Sometimes A Fantasy - פאנפיקשן!

[pennylane11]

Sometimes A Fantasy - פאנפיקשן!

הו יה זה הפרק השני של הפאנפיק!
את הראשון אתם יכולים לקרוא כאן אם מסיבה תמוהה כלשהי פספסתן אותו...

פאנדומים- קרוסאובר של האנטומיה\משחקי הרעב.
הדירוג PG וחסר משמעות, בעצם
נוראנורא מקוות שתאהבו את זה. הושקעה בפאנפיק הזה המון עבודה, מצד אלה ומצידי כאחד.

 

[pennylane11]

What have I done to deserve this?

טפיחה קלה על השכם הייתה זו שהקיצה את דרק משנתו, כשנער עם שיער כהה וחליפה אדומה פשוטה נשלח אל החדר להעירו. ללא ספק, הוא חשב, זה האווקס הממונה עליו. דרק שמע על האווקס מאחד הזקנים במחוז, איש אדיב שבצעירות חי בקפיטול אך התאהב בנערה שנשלחה למחוז 4 מטעמי עבודה ועזב אחריה. הוא סיפר שהאווקס הם פושעים המורשעים בבגידה, עונשם הוא להפוך למשרתים אילמים, חסרי לשון וזהות. עבדים כמעט. לרגע ניסה דרק לחשוב מה היה הפשע הנורא כל כך אותו ביצע הנער מולו שגרר עונש נורא שכזה, אבל החליט שמוטב שלא ישאל וזנח את המחשבה.
אחרי התארגנות דיי מהירה, דרק החל בדרכו אל חדר האוכל, אבל נעצר למשמע קולו הצורם של איש נמוך בחליפה כחולה כהה. שיערו תאם, באופן דיי מוזר, לצבע עורו, והיה מהודר בכחול מעט בהיר יותר מחליפתו של האיש.

"בוקר טוב, באמת!" הוא צעק לעבר המיועד, וכשהנער לא ענה, גלגל את עיניו, פסע לכיוונו במהירות ומשך אותו בזריזות לחדר צדדי במסדרון ארוך.
"אני מניח שלא נתנו לכם את לוח הזמנים של היום? מה אפשר כבר לצפות, משימה אחת יש לו, למלווה הזה שלכם, וגם אותה הוא לא מבצע כראוי..."

דרק מצמץ ושפשף את עיניו, מנסה להראות ערני יותר ממה שהיה באמת. אורות חזקים יצאו מתוך חדר מהודר אליו נדחק בכוח על ידי האיש הקטן.

"אני הקטור אודנקן," הוא אמר, מביט בדרק באכזריות. "אני הסטייליסט שלך. כל מה שקשור לבגדים, להופעה, לרושם שאתה יוצר על התומכים שלך כאן בקפיטול... זה התחום שלי."
שלוש נשים נוספות הופיעו מאחורי הנער המבולבל, מהודרות בשיער בצבעים מבריקים- כתום, ורוד וירוק, ובשמלות קצרות תואמות, ריסים מוזהבים ועור בצבע חום-ירוק מחריד. אחת מהן ניגשה ללחוץ את ידו, הציגה את עצמה בפשטות, ודחפה אותו לישיבה על כיסא גבוה מול מראה.
"איזה שיער יש לך!" פלטה אחרת בתדהמה, "שחור, מבריק, חזק... היית יכול להיות דוגמן שם, במחוז 4, אם לא..." היא החלה לדבר במהירות אך הושמה במקומה במהרה ע"י הקטור.
"אית'יקה, הניחי לנער," הוא העיר בטון בוטה, רגע לפני שהספיקה להעביר את ידיה בשיערו של דרק. "כמו שהתחלתי להגיד, היום תוצגו אתה ושותפתך למחוז מול אנשי הקפיטול, אנשים שיתרמו דיי הרבה כסף תחת הלחץ הנכון, כסף שיכול להציל את חייך. למזלך, יש לך את המראה הנכון בשביל לסחוט תמיכה מנשות הקפיטול הרווקות, ושלא נדבר על הגברים..." הקטור חייך חיוך גדול, שלא יכול היה שלא להפחיד את דרק. המבטא הקפיטולי החזק שלו היה ניכר מאוד בדיבורו, והנער, שהיה מבולבל ומפוחד, הרגיש לא במקום- יותר מאי פעם.

בדיוק כשניסה להתעודד במחשבה על כך שהמצב לא יכול להיות הרבה יותר גרוע, הוא הבחין באדיסון שיושבת לידו. שתי נשים גבוהות שנראו כמו תאומות זהות, עם שיער לבן ובו שזורים פסים אדומים, שמלות ארוכות בצבע ירוק ותכשיטים שודאי עלו יותר מכל החפצים בביתו של דרק, היו כבר שקועות בהעמדת שיערה של אדיסון במקום המתאים בדיוק. היא חייכה חיוך מריר, בידה כוס משקה חם שכבר התקרר, כנראה, לפי עיוות פניה כשטעמה אותו. נראה היה כי היא הרגישה בבית- משרתים היו דבר של מה בכך בבית משפחת מונטגומרי, הוא הניח, כי היא התמסרה לטיפולם הנמרץ של צוות ההכנה שלה באופן מלא ושמרה על ארשת רגועה.

