סכמ"ש!

[N o R i K o]

סכמ"ש!

אתם מכירים את הנוהל.

משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו:

המלצה לסופ"ש:

משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו:

מילות סיום ומסר לאומה:

תמונה לסיום, אם בא לכם:

 

[Black Stain]

"שבוע טוב"

(מהאלה שאין להם ציטוט

)

משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו: יום הולדת לחברה
המלצה לסופ"ש:דקסטר! העונה האחרונה ממש טובה
משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו: שבוע שומם שמלא בעבודה וסושי
מילות סיום ומסר לאומה: איפה נובמבר איפה?????
תמונה לסיום, אם בא לכם:

 

[N o R i K o]

"יש לי פיפי, תצלמו מהר"

לגמרי לגיטימי לסכמ"ש ביום שני.
מה קרה השבוע? הוא עבר

המלצה?! ג'פרי ארצ'ר

האלוהים החדש שלי#%^#$^ תקראו את "ימים יגידו" ואת חטאי האב!#%@#% אעעעעעעעעעעעעעעעע
מה אמור לקרות השבוע\בשבוע הבא? אני אקבל סוף כל סוף תשובות מהאוניבריסטה במקום הזמנות לחוגי גיבוש של העדיפות השניה שלי... ובתקווה עוד יותר רבה הן יהיו חיוביות?

 

[N o R i K o]

טוב אני חוזרת בי

חטאי האב מאכזב

 

[Ayelet 363]

אני כרגיל גרועה בדיבוב

משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו:
המלצה לסופ"ש: ספרי The Mortal Instruments. פיתחתי אובססיה (שלצערי לא עזרה לי להתגבר על האובססיות הישנות).
אה, ובאפי ואנג'ל. כי חברה שלי מסיימת,סיימה באפי בפעם הראשונה ועושה לי feels, וכי הצפייה השנייה שלי באנג'ל הגיעה לעונה האחרונה, שהי אגם אחת האהובות עליי, וגם... תכף אני שוב מסיימת

(כן, יש את הקומיקסים, ואני מתכננת לקרוא אותם. התחלתי קצת ואהבתי. אבל עדיין עצוב).
משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו: לא אמור לקרות, אלא קורה קבוע- אני כל הזמן מתלבטת האם לוותר על הלימודים שנה הבאה. המחשבה על הלימודים האלה ממש מדכאת אותי (אני בוכה בגלל זה כבר דיי הרבה חודשים. אני בוכה מכל דבר, אני חייבת להודות, אבל זה כבר הרבה זמן). בעיקר כי המטרה שלי מאחורי הלימודים האלה היא ללמוד אחרי זה משהו אחר בחו"ל, שקשור, אבל ל אבאמת זה, ולהסתכל על חומר הלימוד עושה לי תחושה ממש רעה כל פעם מחדש, כי אני מרגישה ש"זה לא זה". הייתי מנסה להשיג ויזת סטודנט ולהתקבל ללימודים לתואר המדוייק שאני רוצה, אבל אבא שלי ממש יתאכזב ממני אם אתחיל ללמוד בחו"ל כבר עכשיו.
העובדה שאני לא מוצאת עבודה גם דיי מקשה לי על מצב הרוח.

מילות סיום ומסר לאומה:
תמונה לסיום, אם בא לכם:

הודגש וקומבן באמצעות מדגישומטיק 2.0

 

[N o R i K o]

באמת?

ממש לא נהניתי מבני הנפילים... קליירי עצבנה אותי בטירוף, דמות וואנבי-קטניס כשבפועל סתם בחורה מאוד משעממת, משולש אהבה מיותר לחלוטין כי אחד מהבנים באמת בפרנדזון המוחלט, המון חיקויים... הרגשתי שוולנטיין הוא חיקוי של וולדמורט וציפיתי בערך כל דבר שהלך שם

לא המשכתי לספר השני... הבנתי שזה לא ממש משתפר. זה משתפר?

אני לגמרי מבינה אותך לגבי הלימודים. אני עוד לא יודעת אם התקבלתי לחוג שאני רוצה ללמוד בו ואני אוכלת סרטים לגבי מה יקרה אם אני לא אתקבל. גם אצלי במשפחה אמרו שיהיו מאוכזבים אם לא אתחיל ללמוד השנה ואם אלמד משהו שהם לא רוצים שאלמד... אבל אני משתדלת לא לתת למשפחה להשפיע עליי, אני כבר ילדה גדולה ויכולה לקבל החלטות לבד

קחי הכל באיזי, תנשמי עמוק ותחשבי על העתיד. חבל שתקחי החלטות עכשיו כשתתחרטי עליהן אחר כך והן יהרסו את כל העתיד שלך...

