להן חמישה חודשים (כך זה היה גם עם שני הגדולים). לאילאיל כבר יש ארבע שיניים גדולות וחזקות (2 למעלה, 2 למטה) ועתליה עובדת עכשיו על הרביעית שלמעלה. וזה יופי, הן מפותחות ושמחות, ואוכלות תפוחים לא מרוסקים (כן, כן, לוקחות ביסים זעירים בהנאה רבה), וגזרים, ומלפפונים, ומלונים.
וגם, ביסים לא זעירים בכלל מאמא שלהן.
וזה כואב!!
לא זכור לי שעם הבנים הבעיה היתה כה גדולה, או שהן נושכות הרבה יותר בהתמדה (כך זה נראה) או שזו פשוט השפעת הכפילות. כמו עם הבנים, גם הפעם מיד כשזה התחיל אמרתי בנחרצות לא, ואסור, והפסקתי להניק. אז הן פורצות בבכי נעלב, אבל לא לומדות הרבה. לפעמים הן נושכות בטעות, בסיום ההנקה, כשהן מנסות להתנתק או כשהן מנסות להוריד לי את הפטמה, ולפעמים (אמנם לעיתים רחוקות יותר) הן עושות את זה בכוונה שלמה, עם חיוך בסוף, והכעס והניתוק שלי ממש לא משנים את מידת שביעות הרצון שלהן.
יש לכן עוד עצות?
אגב, הן גם נושכות אחת את השניה באותה הנאה, לפחות זה הדדי...