"הבנתי מהגבירה הצעירה שלצידך שאתם לא מתכננים לדבוק יחד במהלך המשחק, נכון?" הקטור שאל בטון נגעל, ונראה כי היה מעדיף להיות הסטייליסט הראשי של אדיסון הרבה מששמח בחלקו על שקיבל את דרק. מכיוון שהנער לא היה בטוח איך עליו להגיב לשאלה ישירה שכזו, אדיסון לקחה את מקומו וענה במקומו.

"לא, אנחנו לא מתכננים ליצור ברית, אם זה מה שאתה שואל. אין כל סיבה להציג אותנו כזוג, כל אחד עומד במקומו, והתלבושות יכולות להיות שונות בהתאם."
"איזו נערה מבריקה יש לנו כאן!" הוא הכריז בשמחה, "מבינה בדיוק במה מדובר. טוב, אם כך, בואו ניגש לעבודה."

 

[pennylane11]

המשך~

כעבור כשעתיים, שדרק העדיף להדחיק, בידיהם של הסטייליסטים, שני המיועדים ממחוז ארבע קיבלו הוראה לפנות לארוחת הצהריים, בעוד שהסטייליסטים עובדים על עיצוב התלבושת. הנערים ישבו לשולחן קטן בצד חדר האוכל. דרק היה רעב מכדי ליזום שיחה עם שותפתו למחוז, ונראה היה לו שגם היא מעדיפה להתבודד. אך ככל שהארוחה התקרבה לסופה, כך הפכה השתיקה למעיקה יותר. לבסוף, לא יכול היה לעמוד בזה יותר. הוא הרחיק מעליו את מגש האוכל, ונותר רק עם כוס משקה כתום ומבעבע ביד.
"אז... המשקה הזה מוכר לך?" הוא התחיל בהיסוס. דרק לא אהב להודות בזה, אבל הוא הרגיש מאויים מאוד על ידי אדיסון, ומערכת היחסים שלהם עוד לא הגיעה לשלב בו הם צריכים להרוג אחד את השנייה.
"לא, פעם ראשונה שאני טועמת משהו כזה," תשובתה השקטה הייתה נוקשה ולא השאירה מקום להמשך השיחה. ולמרות זאת, הוא ניסה שוב, מונע בדחף לא מוסבר לדובב אותה.
"כן, זו גם פעם ראשונה שלי.. אבל דווקא יש לזה טעם טוב..." הוא קטע את עצמו כשראה שהיא הפנתה את מבטה חזרה אל מגש האוכל. "את מתעלמת ממני עכשיו," קולו של דרק היה שקט עכשיו, עם שמץ של עצב והפנמה.
"אני מנסה," היא אמנם הסתירה את זה היטב, אבל דרק יכול היה לחוש בעצבנות שלה. זה אבוד, הוא חשב, היא לא רוצה שום קשר איתו. הדבר שרצה עכשיו יותר מכל זה לקום וללכת כדי לא למשוך את הרגע המביך עוד יותר, אך החליט להישאר ישוב לשולחן, כמו שלימדו אותו הוריו כשהיה צעיר יותר, כמו נער מנומס. היה לו ברור שהנימוסים שלו היו נחותים מאוד בהשוואה לאלו של הנערה האדמונית שישבה מולו, ולמרבה הפתעתו, היא הבחינה בחדות עין במאמץ הגדול שהוא עושה.
"אני מקווה שלא מפריע לך שאמרתי להקטור שאנחנו לא מתכננים להתאמן יחד וליצור ברית," היא אמרה, "הוא חשב ששנינו יחד יכולים לסחוט דיי הרבה הערצה ברחבי הקפיטול, אבל הבהרתי לו שלא זה המצב."
"למען האמת, כן, זה מפריע לי," הוא התחיל, אך לפני שחשב לבקש ממנה למשוך את האמרה הבוטה שזרקה אל האוויר בערב הקודם, היא קטעה את דיבורו.
"אני מצטערת, אני חושבת שפירשת את דבריי לא נכון; אני אכן מקווה שזה לא מפריע לך, אבל אני לא מתכננת לשנות את דעתי בנוגע לברית. התכוונתי למה שאמרתי, ואין לך מה להציע לי. אתה נראה לי כמו נער נאה מאוד, ובמציאות אחרת אולי הייתי מסכימה לשקול את קיומך במעגלים חברתיים להם אני שייכת, אבל אנחנו כאן, ואני רוצה שתדע שכשיגיע הרגע, לא יהיו בי חרטות אם אצטרך להרוג אותך."
למרות שנשמעה נחושה, אדיסון ידעה שהיא לא מתכוונת למה שאמרה כעת, לא בכנות. היא הייתה מודעת למצב הקשה בו נמצאת, וידעה שהיא עושה את מה שעליה לעשות. אבל לא יכולה הייתה להישאר אדישה לנער החולמני שישב מולה. אדיסון ניסתה בכל כוחה שלא לשקוע במבט התכלת העמוק שלו שאיים לשאוב אותה פנימה. ודרק עזר לה בכך שקם מהשולחן ועזב את החדר, כי לא העלה בראשו תשובה טובה למילים שזה עתה אמרה לו.

