"ואני עוד חשבתי שהמשחק שלנו אכזרי..."
משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו: קיבלתי מכתב קבל הרשמימהאוניברסיטה. נרשמתי למעונות. אני בלחת דיי גדול, גם כי לקחתי סיכון מאוד גדול כשבחרתי ארכיאולוגיה והיסטוריה, עם הסיכון שיהיה לי קשה להתקבל לעבודה בזה, ועוד ספציפית לתחום שאני רוצה, ואני גם אמורה להימנע מחשיפה לשמש (בתחום שאני הכי רוצה החשיפה לשמש תהיה הרבה פחות קריטית, אבל הסיכוי שאתקבל אליו קלוש, וגם אז אצטרך להיחשף לשמש). אמא שליוסבתא שלי ממש נגד שתי הבחירות: גם נגד הבחירה שלי במקצועות האל הוגם נגד הבחירה שלי בירושלים.
בכללי, מלחיץ אותי שהאנשים חושבים שהבחירה שלי הזויה, כי הם עוד יותר מדגישים בשבילי כמה קשה להתפרנס מזה, וגם כמה הם לא חשבו שאני אבחר בזה (זה גם כי אמרתי להם שאני רוצה להיות מתרגמת- מה שעדיין נכון- אבל ממש כשעמדתי להירשם הבנתי שאני לא מסוגלת לוותר על זה ושיניתי את דעתי, לפני כמה חודשים, וקשה לי לוותר על זה).
סבתא שלי בכלל ממש מודאגת כי היא חושבת שאני מאוד לא בריאה כרגע (אני בסדר) ואומרת שאסור לי להתרחק מהבית בגלל זה, בנוסף לכל כמה שהיא מזועזעת מהבחירה שלי.
המלצה לסופ"ש: דוקטור הו. אני מאוהבת. אני מנסה, ללא כל הצלחה, לשכנע את אחותי ואת אבא שלי לראות את זה. אני ברצינות מחלקת את החיים שלי ללפני ואחרי דוקטור הו.
ובאפי. גם בזה אני מאוהבת, ובקרוב האניברסרי של הפרק האחרון, וחסרים לי אנשים לשכנע אותם לראות את זה, אחרי שאבא שלי סיים לראות את הסדרה (וישר אחרי זה הוא הציע שנראה אותה שוב. בפועל כשאנחנו לא רואים סדרות עדכניות אנחנו רואים אנג'ל, ולא בטוח מה נתחיל אחרי שנסיים את אנג'ל... מקווה שבאפי. או דוקטור הו, אבל אני מנסה לא לפתח ציפיות לזה). גם הסדרה הזו גרמה לי לחלק את החיים שלי ללפני ואחרי.