סיכום קצר של טקס הפתיחה
סה"כ, טקס מרהיב בהחלט, מושקע ביותר, אבל משהו היה חסר בו-
לא היו בו מספיק אנרגיות שירימו את הערב הזה לשואו של "וואו!", שואו שסוחף אותו מהמקום הבסיסי ביותר של צופה. כנראה שזה בהשפעת האיפוק הבריטי הידוע...
הקטע עם מיסטר בין היה חביב, וצר לי לומר ש"חביב" הוא הרגש החזק ביותר שחוויתי בחלק האומנותי של הערב.
מצד שני, אהבתי את דרך הדלקת הלפיד- גם מבחינת מדליקיה וגם מהבחינה הטכנית.
ובסופו של דבר, צריך לזכור שהעיקר באולימפיאדה זה לא המופעים, אלא הספורט- וכאן בטוח שהסופרלטיבים לא יסתכמו ב"חביב".
לגבי אורי לוי ויורם ארבל- יורם הוא בחירה מוצלחת לשידור, הוא איש של ספורט ורואים שהוא מחובר לספורט בנשמתו. כשהציגו את חללי מינכן, יורם הוסיף על אחד מהם "המאמן האישי שלי". ההערה האגבית הזו הייתה הדבר הנוגע ביותר ללב שהיה בערב כולו, כמה קטנה- ככה חזקה.
ועכשיו, אחרי ארבע שנות חיזור וארבע שעות של משחק מקדים- סוף סוף הגענו לעיקר! מחר קמים ליום ראשון של תחרויות, שהוא גם עמוס בישראלים- שיהיה להם בהצלחה!