***

"רשת דייגים? אתם רוצים להציג אותנו לקפיטול לבושים ברשת דייגים?" דרק לא יכול היה להסתיר את ההסתייגות שלו מהרעיון המגוחך. מחוז 4 ממנו בא הוא אכן מחוז הידוע בדייגים והשחיינים המיומנים שלו, אך הוא עצמו יכול היה להעלות בראשו לפחות עשרה רעיונות טובים מזה שהוצע ע"י הסטייליסט וקבוצת ההכנה שלהם.
"אף אחד כאן לא שואל אותך, ילד," הקטור זעם, "אתה תודה לי על זה כשזה יהפוך את המוות שלך לקצת יותר נוח." מילותיו נפלטו החוצה בשצף וקצת רוק ניתז על הנערים מולו. דרק התאפק שלא לנגב את פניו בשרוול. "רשת דייגים; זה פשוט, זה קליל, זה מציג את הנתונים הטובים של שניכם. אני מניח שאני לא צריך להסב את תשומת ליבכם אל המציאות- הנתון הכי חזק ביותר שלכם כרגע הוא היופי שלכם. ככל שתשבו יותר מתושבי הקפיטול, תכנסו לראשם ולא תסכימו לצאת," הוא נקש באצבעו על ראשו של דרק, "כך תשיגו יותר חסויות. וחסויות יעזרו לכם לעשות את מה שבאתם לכאן לעשות- לשרוד."
"אני דווקא אוהבת את זה," אדיסון אמרה, בידיעה שתמיכתה בדרק אולי הייתה משנה את המצב ביניהם, ובכל זאת מבהירה לו שהיא עדיין בשליטה. "זה מיוחד, זה נועז, זה מותיר רושם."
"אם כך, זה סגור," הקטור אמר והושיט לשניהם חליפות קלות, המורכבות מחוטים עבים. אביו של דרק היה דייג דיי מנוסה בעצמו, והוא ידע לזהות את העובדה שזהו בד שנרקם במיוחד למאורע, ולמרות הדמיון החיצוני שלו לרשת דייגים- התלבושת שבידו לא תתפוס אפילו דג אחד, גם ביום הכי מוצלח בשנה.
מחוסר הברירה, הוא פנה למדוד את החליפה, שהייתה, באופן לא מפתיע, בהתחשב באדם שעיצב אותה- כחולה. הוא תהה אם הצבע הכחול הוא טביעת חותמו של הקטור, או שהגוון המדויק שנבחר מסמל את הצבע של הים במחוז ארבע. הרשת הייתה מתמזגת באופן טבעי עם הגלים שהיו מתנפצים על המזח הכהה שליד ביתו של דרק. הוא ניסה לא לחשוב על כך. הנער יצא מתא ההלבשה ופנה לפגוש את הקטור, שכבר עמד ובחן את גופה של אדיסון שעמדה לצידו. אין ספק שהרשת מבליטה באופן יוצא דופן את היופי שלה, הוא חשב. מעוטרת בחוטים ירוקים, שתאמו באופן מושלם לגוון החודר בעיניה, גזרתה הדקה הייתה מרהיבה. בעודו מתבונן בה בחוסר אונים, שוקע ביופי התהומי שנחשף מולו, מנסה לברוח מהרגשות הברורים מאליו שרודפים אחריו למראה הנערה. דרק נדהם מהקרירות החודרת שהיא העבירה, ובאותה העת מהלהט המדהים שהוא חש בתוכה, הוא החל לתהות אם הרושם שלה עליו היה מוטעה, אם אולי נהג בפזיזות כשעזב את חדר האוכל, או אולי מיהר מדי בהצעת הברית, אולי היא הגיבה בהתאם, אולי היה משהו בדבריה. כל מחשבותיו המסובכות נקטעו על ידי דקירה קלה שחש במותן. כשהביט לראות מה קרה, ראה חיוך אשם של אחת מהבנות עם השיער הזוהר, שכיוונה מחט תועה אל המקום הלא נכון.
"מצטערת," היא לחשה והשפילה את מבטה, מכירה בעובדה שהיא רק עוד שליחה של הקפיטול, ושעל הנער שבידיה להיות במצב הטוב ביותר, ודקירות לא יקדמו אותו בדרך למצב זה.
"זה בסדר," הוא אמר, ובאמת הודה לה על שקטעה את רצף המחשבות שלו, שגם כך היה לא במקום. לפני שיכול היה להמשיך, הקטור משך שוב בידו והושיב אותו על הכיסא מול המראה הקטנה שוב, בכדי לעצב את שיערו.

