כרגיל לא מצאתי שום דיבוב ששווה משהו
משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו: השתחררתי.
וגם קרה משהו שממש הרס לי את השבוע-
חברה שלי צלצלה אליי בזמן שיצאתי עם חברים. אמרתי לה שאני איתם ושאלתי אם זה בסדר שאחזור אליה. היא אמרה שכן. בדיוק שעתיים וחצי אחרי כן, כשעוד הייתי איתם, היא סימסה לי "אני מקווה שאת כל כך נהנת איתם שזה מצדיק את זה שאפילו לא היה לך זמן לשמוע את מה שיש לי לומר". אחרי זה צלצלתי אליה עוד 8 או 9 פעמים, ואחרי שחזרתי עוד פעם. לא עונה. סימסתי לה. יום למחרת צלצלתי שוב. אחרי שנגמרה היציאה ראיתי גם שהיא עשתה סטטוס "נמאס לי מאנשים שרוצים שיקשיבו להם אבל כשאתה צרים משהו הם לא שם". רק שבמקום ה"נמאס לי" הייתה קללה ממש ממש גסה (גסה במובן של מעבר לקללה יום יומית אפילו).
ועכשיו אני גם כל כך שבורה מזה שכל דבר מזכיר לי אותה והיא גם החברה הכי טובה שלי. העניין הוא שלהתקשר עוד לא יעזור, היא הבינה את המסר ואם אני אתקשר זה רק יעצבן אותה עוד יותר.
והכל מזכיר לי אותה וזה ממש מדכא אותי. איבדתי את החברה הכי טובה שלי. ואני לא מצליחה לשכוח מזה.
אני הולכת לאוכל היום סושי- אני והיא מכורות לסושי.
אני מתכננת גם להכין סושי בעצמי בקרוב- תיכננו גם שנכין ביחד.
כל הסדרות שאני אוהבת? דיברנו עליהן הרבה. גם על אלה שהיא לא רואה.
אני רוצה לראות ההוביט? היא ממש התרגשה לקראת זה.
אפילו לשמוע את השירים האהובים עליי אני לא יכולה כי הם מזכירים לי אותה (לאו דווקא במילים. גם חוויות וכו'). כולל שירים מוויקד. איך אראה את המחזמר בלי לחשוב עליה? ואיך אקרא את הספר עליו הוא מבוסס מבלי לחשוב עליה?
ואין לי אפילו הזדמנות לדבר איתה כי היא לא ענתה ואני חוששת שאם אתקשר שוב סתם אהיה סטוקרית מעצבנת שלא מבינה את הרמז.
המלצה לסופ"ש: קומיוניטי. אני ואחותי סיימנו להשלים את זה. זה מעולה. בתקופת העונה הראשונה כל הזמן שקלתי לפרוש, אבל ממש התמכרתי. עכשיו החלטנו להשלים קאסל.
משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו: מקווה למצוא עבודה. מקווה להצליח להכין סושי. מקווה להפסיק להתעצל ולכתוב.
מילות סיום ומסר לאומה:
תמונה לסיום, אם בא לכם: וח המאה שהיה לי. ביום יום סימנתי בו איקסים ולא תלשתי כי הדבקתי את המספרים טוב מדיי. וכן, טעיתי במילות השיר וגם כתבתי זה באופן מבולגן ונורא.