 

[Ayelet 363]

לספר הראשון

זה משעשע, אני יודעת שלא היו מצפים ממישהי שפיתחה אובססיה לזה להגיד את זה- אבל אני ממש מסכימה איתך. משולש האהבה הרגיש לי מיותר. אני אפילו תוהה אם קסנדרה קלייר תכננה בכוונה שמשולש האהבה הזה ירגיש לא רציני, כי הוא הרגיש לי מאוד מיותר.

וולדמורט- אני מרגישה צורך לומר שבאופי הוא הרגיש לי שונה, אבל אני חייבת להודות שה-circle ממש הזכירו לי את אוכלי המוות, אז כן...

משום מה, אחרי שקראתי את הראשון, הרגשתי תחושה של "אהבתי את הספר, אבל קשה לי לחוות עליו דעה חוץ מזה", בגלל איך שהוא נגמר. גם כי הוא נגמר במתח, וגם כי חשבתי "אז היא וג'ייס אחים? אז או שהיא תהיה עם סיימון (מה שלא הרגיש לי מתאים) או שהיא תהיה עם מישהו אחר\לבד, לא עם ג'ייס?" ויותר ממה שהיה לי עצוב עליהם כזוג, כי חיבבתי אותם (חוץ מזה שחשבתי שבטח יצחקו עליי על זה שחיבבתי אותם ואז הם גילו שהם אחים. תהיתי אם מראש הייתי אמורה לצפות את זה ולכן מראש לא לחבב אותם) הייתה לי תחושה של אכזבה רצינית, כי זה גרם לי להרגיש כאילו שניסו לעשות משולש אהבה מסיבה כל כך סתמית.
עם כל האהבה שהייתה לי לספר כבר מההתחלה, היה לי להעריך מה אני חושבת על נספר כך, כי זה הרגיש לי מאוד לא פתור, גם בגלל העלילה, אבל בעיקר בגלל משולש האהבה הזה.

התחושה הזו עברה לי (למרות שאני עדיין לא אוהבת את משולש האהבה הזה), אבל חוץ מזה לא הרגשתי בשיפור.

לגבי ההשוואה לקטניס- הממ, גם אני חשבתי על זה, אבל אני חושבת שהן יותר שונות מאשר דומות, ולכן היא גם לא הרגישה לי ממש וואנבי-קטניס. קטניס התחילה מראש בתור דמות חזקה וקשוחה, ולקלרי אמנם כאילו מנסה להיות כזו חזקה ואני חושבת שהיא הרבה פחות חזקה מקטניס, למרות שאני מחבבת אותה, אבל היא לא קשוחה ואני לא חושבת שהייתה כוונה שהיא תהיה כזו. היא גם לומדת להכיר את העולם של הספרים, בעוד שקטניס מראש חלק ממנו. בכללי, אני חושבת שהיא מזכירה לי דמויות אחרות הרבה יותר מאשר את קטניס, וגם אותן לא באופן שמפריע לי.

בנוגע למה שאמרת על חיקויים- גם לי זה מזכיר הרבה דברים אחרים. לפני שאמרת את זה חשבתי שרק אני חושבת כך, כי יש לי נטייה כזו שהכל מזכיר לי הכל.

אני גם חושבת שאלה ספרים קצת צפויים (ובדרך כלל גם דברים שאמורים להיות צפויים לא מרגישים לי צפויים).

תודה רבה!
אני ממש מפחדת. אמא שלי גם מראש ממש נגד זה שאלמד בירושלים. היא אפילו מוכנה לתת לי כלב קטן כדיי שאשאר בחיפה. והיא ממש ממש שונאת כלבים. היא אמנם אמרה כלב קטן, וגם מתישהו באמצע ניסתה לעבור לתוכי\דג, אבל זה מראה לי כמה היא נגד.

אבא שלי שמע מדוד שלי על לימודים בחו"ל, הוא אמר לו שחייבים ויזה בשביל מלגה, ומשום מה בשביל אבא שלי, שקודם לא יותר מדיי התנגד לרעיון (חוץ מזה שהוא היה בשוק מהרעיון של ארכיאולוגיה, וגם טען נחרצות שיש בקושי ארכיאולוגיה באנגליה), זה היה יותר מדיי, למרות שמהבדיקה שלי, כל מה שצריך לעשות כדיי לקבל ויזת סטודנט זה להתקבל ואז להגיש בקשה. אני מניחה שזה יותר קשה ממה שזה נשמע, וגם אם אקבל ויזה זה לא אומר שאקבל מלגה, אבל אני מפחדת אפילו לנסות, כי הוא היה כל כך נגד. הוא אמר שכדאי לי לנסות לעשות תואר ראשון בארץ גם מהסיבה שכך אכיר את המקצוע ואדע אם הוא מספיק מעניין אותי. הבעיה שלי עם הרעיון הזה היא שמראש אני מאוד לא נלהבת מהנושאים שלומדים פה בארץ.

 

[Ayelet 363]

רק עכשיו שמתי לב שהשארתי את השורה של

המדגיש.