 

[pennylane11]

המשך II~

בטקס הפתיחה הרשמי נחלו המיועדים ממחוז 4 הצלחה רבה בקרב הקהל והפרשנים. את רוב ההישג ניתן היה לזקוף לזכות התלבושות הנועזות אך בעיקר לזכות יופיים הטבעי של הנערים. אדיסון נראתה כיצור קסום בשיערה האדום ופניה הבהירות כחרסינה. היא רכבה על הכרכרה עם ראש מורם בגאון ומדי פעם שלחה לקהל קידת ראש מלכותית. הפרשנים מיד העניקו לה את הכינוי "נסיכת הים" וחזרו עליו שוב ושוב. גם דרק לא השאיר את הקהל אדיש: נשות הקפיטול הוקסמו מעיניו העצובות וחיוכו השקט, איש לא יכול היה להתעלם מנוכחותו הדוממת אך המרהיבה. כשנגמר הטקס, בנות צוות ההכנה כרכרו סביבו ללא הפסק וטענו שהוא המיועד החלומי ביותר שיצא להן לפגוש. הנער הנבוך מיהר להתנער מהן ולהצטרף אל אדיסון והמדריכים בחדר המוקצה להם בקומה הרביעית. קבלת הפנים שקיבלו הייתה טובה מזו שציפו לה: פיניק טפח על שכמו בעידוד ונשק למצחה של אדיסון בעודו מחמיא לה באדיבות; ניטה חייכה לעברם ונראתה מרוצה מאוד מההופעה, כמה מרוצה שהייתה יכולה להיות בהתחשב במצב; רובן הצטרף אל החבורה ולא חדל לקשקש על 'נסיכי הים החלומיים שלו'; דרק התאפק שלא לגלגל את עיניו ואפילו אדיסון נראתה מותשת משטף דיבורו הבלתי פוסק, אך שניהם ידעו שעדיף לא להפריע לו, ולכן שתקו. כעבור כמה דקות נרגעה ההתרגשות, ופיניק שלח את המיועדים העייפים לחדריהם כדי שיוכלו לישון מעט. הנערים נפרדו, תולים את תקוותם בעייפות המצטברת שהביא איתו היום הארוך והמתיש שעברו. בבוקר המחרת, כך הודיעו להם, יתחילו האימונים.


ואכן, בבוקר היום השלישי להכנות, דרק ואדיסון פנו אל אולם האימונים. אדיסון נכנסה לאולם רחב הידיים בצעד בוטח, מנסה בכל חזותה להראות שאין בינה ובין דרק שום קשר. הוא עקב אחרי דמותה, ניגשת אל תחנת כלי הנשק ופותחת בשיחה קלילה עם המיועדים ממחוז 2 בעוד שהיא מקפיצה סכין קטנה בידיה החינניות. דרק הביט סביבו, מרגיש קצת אבוד ולבסוף בחר בתחנת העזרה הראשונה. לאחר שבילה שעה קלה בזיהוי צמחים לצד המיועדת הצעירה ממחוז 8, ניסה לתרגל חבישות פשוטות, ומאוחר יותר מסובכות יותר. המדריכה הייתה כל כך מרוצה מידיו המיומנות שהראתה לו מספר צמחים שלא הכיר ושיטה פשוטה אך יעילה לקבע גפיים בתנאי שטח. העובדה שהיה צריך להתאמן על עצמו לא הקלה על התהליך, אבל דרק בחר להאמין שאם יזדקק לידע הזה, הוא יכול להיות שימושי מאוד. לאחר מכן ניסה להעביר את הזמן בתחנת הדיג והמלכודות. נראה היה שהוא מתחמק במתכוון מכל כלי הנשק ומתמקד בעיקר בהישרדות, דבר לא פחות חשוב בזירה, אך לא מספק בפני עצמו.
אדיסון, לעומתו, בילתה את היום בהטלת סכינים ואפילו ניסתה את מזלה בגילוף קשת עץ ובשימוש בה. המיועד ממחוז 2, בחור בלונדיני גבוה ורחב כתפיים, לא עזב אותה, ועקב אחריה בעיניו לאורך כל היום, משתאה מיכולותיה, כל זאת למרבה חוסר שביעות הרצון של הנערה מהמחוז שלו שהביטה במיועדת האדמונית בשנאה גלויה.
בארוחת הצהריים כבר היה נראה שהבחור, דאמיין, נשבה לחלוטין בקסמיה של הנערה ממחוז 4. הוא הביט בה בהערצה ובלע בשקיקה כל מילה שיצאה מפיה. דרק הביט בהם ברגשות מעורבים. מצד אחד ברית קרייריסטים היא לא סימן טוב לאף אחד מהמיועדים האחרים, ואדיסון עצמה הודתה שתהרוג את דרק בלי היסוס, אך במחשבה שנייה, אדיסון הייתה בת המחוז שלו והוא העדיף לראות אותה מנצחת מאשר כל אחד אחר. דרק הביט שוב לכיוון הזוג וראה שאדיסון מניחה את ידה בחיבה על כתפו של דאמיין. המראה עורר בבטנו תחושה מוזרה שלא ידע להסביר. הוא נזכר בעיניה הירוקות, קרובות כלכך לשלו. נזכר בריח הפרחים שעלה מעורה. מה קורה לו? כן, אדיסון הייתה יפה. אפילו יותר מיפה; מרהיבה. אבל זה באמת הזמן הכי גרוע למחשבות מהסוג הזה. הוא צריך להתרכז. דרק ניער את ראשו כדי להיפטר מהמחשבות המציקות וניסה להתרכז ללא הצלחה בצלחת האוכל שמולו.

כך חלפו להם יומיים נוספים; בעצתו של פיניק, דרק שיפר את יכולתיו הטבעיות. הוא התאמן בהטלת קלשון, למד איך להרוג חיות קטנות בכדי לספק את צרכיו הבסיסיים, איך לזהות מים מורעלים ומאילו צמחים להתרחק;
אדיסון עמדה עכשיו, יחד עם דאמיין, בראש ברית קרייריסטים מבטיחה שכללה גם את שונדה ריימס, המיועדת ממחוז 2, שני המיועדים ממחוז 1 ונער שרירי שייצג את מחוז 7; דרק ואדיסון יצרו בינהם קשרים מועטים מאוד, שהסתכמו בעיקר בברכות שלום ולהתראות, מבטים חטופים בארוחות או במסדרון וחיוכים נסתרים אחרי תפיסת תשומת הלב אחד של השני.

הכל הלך כשורה, עד שהגיעו שעות האימון האחרונות. שני המיועדים ממחוז ארבע כבר היו בטוחים שהצליחו להדחיק כל שמץ של רגש שקישר אותם זה עם זו, עד שסכין שכוונה לא כשורה נשמטה מידה של שונדה פספסה את המטרה וחתכה את ידה של מליסה, המיועדת ממחוז 10. מליסה, רק בת 13, החווירה ונשענה על קיר אולם האימונים, מנסה לעצור את הדם שזולג מיד ימינה. דרק, שהתאמן אז בתחנת העזרה הראשונה, מנסה שוב לחזור על תהליכי החבישה, הרים את ראשו למשמע ההמולה. עיניו צדו מיד את דמותה הדקה של הצעירה הנשענת על הקיר, מוקפת במיועדים קפואים- אולי נדהמו, אולי בחרו שלא לעזור. הוא לקח את מעט הציוד שהצליח להחזיק בידיו וניגש אליה. לאחר שראה את פציעתה, הודה לעצמו על שלמד חבישות נוספות מעבר לאלו שידע, כי את החתך הארוך שנפצע בידה הרכה לא היה יודע לחבוש אם היה נתקל בו ימים ספורים לפני כן. תוך דקות ספורות הפצע היה מחוטא ומכוסה בחבישה מסובכת שעצרה את הדימום במהירות. דרק חייך לעבר הצעירה שהודתה לו בשקט וחזרה להתאמן. כל המבטים נישאו אל דרק, שהוכיח שוב עד כמה לא התאים למשחק אכזרי שכזה, והבהיר לכולם מה באמת שווה טוב ליבו.

דרק קם, עמד לפנות בחזרה אל עמדת העזרה הראשונה, כשנתקל בה בדרכו. וכך, אחרי שעות רבות של הדחקה, מבטיהם של דרק ואדיסון נפגשו, שוב, כמו בלילה הראשון, הביטו עיניים תכולות בירוקות. אך הפעם קרא דרק בעיניה של הנערה לא בוז וזעם אלא...תחינה? הייתכן? כשנגע בידה הפצועה של הנערה, אדיסון הבינה במהרה שדרק אמנם לא יודע לפצוע, אך הוא מבין הרבה יותר ממנה בריפוי.

"אולי יש לי מה להציע, אחרי הכל," הוא אמר בשקט, מבטו נעול על שלה.
"סיימת להרשים את הבחורה?" דאמיין זעף וגלגל עיניים, מה שהוציא את אדיסון מהריכוז בו שקעה בנסיון להבין מה מסתתר מאחורי העיניים העמוקות של דרק. הוא הביט בה במבט עצוב, אולי מרחם אפילו, למרות שהיא כבר הבהירה בפניו שהיא לא מעוניינת בקשר הבסיסי ביותר איתו, ושהיא תהרוג אותו ברגע שתהיה בידה ההזדמנות. היא התרוממה והחלה ללכת לצידו של דאמיין אך אחרי שהתרחקה ממנו מספר צעדים חזרה שוב לכיוונו של דרק.

"זה לא משנה את המצב," היא הספיקה להגיד, לפני ששמעה את שמה, ופנתה לחזור אל בני בריתה למשחק.

 

[N o R i K o]

נצנצים

רציתי להגיב קודם, אבל המוח שלי לא עבד עד עכשיו. אז ראיתי כמה פרקים של האנטומיה לריענון ואני ממש מקווה שאריקה האן תהיה חלק מהפאנפיק שלכם, קרייריסטית שהולכת להירצח בפרק הזירה הראשון. אמן.
ד"א מעין, נראה לי שבמקום לכתוב "פאנפיקשן" בכותרת, כדאי לרשום את מספר הפרק

- משהו במשפט הפתיחה מפריע לי... לא יודעת להצביע על מה בדיוק. דרק הוא זה שנותן את התיאור, אבל אז בא הסביל "נשלח", כלומר מישהו אחר ראה את הבחור. גם התיאור הזה הפריע לי קצת.. הממ... זה כזה כאילו לקחו בחור ונתנו לו שיער כהה וחליפה אדומה

הייתי אומרת "נער כהה שיער בחליפה אדומה פשוטה"... בקיצור, זה היה קצת מסורבל XD
- אווקס אחד... הרבה אווקסים? ס.ס לא? באנגלית זה Avoxes... אז...
- "שיערו תאם, באופן דיי מוזר, לצבע עורו, והיה מהודר בכחול מעט בהיר יותר מחליפתו של האיש." – לא הבנתי, אז היה לו שיער כחול או שיער בצבע גוף? XD
- יש יותר מדי שימוש ב-"הנער, המיועד..." וכל אלה... אנחנו יודעים שזה דרק. משתמשים בתיאורים כאלה בדרך כלל כשהדמות הראשית מדברת על מישהו שלא מספיק קרוב אליה בכדי להשתמש בשם שלו באופן קבוע. אם אתן רוצות שנתחבר אליו, במקום "הנער המבולבל" אפשר לכתוב "דרק המבולבל"... ככל שתשתמשו יותר בשם שלו, תהיה לנו יותר תחושה של היכרות איתו, עם מי שהוא כדרק, ופחות תחושה של ריחוק וניכור.
- אדיסוןןןןןן ;______; אעעעע איך לקחו לי אותה??!? ולמה לאף אחד לא אכפת@$%?@% למה אף אחד לא מתגעגע אליה עם כל התינוקות מסביב?!??@% למהההה TT_____TT (כן, לתגובה הזו אין כל קשר לפאנפיק, עמכן הסליחה)
- רגע, לא הבנתי את החליפה... הם ערומים לגמרי ומכוסים רק ברשת? XD או שהם לובשים משהו ומעל זה רשת? הרשת כחולה? או שאדיסון ערומה? לא הבנתי...
- "אדיסון נראתה כיצור קסום בשיערה האדום ופניה הבהירות כחרסינה" – שוב, מהתיאור זה נשמע כאילו מישהו הביא לה שיער אדום ופנים בהירות.

"אדיסון נראתה כיצור קסום עם שיערה האדום..."
- "שונדה ריימס, המיועדת ממחוז 2"

קיל הר!

אז הפרק... משהו בכתיבה... מהיר מדי. כאילו מישהו מספר לי על סיפור שקרה אתמול. נגיד, כל הסצנה עם מליסה שנכרתה לה היד? זה כאילו... מהיר כזה. "אז נכרתה לה היד ודרק טיפל בה והכל היה בסדר! יאיי!" אבל... זה לא סתם משהו שקרה, אם רציתן לספר לי על זה, לא? אז... כן, אני יודעת שאתן נורא ממהרות להיכנס לזירה הסופר-אוסום שלכן (קן? קן ענק של ציפור?

) אבל לקטניס לוקח תשעה פרקים להיכנס לתוכה, ולא סתם... אני הייתי מתעכבת על זה. מתארת קצת יותר את ההלם של כולם, איזה בלאגן בטח הלך שם – מיועדת אחת שפוגעת באחרת, כשברור שזה אסור, ובטח היו שם ריבים, צעקות על להדיח את הפוצעת... דיאלוגים! דיאלוגים זה כיף. לגרום לאנשים סביבכן לדבר, לתת להם אופי... נראה לי מוזר שכולם פשוט נתנו לדרק לטפל בה והתעלמו. מה, אף אחד לא אמר לו "עזוב אותה, אחת פחות להסתבך איתה?" זה היה בסדר מבחינת המדריכים של מרכז האימונים? לא לקחו אותה לטיפול אמיתי אחר כך, ולא סתם עזרה ראשונה? כי בטח בקפיטול יכולים לטפל בזה... אל תמהרו! הפאנפיק לא יברח לשום מקום אם תתעקבו קצת על משהו שנראה לכן שולי. אם הוא רלוונטי לעלילה, הוא לא שולי גם אם תהפכו אותו לסצנה של חמישה עמודים.
ואחר כך דרק ואדיסון עומדים אחד מול השני... אני בטוחה שהמחשבות שרצות להם בראש יכולות למלא הרבה יותר מפסקה אחת. ולא רק שם... כשהם רואים את הסטייליסט ואת פיניק את הקהל ובטקס פתיחה והכל... אני מבינה שאדיסון הכינה את עצמה נפשית לרגעים כאלה, אבל דרק... לא יודעת, אני חושבת שהוא אמור להיות הרבה יותר שוקיסט ולא מבין לאן הוא נכנס מאשר... "בעל עיניים עצובות".
בקיצור, כל החפירה הזאת מטרתה... לומר לכן טו טייק איט איזי! לא למהר להגיע לרגעי השיא. כי רגעי השיא לא יהיו שיאיים מספיק אם לא יהיה להם בסיס טוב...

והממ... זהו, נראה לי, כי לא קרה יותר מדי מבחינה עלילתית בפרק. אבל הייתה אדיסון ;< הוווו אדיסוןןןן אני מלאת געגועים אלייך אבל לא רוצה לראות מרפאה פרטית!
אני לגמרי רוצה שהיא תנצח. P: עם כל חיבתי לדרק... אני בטים אדיסון

(נ.ב. - דאמיין? איך מבטאים את זה? XD)

 

[pennylane11]

נצנציםםםםםם

השיער של הקטור, וגם העור שלו, וגם החליפה שלו כחולים. הוא מהבלומןגרופ, או משהו.
אני חושבת שאנחנו כותבות את הפאנפיק הזה בשביל הסצנת מוות של שונדה. אחר כך זה מיותר.

אני אגיד לך את האמת, שהפרק הזה נראה אחרת לגמרי בהתחלה. הוא התחיל בתור הרבה יותר עלילה דחוסה בו ופתחנו אותו לשני פרקים כשאני חשבתי בהתחלה להפוך את זה לשלושה, הרבה סצנות שהשתנו מקצה לקצה, קווי עלילה אחרים לגמרי. דוגמהה פשוטה היא הסצנה של מליסה שדיברת עליה- היא הייתה יותר מכפולה באורך, ובמקור זאת הייתה אדיסון שנפצעה והתפלגות קלה של ברית הקרייריסטים וכו', ואז שינינו עלילתית והחלפנו דברים והכל נהיה אחר, והרבה יותר קצר כמובן. גם בפרק השלישי זה נורא בולט לדעתי, ודיי רצים עם זה, כי אין הרבה סיבה להוסיף לזה עוד תוכן, אין מה. אם תעמדי בזה בראיונות (ש-וזה מבאס אותי נורא- מכילים רפרנס אדיר שלא חושבת שתביני) אח"כ זה נהיה קצת יותר איטי וספציפי.
הזירה נכתבת בימים אלו והיא מיינדבלואוינג ומדהימה והאעה ואתם לא תצטערו על זה. אנחנו לא סוזן קולינס ולא יהיו לנו 9 פרקים לפני המשחקים, אבל כן יהיו 3 ולדעתי זה דיי והותר.

 

[N o R i K o]

אני לא חושבת בכלל שזה "מובן"...

בגלל שזו אדיסון ולא מליסה היא ראויה לסצנה ארוכה יותר? לא משנה איזו דמות זו - אם הסצנה הייתה חשובה מספיק להיכנס לפאנפיק, היא צריכה להיות מפורטת.
אני אנסה לתאר לך את זה ויזואלית - תארי לך ואת מצלמת סדרת טלוויזיה. אחת הדמויות נפצעת. עכשיו, לא משנה אם זו הדמות הראשית או דמות משנה, צריכים להיות ניצבים מסביב שיעשו רעש והמולה. מה שתיארתן לי בסצנה הזו הייתה מבחינת תסריט: מישהי עומדת בחדר, נזרק עליה סכין, יש הרבה אנשים שעושים רעש, מגיע דרק, כל האנשים שעשו רעש הלכו! זה מוזר. משהו כאן חסר. למה שכולם ילכו? יש דמויות מסביב. משהו צריך לקרות.
אתן כותבות פאנפיק. לא סתם מספרות לי סיפור על הבחורה שנפצעה בפעם ההיא... תנסי לקרוא את זה בעצמך בלי לדעת מה קורה בהמשך. זה ממש... חולף, שולי. "מליסה נפצעת. דרק בא ומטפל בה. אדיסון לא יכולה שלא לשים לב לכך שהוא טוב לב." אוקיי אבל מה יעלה בגורל אותה מליסה? ומה כל האנשים מסביב חשבו על כך? בכל זאת יש עוד 21 מיועדים חוץ מהם... לאף אחד אחר לא היה אכפת?
שלושה פרקים יכולים להיות די והותר אם יש בהם די תוכן... כרגע הפרק הזה הוא קצת דל תוכן. ההרגשה היא קצת של "בואו נריץ קדימה לעיקר". הכל צריך להיות איטי וספציפי, לא רק הזירה. כרגע, מבחינת סתם קורא מהצד, אין לי שום הבטחה על כך שהזירה תהיה מיינדבלואינג ומדהימה... אז כדי להבטיח לי שהיא תהיה כזו, התוכן כבר עכשיו צריך להיות ברמה של הזירה.
אני אומרת את זה כי אני יודעת ששתיכן מסוגלות ליותר. אני פשוט חושבת שאתן צריכות לעשות את הכל fully-hearted, ולא לזנוח חלקים מסוימים לטובת חלקים אחרים. לא לתרץ את זה שהפרק הזה בנאלי כי הפרק הבא יהיה הרבה יותר עמוס. הכל צריך להיות שווה קריאה מבחינתכן.
איך אמרה זאת רייצ'ל ברי... Gotta have roots before branches.

 

[pennylane11]

זה לא מה שאמרתי, בכלל לא.

כשזו הייתה אדיסון היה דיאלוג שלה ושל דרק שלא רלוונטי במקרה הזה, כשזו הייתה אדיסון היה הייפ מסוג אחר לגמרי מסביב.
הפואנטה היא בדיוק להדגיש את זה, כמה שזו ילדה קטנה ממחוז 10 ולאף אחד לא אכפת. לא יודעת, כנראה שהמסר לא עבר כמו שצריך.
אני ממש לא מתרצת את זה, ואת עוד יותר לא הבנת אותי, כי אמרתי שהפרק הבא יהיה בדיוק אותו הדבר. בעיניי זה כן שווה קריאה, וזה לא משנה שזה רץ מבחינת תוכן.

 

[N o R i K o]

נראה לי שאת לא הבנת אותי,

לא אמרתי שאני לא חושבת שזה לא שווה קריאה, חלילה וחס אמרתי שאני חושבת שאתן חושבות שזה לא שווה קריאה, אז אתן רצות עם התוכן. גם אם לאף אחד לא אכפת, משהו צריך לקרות מסביב. "דרק היה היחיד שרץ לכיוון הנערה הקטנה- היא נראתה נואשת כל כך בעוד כל שאר המיועדים הפטירו לעברה מבט מזלזל ונעלמו מהמקום. 'אל תדאגי, אני אטפל בך', הוא אמר לה, והיא אילצה לעברו חיוך תודה, על אף הכאב שאחז בה." באמת שלהוסיף שלושה משפטים כאלה לא היה הופך את הפאנפיק לאינסופי... זה היה הופך אותו לבעל נפח, והיה גם מעביר את המסר. שהיא ילדה קטנה שלאף אחד לא אכפת ממנה - אבל לדרק אכפת. והחמלה שבו היא הייתרון שלו - לא רק יכולת הריפוי.
הבנתי את זה שהפרק הבא אותו דבר, לומר 'הפרק הבא' היה מטאפורי... "שלוש הפרקים הראשונים הם הכנה ואז מגיעה הזירה והיא Awesome." אז אני אומרת - אל תגידי לי - עכשיו יש שלושה פרקים ראשוניים אבל הזירה תפיל אותך! אני רוצה ליפול כבר עכשיו. ובגלל שזה רץ מבחינת תוכן, אני לא נופלת... ואני מתאכזבת, כי אני יודעת שאתן יכולות להפיל אותי כבר עכשיו. תתנתקי מהזירה עכשיו, הזירה היא לא זו שמשנה. מה שמשנה זה העלילה הנוכחית. של עכשיו. תכתבי כל פרק כאילו זה הפרק שמכריע את המשך העתיד שלך ככותבת פאנפיקים!

כמו שהמורה שלי לפסיכו אמר לנו "השאלה הכי חשובה במבחן היא השאלה שאתם עונים עליה ברגע זה ממש!"

 

[ellendili]

התחלתי להגיב

ואז הרגשתי שממש אין לי כח ואני לא מרוכזת ואני עלולה לכתוב דברים מחוסרי כל הקשר והגיון. אז מחר

 

[ellendili]

נצנצים צים צים צים...

טוב האמת שמעין כבר די אמרה הכל.

רק כמה דברים... הקטור הוא כחול. כולו. שיער, עור, בגדים. הכל. והוא נמוך ויש לו קול מעצבן... הוא דרדס!!

(לא באמת. אבל זה יכל להיות מגניב! תודו!)

היד של מליסה לא נכרתה! איך הבנת את זה...? זה כולה היה חתך... והשלושה משפטים שהצעת להוסיף הם טובים. אבל לדעתי הם שם גם ככה. פשוט מנוסחים אחרת. מיועדים קפואים. היא מודה לדרק בלחש. כולם בוהים בו. יש את זה.

לגבי התשעה פרקים שלפני הזירה... אז...טוב... ווידוי: במקור השתעממתי מהם. כל סצנה שלא היה בה את סינה לא עיניינה אותי במיוחד. והיה לו ממש מעט סצנות. ולנו את את סינה

. אז כן, אני חושבת שאנחנו ממהרות להיכנס לזירה כי מבחינתי זה החלק הבאמת טוב היחיד של המקור. ועל זה רצינו לכתוב. ההכנות שם... כי הם שם. מבחינתי היה אפשר גם לוותר עליהם. (מעין לא מסכימה איתי פה אז אני מדברת רק בשם עצמי עכשיו).

ובאופן כללי אני לא לגמרי מסכימה עם האמירה ש"הכל צריך להיות איטי וספציפי". לדעתי זה נכון רק בחלק מהמקרים. ואני חושבת שכדי שזה יהיה איטי וספציפי ועדיין לא משעמם צריך להיות כשרון מאוד מאוד גדול. ואני אישית לא מתיימרת לזה. (מעין מוכשרת ממני בערך פי 83 אז זה שוב, רק דעתי). אני חושבת שיש מעט מאוד סופרים שיודעים לכתוב לאט ומלא בתאורים ולא לשעמם. הל, אפילו מרטין אהובי חוטא בזה לפעמים.

That been said, אני חושבת שגם את וגם הדר העלתן נקודה ששווה לחשוב עליה. וזה מה שנעשה. ואם נרגיש שזה דורש שיפור אז נשפר

.

אה ו- מה הבעיה לבטא דאמיין??

 

[N o R i K o]

לא הכלללל צריך להיות איטי וספציפי

גם בספרים יש הרבה דברים שהם לא איטיים וספציפיים - כמו מרכז האימונים עצמו, כלל ההכנות למשחקי הגמול בספר השני, חצי שנה שלמה בין סוף HG לתחילת CF... אבל כשכן מתעכבים על משהו בעיניי, צריך להתעכב עליו באופן ספציפי, והסיבה שחשבתי שהיד שלה נכרתה (חוץ מזה שאני מטומטמת שאוהבת להקצין דברים

) היא שפשוט הדברים קרו מהר כל כך, שלא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה בסצנה הזו. לגמרי קיבלתי את זה ששאר הפרק זרם כי לא באמת היה יותר מדי מה להרחיב, למרות שהיו קפיצות די מהירות בין החלקים, אבל בסצנה הספציפית הזו ממש הרגשתי שאתן ממהרות. כמו שאמרתי למעין - שאתן מרגישות שזה לא שווה קריאה ולאף אחד לא יהיה כוח לזה אז אתן מנסות לקצר.

ו... לא מכירה את השם דאמיין! זה מזכיר לי דמיאן.

העיקר שתקחו הכל ברוח טובה

ואני כבר מחכה לפרק הבא... D: