Sometimes a Fantasy - פרק 3!

[pennylane11]

Sometimes a Fantasy - פרק 3!

לפרק קוראים "Don't Stand So Close To Me"~
תהנו ממנו!

 

[pennylane11]

הפגישה עם קברניטי המשחק לא הייתה קלה לאף אחד מהמיועדים. רוב האנשים שהתבוננו במתחרים כיהנו בתפקיד בפעם הראשונה בחייהם, והם לא הראו הרבה עניין בנערים והנערות הצעירים שלפניהם. נדמה היה שלקברניטים היה עניין חשוב הרבה יותר מלצפות בכישוריהם של הילדים, והוא התנהל בלחישות בין קברניט המשחק הראשי, לארס פילצ'ר, ושותפיו הרבים. לארס היה אחד הקברניטים הוותיקים הבודדים בחדר, וכשהגיע תורו של דרק להיבחן, הקברניט הראשי כבר שקע במחשבותיו והתעלם כליל מהנער. השיחה בין שאר הבוחנים עסקה בנושא המובן מאליו – הזירה החדשה.
בתור קברניט המשחק הראשי, ניתן ללארס פילצ'ר הכבוד לתכנן את הזירה, ברובה המוחלט, אך כל מתמחה חדש חשב שרעיונותיו הלא מקוריים היו הברקה שתדאג לשים את משחקי הרעב האלו על המפה, אלו יהיו משחקים שיזכרו. לארס, מצידו, דחה כל רעיון שהתקבל. נדמה היה שהזירה כבר בנויה בראשו בשלמותה, ואכן זה היה המצב. לארס חלם על תפקידו כקברניט המשחק הראשי עוד מאז היותו ילד צעיר, ולאיש לא היה ספק שהרעיונות אותם יכניס לזירה ישבו במוחו דיי הרבה שנים לפני יישומם.

דרק ניגש אל מדף כלי הנשק ובחר לעצמו קלשון, אך כל תשומת הלב של הקברניטים הייתה מופנית עכשיו לרעיון חדש שהעלה סנקה, מתמחה צעיר.
"זה מה שאני מציע; מוטציות זאבים, שנתכנן ככה שיראו כמו המיועדים שכבר מתו בזירה!" אפשר היה לזהות התלהבות בקולו של הצעיר כשהוא הציג בפני לארס את הרעיון. היה לו הרבה פוטנציאל, אבל לארס פטר אותו כהרף עין, בדיוק כמו את שאר הרעיונות שהוצגו בפניו, הוא כבר ידע בדיוק מה הולך להתרחש כשיתחילו המשחקים.
"אמרתי לך כבר, לכולכם," לארס ענה בחוסר עניין, משתדל להחליש את עוצמת קולו בכדי שהמידע לא יגיע לאוזניים הלא נכונות, "הזירה כבר בנויה לגמרי, תשמרו את הרעיונות שלכם לעצמכם." לארס שקע שוב בהרהוריו, מותיר את שותפיו בסקרנותם.
"שמעתי שהזקן נועל את עצמו בספריה מדי לילה," לחש סנקה לאישה שישבה לצידו. "אומרים שהוא פיתח אובססיה לאיסוף ועיבוד של פולקלור עתיק."
"פולקלור?" האישה הרימה גבה זהובה בתמיהה, "אתה מתכוון... אגדות? מ... מפעם?"
"ככה אומרים," הצעיר לגם מכוס המשקה שבידו, "זה הולך להיות מעניין, בניגוד למצעד הלא יוצלחים האלה," הוא הוסיף, נד בראשו לכיוון דרק, שבדיוק הטיח את הקלשון בחוזקה במרכז הבובה שעמדה בחדר. זו הייתה פגיעה טובה, אבל לא משהו שגרם לקברניטים להתפעל יתר על המידה. הם עדיין שוחחו ביניהם בלחש, מדי פעם זורקים אל עבר המיועד מבטים משועממים.
דרק נאנח. כנראה שיצטרך להסתפק בציון נמוך ולקוות שפיניק ישיג לו חסויות למרות הכול. הוא כבר פנה לצאת מן החדר כשעיניו נחו על ערכת העזרה הראשונה שנזרקה בפינה. רעיון הבזיק במוחו. דרק ניגש אל הקופסה הקטנה, מתעסק בה במהירות ראויה להערכה, מתעלם מהעובדה שגבו מופנה אל הקברניטים. אחרי שסיים, הרים בזהירות את אחד הלהבים הרחבים הפזורים בחדר וצעד אל הבובה מלאת הקש התלויה במרכז החדר. בתנועה חדה וארוכה שיסע את בטנה, כאילו הייתה בטן של דג טרי שנתפס אותו בוקר ברשתו. ואז, רגע קט לפני שהקש החל להתפזר מתוכה על הרצפה, הוציא מתוך הקופסה הלבנה חתיכה קטנה של ברזל, מחוברת לחוט ארוך. אצבעותיו ריצדו במהירות סביבה, ובדיוק כמו שאחותו הגדולה לימדה אותו, כעבור שלוש דקות נח תפר דק במקומו של החור הפעור. דרק הרים את עיניו לבמה עליה ישבו הקברניטים וראה שחלקם עדיין שקועים בשיחה, אך כמה מהם שמו לב למה שעשה ואף מחאו כפיים חלושות. טוב, זה יותר טוב מכלום, הוא חשב, החווה קידה קטנה ופנה לצאת מהחדר.
"זה היה לא רע," סנקה רכן שוב לעבר האישה שלצידו, "לא היו לנו הרבה מרפאים במשחקים. אולי זה יעזור לו לשרוד קצת יותר, מי יודע," הוא אמר, אך זו כבר לא הייתה מרוכזת בדבריו, שכן אדיסון נכנסה לאולם באותו הרגע ממש.

אדיסון, בניגוד לדרק, הגיעה עם תכנית מוכנה מראש, עליה עבדה והתאמנה עם ניטה כבר כמה ימים לפני המאורע. היא נכנסה לחדר בצעד קל וקדה לבוחנים שהתנערו מעט מהשעמום האופף אותם למראה הנערה היפה. אדיסון ניגשה אל עמדת הסכינים, שלפה שישה להבים והכניסה אותם לחגורתה. לרגע עמדה, מתרכזת בבובה מולה ואז הטילה שלושה סכינים, אחד אחרי השני בתנועה מהירה עד כדי בלתי נתפסת לעין. הלהבים כולם ננעצו בחזה של הבובה צמודים אחד לשני. אדיסון, לא מסוגלת לעצור בעד עצמה, חייכה חיוך קטן לשופטים, מרוצה מאוד. זו הייתה רק ההתחלה. מיד אחרי שניתקה בקלילות את הסכינים מהבובה, היא עמדה בגבה אליה, מקפיצה אותן בידה הימנית, מתרכזת ככל יכולתה. אדיסון זרקה את הסכין לכיוון הבובה מבלי להסתובב, והלהב עף מעבר למטרה, שני הסכינים הנותרים מיד אחריו. לרגע המתבוננים יכולים היו לחשוב שאדיסון פספסה את מטרתה, אך מיד הועמדו על טעותם כשהסכינים נתקלו בקיר הטיפוס הגמיש מאחוריה, ושרקו בדרכם חזרה אל גבה של אדיסון. היא עמדה קפואה במשך שנייה, ואז זזה במהירות מרהיבה, מסתובבת, מתכופפת וחומקת מהלהבים בזריזות. אדיסון התיישרה, מתנשפת מעט אך עם חיוך זורח על שפתיה. כל הסכינים היו עכשיו בידיה. היא הרימה אותן מעלה וקדה לבוחנים שכיבדו אותה בהנהונים מרוצים ומחיאות כף מנומסות. מרוצה מהביצוע, אדיסון חייכה שוב, הניחה את כלי הנשק ויצאה מהחדר.
"היא יכולה להגיע רחוק," סנקה פלט שוב לעבר סובביו, "חבל שהזקן לא נותן לאף אחד לשנות את הזירה... הפנים היפות האלה יכולות היו להראות מצוין על טציה."

***

 

[pennylane11]

בבוקר של יום הזירה דרק קם עם תחושת בחילה שעירבלה את בטנו. הוא לא נגע בארוחת הבוקר ושם לב שגם אדיסון לחוצה מכדי לאכול. פיניק הביט בהם לרגע, אך זה היה מספיק בכדי להבין שהשניים זקוקים למעט עידוד לקראת היום הקשה שהם עומדים מולו. "מספיק עם הפרצופים האומללים. שניכם קיבלתם ציונים סבירים. הקהל אוהב אתכם. הראיונות יעברו בסדר גמור!" אדיסון ודרק רק בהו כל אחד בצלחתו בלי להגיב. כשראה שכל נסיונותיו עולים בתוהו, היה רק דבר שפיניק יכול היה לעשות, והוא להמשיך עם ההכנות. "קדימה," הוא הפציר בהם, "הקטור ומארני ביקשו לראות אתכם."
הנערים קמו מהשולחן בתנועה אחידה ומבטיהם נפגשו. אדיסון מיהרה להסיט את שלה, אבל נדמה היה לדרק שעיניה לחות ונוצצות יותר מהרגיל. דרק לא הודה בזה, אפילו לא בפני עצמו, אבל המחשבה על כך שזה היום האחרון בו הוא ואדיסון יתראו מבלי שיאלצו להילחם אחד בשנייה גרמה ללבו להתכווץ בתסכול ולעיניו לצרוב באופן מחשיד.

המיועדים העבירו את הבוקר בהכנות עם הסטייליסטים ולא היה להם פנאי לדבר ביניהם. ומה יכלו להגיד בעצם?

אחר הצהריים החלו הראיונות. המיועדים עמדו בשורה ארוכה מאחורי הקלעים וזומנו אל הבמה אחד-אחד. לבושים בשמלות נשף מפוארות וחליפות מהודרות, נדמה היה שרוב הצעירים היו לחוצים במיוחד מהמעמד. דרק לא זיהה את רוב המיועדים שעלו על הבמה, וגם אלו שהכיר נראו מאיימים יותר מאי פעם. המחשבה על מה שהוא עמד לעבור הייתה בלתי נסבלת כמעט, והוא העדיף להתעלם ממנה, מקווה לא להיראות מבועת יתר על המידה כשידבר מול כל תושבי פאנם.

הראשונים לעלות היו שני המיועדים ממחוז 1. דרק לא הכיר אף אחד מהם, לפחות לא באופן אישי, ושמח על כך מאוד. שניהם היו חלק מברית הקרייריסטים של אדיסון ודאמיין, כך שלא היה לו כל רצון להתחבר אליהם. שניהם הותירו רושם דיי חלש, במיוחד בהשוואה לאלו שהגיעו אחריהם. השניים היו מאוחדים, חזקים, חכמים. גם בתור הקרייריסטים הפשוטים שהיו, הם היוו איום גדול. הראשונה שדרק זיהה הייתה שונדה, המיועדת שזופת העור ממחוז 2 שעלתה מיד אחריהם. היא טיפסה אל הבמה והתיישבה בכבדות על הכסא מול המראיין, שחייך אליה חיוך רחב ושאל לשלומה. היא ענתה על כל שאלותיו בנימה יחסית עוינת, ובאופן כללי הותירה רושם מאיים ואכזרי, שתאם את הציון המרשים שקיבלה- תשע נקודות. נראה היה שגם לסיזר הוקל כשהסתיימו 5 הדקות שלה. מיד אחריה עלה דאמיין, המיועד שעמד בראש הברית הגדולה של המשחקים האלו, דרק ידע. בניגוד לשותפתו למחוז, דאמיין היה קליל בצעדיו, ודיבר בחלקלקות שדרכה, דרק ניחש, היה אמור להרשים את התומכים מהקפיטול. דרק דיבר עם דאמיין מעט מאוד פעמים, אך באלו שנתקלו זה בזה, לא היה לו ספק שדאמיין לא נחמד כפי שהוא מצטייר על הבמה. הוא ידע להעמיד פנים, ולא היה לו ספק שהתחרות עומדת להיות קשה. ציונו של דאמיין היה הגבוה ביותר בסבב המשחקים הזה, אחת-עשרה נקודות, וכנראה שהייתה לכך סיבה. הוא היווה איום גדול מאוד, אולי הגדול ביותר. המיועדים מ-3 רואיינו אחריו, אך דרק לא הצליח להתרכז מספיק בשביל לשמוע את מה שאמרו. תורו היה בקרוב, והוא לא ידע למה לצפות.
מיד לפני שהיה אמור לעלות אל הבמה, הגיע תורה של אדיסון לעלות לבמה. היא חלפה בצעד קליל על פני דרק ונשמתו נעתקה לרגע למראה שמלת הנשף האדומה שחשפה את גבה ועורפה, שיערה קלוע בצמה הדוקה ומסובכת. "בהצלחה," הוא לחש לעברה כמעט ללא קול אך היא שמעה. הסתובבה אליו לרגע וחייכה לאות תודה.
"היישר ממחוז ארבע, קבלו באהבה רבה את אדיסון מונטגומרי!" קולו של סיזר גרם להם להתנתק זה מעיניו של זו ואדיסון החלה בדרכה לעבר הבמה. היא קדה קידה קלה לעבר הקהל השואג, והתיישבה בתמימות לצד המראיין הנרגש.
"ובכן, יקירתי, הרשי לי לומר לך שהשמלה שלך פשוט מרהיבה, הצבע הזה..."
"והיא אפילו תואמת את התסרוקת שלך השנה, סיזר," אדיסון ענתה בשובבות, מבריחה חיוך קונדסי אל המצלמות, בזמן שסיזר מעביר יד בשיערו הצבוע אדום עז.
לפתע, מסיבה שדרק לא יכול היה להצביע עליה, כל החששות נעלמו מראשו. העובדה שישב בדקות הקרובות על במה ויסביר לכלל תושבי פאנם מדוע הם צריכים לתרום את כספם לטובתו, למה הוא צריך להישאר בחיים... כל זה הפך לא חשוב פתאום. כל המחשבות נמוגו בתוך הצחוק התמים והחיוך הרחב של הנערה שישבה עכשיו מולו. אם מישהו יכול להותיר רושם מדהים על קהל גדול כל כך תוך דקות ספורות, זו ודאי היא.

"היא יפיפייה היום, אתה לא חושב?" קולו של פיניק העיר את דרק ממחשבותיו.
"תמיד." הוא לחש, לא מסוגל לנתק את מבטו מאדיסון המחייכת אל המראיין.
פיניק הביט בו לרגע ואז הניח את ידיו על כתפו של הנער וגרם לו להביט על הקהל באולם.
"תראה, ילד," הוא אמר, מצביע על האנשים הצבעוניים בקהל, "כל אחד ואחד מהאנשים האלה רק מחכה לראות אותך נלחם על חייך. נפצע, מדמם, סובל מרעב וצמא... הורג. לא תגיע רחוק אם לא תהרוג או לפחות תנסה. חמלה היא לא תכונה מבדרת במיוחד."
דרק שתק. מה יכול היה לענות? שהוא רוצה לרפא אנשים ולא לפגוע בהם? שהוא מנסה בכל כוחו להתרגל לרעיון שיצטרך לפגוע בהם בכל זאת? אולי אפילו השלים עם כך? אבל הוא לא השלים עם העובדה, לא לגמרי. הוא לא יהיה מסוגל לפגוע בה, את זה ידע בוודאות. ואם זה המצב... מה זה משנה אם ייהרג ביום הראשון או כעבור ימים של תלאות וסבל? הוא לא יפגע בה ולכן דינו נגזר. דרק הרים את מבטו והסתכל בעיניו של המדריך שלו.
"פיניק... אני לא יכול. אדיסון, היא..." הוא אמר בשקט, מנסה לחשוב על סיום הולם למשפט. "טוב, אני לא יודע מה היא. אבל אני לא יכול..." הוא קטע את עצמו וחזר להביט באדיסון שעדיין ניהלה שיחה קלילה עם סיזר. נראה היה שהמראיין נהנה מחברתה יותר ויותר. 'אני לא יכול להרוג אותה,' הוא חשב, אבל לא העז לומר, לא אחרי שפיניק השקיע בו כך.
"בזירה אין מקום לרגשות," פיניק אמר, מביט בדרק בעצבות, "אלא אם הם חלק מאסטרטגיה. ומשהו אומר לי שבמקרה שלך, הם לא."
דרק שלח לכיוונו של פיניק עוד מבט מאוכזב, נותן לו להסיק את המסקנה הברורה מאליה. הוא רצה להמשיך לדבר, אבל סיזר בדיוק סיים את הראיון של אדיסון כשגם לה, כמו לקודמיה, החמיא על הציון המבריק שקיבלה- תשע נקודות. הוא איחל לה הצלחה ושלח אותה בחזרה אל אחורי הקלעים.

 

[pennylane11]

"וללא כל הקדמה מיותרת, בואו נקבל אלינו את המיועד השני ממחוז ארבע, דרק שפרד!" קולו של סיזר, מלווה בתשואות הקהל החזקות, כאילו פוצצו את הבועה בה הוא שקע. אדיסון חלפה על ידו, מרפרפת בשמלתה על שרוול חולצתו, נעמדה לצידה של ניטה שחיבקה אותה והחמיאה לה על הראיון הנפלא. פיניק דחף את דרק קלות והוא מצא עצמו על הבמה.
"אז דרק יקירי, ספר לנו קצת על עצמך!" סיזר אמר בהתלהבות. הוא חייך אל סיזר את חיוכו המאיר וסיפר על מחוז 4, על הים והדיג שאהב. על הסקסופון. על אחיותיו הגדולות שכולן מרפאות ועל איך שרצה ללכת בעקבותיהן ובסוף על איימי, אחותו הקטנה. הקהל לא הצליח להישאר אדיש לסיפורו הפשוט. עיניו העצובות צולמו ושודרו מקרוב בכל המסכים והקהל הקשיב בדממה שהופרעה רק ע"י התייפחות שקטה מהשורות. אפילו סיזר לא העז להפריע לדיבורו השוטף כשסיפר על הבית, ולכן פצה את פיו רק לשאלה אחת אחרונה, בסוף הראיון. "אז אתה חושב שיש לך סיכוי?" הוא שאל, מכחכח בגרונו כדי להיפטר מצרידות חשודה. "שתוכל לחזור אליהם? אל אחותך הקטנה?"
דרק ניער את שיערו השחור וחייך שוב, הפעם החיוך האיר גם את עיניו. "אני חושב... אני חושב שהחיים בנויים מבחירות. יש בחירות קטנות, כן או לא, בפנים או בחוץ... ויש את הבחירות החשובות באמת," דרק הביט עכשיו מעל ראשו של סיזר אל אדיסון, הנערה היפיפייה, שעמדה בכניסה אל אחורי הקלעים, עיניה נוצצות ואגרופיה קפוצים. "לאהוב או לשנוא. להיות גיבור או פחדן. להילחם או להיכנע. לחיות או למות. זאת הבחירה החשובה ביותר, והיא לא תמיד בידינו."

דרק קם, החווה קידה קלה לקהל הדומם עדיין, לחץ את ידו של סיזר ההמום ויצא מן הבמה. הוא ראה את ניטה ואדיסון מתלחשות בפינה. מבטיהם הצטלבו לרגע והוא הרגיש איך ליבו שוב מתכווץ בתחושה שכבר הפכה למוכרת. פיניק פנה לדבר איתו, אך דרק רק ביקש להיות לבדו. הם החליפו לחיצת יד חזקה ודרק פנה לצאת.
פיניק נשאר לעמוד שם כשהוא מביט בנער המתרחק אל עבר המעליות המובילות אל הגג. "לא יכולת למצוא זמן ומקום גרועים יותר בשביל להתאהב, ילד," הוא נאנח בעצב, השפיל מבט לרגע, ובלית ברירה, פנה לדבר עם רובן.

***

לא דרק ולא אדיסון הצליחו להירדם באותו לילה. נדמה שרדפה את שניהם מחשבה משותפת שהעדיפו להדחיק. הם נפגשו רק ימים ספורים לפני כן, לא הכירו אחד את השנייה כמעט בכלל. למה דווקא היא? למה דווקא הוא? למה דווקא עכשיו? שניהם שקעו במחשבות שהטרידו את מנוחתם, ולכן היו עייפים מאוד בבוקר המחרת. דבר לא משנה עכשיו, הם ידעו, זהו בוקר הכניסה אל הזירה.

אדיסון ירדה אל חדר המגורים המשותף. עיניה היו מעט נפוחות ושפתיה קפוצות בנחישות. היא ראתה את פיניק וניטה מדברים על משהו בשקט ואת רובן שחייך לעומתה ומשך את כסאה לאחור כדי שתוכל להתיישב. דרק לא היה שם, ומסיבה שלא הבינה, אדיסון הרגישה עקיצת אכזבה מהעדרו. היא לא יכולה לחשוב עליו. לא עכשיו. כדי להיפטר מדמותו שחזרה וצפה מול עיניה, כיוונה את מחשבתה אל בני בריתה. קליף, המיועד ממחוז 7 היה שק שרירים ולא יותר. הוא יהיה יעיל בהתחלה אך היא תאלץ להיפטר ממנו די מהר. זה לא יהיה קשה. דאמיין העריץ אותה. למענה יבגוד גם בשונדה כשיגיע הזמן הנכון. אידה ומריוס, לעומתו, היוו בעיה מסוג אחר. המיועדים ממחוז 1 היו חזקים ופיקחים, והם היו מלוכדים. בעזרתם האדיבה היא תגיע לרביעייה האחרונה יחד עם דאמיין, ואז...
הרביעייה האחרונה. זה אומר שדרק יהיה מת. הוא היה שונה מכל מי שהכירה עד כה. הוא לא הזכיר שוב את הברית, לא ניסה להוכיח לה שהוא ראוי להילחם לצידה. הוא העדיף לשמור על מרחק, אך לא פעם במהלך האימונים היא הרגישה את מבטו התכול נח עליה. היא ראתה שהוא לא מתאמן בכלי נשק וידעה שיהיה טרף קל בזירה. למרבה הפתעתה, המחשבה הזו עוררה בה אי נוחות. כאילו לא רצתה לראות אותו נפגע. בזירה כל אחד לעצמו, היא לא יכולה להתעלם מכך. אין לה שום כוונה להגן שם על הילד הזה רק כי יש לו עיניים מיוסרות ושיער יפה. ובכל זאת... הייתה רוצה שהוא יהיה כאן הבוקר. הוא היה הדבר האחרון שהזכיר לה את הבית, הדבר הכי קרוב אליה כאן. בעוד מספר שעות הם יעלו לזירה וסביר שלא תראה אותו שוב.
"פיניק," היא קטעה את שיחת המדריכים הקולחת, "אתה יודע איפה דרק?"
הוא בחן אותה רגע קצר לפני שענה. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה, והחליט לתת לשניים את הפרידה המגיעה להם, בידיעה שלפחות אחד מהם לא יחזור הביתה. "הוא אמר שיבלה את הזמן הפנוי שנותר לו על הגג. אני מניח שתמצאי אותו שם."
אדיסון הודתה לו בנימוס ויצאה מהחדר כשבכוונתה לפתור את הבלבול שדרק גרם לה אחת ולתמיד.

דרק נשען ברכות על המעקה המעוטר בפרחים שתחם את גג הבניין בכל היקפו. המתכת הקרה לא הייתה נוחה והקוצים הרבים ננעצו בגופו כשנשען עליהם, אך הוא לא התייחס לכאב. בקרוב הוא יחוש כאב גדול בהרבה מזה, והוא לא מוכן למות בבושה. הוא יחשל את עצמו עד רגע האמת, ויקווה לטוב ביותר. כאן, גבוה מעל הרחובות הסואנים של העיר, היה קל יותר לדמיין שהרוח נושאת איתה את ריחו המלוח של הים וקריאות השחפים של הבית. דרק עצם את עיניו וניסה לחשוב על מחוז 4, על אחותו הקטנה, על אמו... אך לשווא. ראשו היה כאילו ריק לגמרי, מלבד המחשבה היחידה שלא הרפתה ממנו- אדיסון. דמותה הדקה, לבושה בשמלה האדומה הבוהקת, השיער האדמוני הארוך שלה קלוע לצמה, נח על כתפה הרכה. הוא לא הצליח להוציא אותה מראשו. לא רחוק היום בו יצטרך לפגוע בה או לתת לה להרוג אותו. הוא ידע דבר אחד: הוא לא יכול לפגוע בה. מבולבל מהרגשות והמחשבות שתקפו אותו, דרק נזכר בשיחה שלו עם פיניק. 'בזירה אין מקום לרגשות'. הוא צדק, כמובן. לפתע הצטער שלא הגיע לחדר המשותף אחרי הראיונות. אולי יכול היה לראות אותה בפעם האחרונה בתור הנערה מהבית ולא בתור אויבת. אולי יכול היה להגיד לה משהו... מה הטעם בזה עכשיו? בעוד כמה שעות לא תהיה שום משמעות למה שהוא מרגיש. בעצם, אין לכך שום משמעות גם עכשיו. ובכל זאת, הוא הצטער שפספס את ההזדמנות להיפרד ממנה. דרק נאנח והחליט שינסה לא להיתקל בה בזירה עד שלא תהיה לו ברירה ואז...
הוא הרים את ראשו אל השמיים ונתן לרוח לפרוע את שיערו הסמיך, העדיף לא לחשוב על העניין, מקווה שמישהו אחר יהרוג אותו, לפני שהיא תעשה זאת. השמש החמה עלתה מאחורי הבניינים הקרים של הקפיטול, דרק הניח שהשעה כבר שעת בוקר מאוחרת, ופנה לחזור אל תוך הבניין.

אדיסון יצאה מן המעלית היישר אל רצפת הגג המרופדת דשא סינטטי. היא הסתכלה סביבה בחיפוש אחרי הנער שכל כך בלבל אותה, שגרם לה להרגיש... אחרת, לא כמו עצמה, שונה. היא לא ידעה למה ציפתה כשעלתה לכאן. רק ידעה שהוא היה האדם היחיד שרצתה בקרבתו עכשיו. היא רצתה להיפרד ממנו, הניחה שאולי פרידה רשמית תתן לה את השקט הנפשי שרצתה כל כך.
"דרק?" היא מלמלה את שמו אל האוויר, מקווה לתשובה יותר מאי פעם.
"אדיסון? את כאן?" קול חזק הדהד באוזניה. לרגע פעם ליבה בחוזקה, אך במהרה הבינה שזה לא דרק שקורא לה. ניטה הופיעה מאחוריה, הניחה את ידה על כתפה של אדיסון, וליוותה אותה אל הרחפת. היא ידעה; אמנם היא הולכת אל המשחק, אך ליבה נשאר במרכז האימונים.

למרות ששניהם לא רצו בכך, הם היו המחשבה האחרונה אחד של השני, לפני שעמדו על המשטח הקטן והעגול שנשא אותם אל פני השטח. המציאות שונה עכשיו, הם ידעו. בוקר נפלא להישאר בו בחיים.

 

[Billy Shirs]

אוי, סוף ההודעה!

מעולה.
לא הבנתי כל כך מתי זה מתרש - לפני קטניס, אחרי, במקום? פספסתי את הפרק השני אז אני לא ממש זוכרת מה קרה שם><
גם לא הצלחתי לדמיין איך היא זרקה את הסכינים אחורה והם איכשהו קפצו חזרה כמו בומרנג. אבל בכל מקרה, אני אמשיך לקרוא + להגיב על דברים שהם אשכרה בעלי ערך מחר

 

[pennylane11]

אמרתי לאלה שהמשפט הזה מבריק!

אחרי הציטוט של דרק בסוף הראיונות, הדבר שהכי אהבתי בפרק הזה. אני זוכרת שקראתי אותו בטיוטה הראשונית ואני חושבת שאמרתי "אאוץ'" בקול רם, ליטראלי!
זה מתרחש לפני קטניס, חמש שנים לפני, יש על זה הסבר גם בפרק הראשון, אלה המשחקים שלפני אנני- ה69.
לא ידעתי שאת רואה האנטומיה בכלל! :O ובכל מקרה- הוריי!
תודה רבה!

 

[Billy Shirs]

כן, ראיתי את כל הפרקים.

זה תמיד מפתיע אותך מחדש

 

[pennylane11]

יש מצב!

אני לא עוקבת מי בתפוז רואה וקורא מה... מצטערתXD אני יודעת רק על קאסל ודוקטור הו, בד"כ

ובכל מקרה, הידד! איזה מגניב שאת רואה האנטומיה! D:

 

[מורי לנצח]

גם פה אני אומר שאתן גאוניסטיות!

מתה על הציטוטים האלה שהכנסתן

 

[pennylane11]

 

[Billy Shirs]

אוקיי

אז מסתבר שמה שקרה בפרק 2 היה די חשוב כי אין לי מושג איך הם התאהבו פתאום, אבל מילאXD זה היה כתוב מאוד יפה, ואני אוהבת את הברומאנס של דרק-פיניק שהולך שם. הדבר היחיד שקצת מפריע הוא שזה נורא מזכיר פיטה\קטניס, עם הבחורה שרוצה לשרוד והבחור המאוהב שכבר וויתר.

 

[pennylane11]

זה לא ממש פיטה-קטניס,

כי הם רק מכירים בהכנות, הם לא הכירו לפני, והיא ביצ'ית אליו ברמות פסיכיות, ואני מבטיחה לך שזה לא יהיה ניצחון של שניהם סטייל קטניס פיטה, למרות שיש עוד משהו שקצת דומה. העלית לי עכשיו מחשבה, ואני אחשוב עליה עוד, אז תודה רבה!

 

[N o R i K o]

מבטיחה לקרוא בהמשך השבוע

 

[N o R i K o]

הבטחתי קיימתי

- אם רוב האנשים כיהנו בפעם הראשונה, דווקא ההגיון אומר שהם כן יראו עניין במיועדים, לא? קברניטים מנוסים כבר ראו הכל אז הם משועממים, דווקא ההגיון אומר לי שצעירים שמתפקדים כקברניטים בפעם הראשונה יהיו די נלהבים מהמיועדים וממתן הציונים.

- "לארס היה אחד הקברניטים הוותיקים הבודדים בחדר, וכשהגיע תורו של דרק להיבחן, הקברניט הראשי כבר שקע במחשבותיו והתעלם כליל מהנער." - זה שוב הקטע הזה עם ה... לתת תיאורים לדמויות... כבר אמרתן שהוא הקרבניט הראשי במשפט הקודם, לציין את זה שוב היה סתם מיותר :\

- זה מגניב והכל שהכשרון שלו זה ריפוי, אבל... היי, במשחקים האלה צריך להרוג. האפשרות שלו ליצור תפר יכולה לעזור לו במשחק בערך כמו שההסוואה יכלה לעזור לפיטה... היא עזרה לו, אבל היא לא מה שהוא יציג מול הקברניטים כי זה לא יקנה לו נקודות. דווקא אני חושבת שהמוח החולני של הגיימייקרס יגרום להם לחשוב הפוך - הבנאדם חושב רק על לרפא את עצמו ואת בני הברית שלו, הוא לא מה שאנחנו מחפשים - הוריי לציון הנמוך. טוב, זה כבר עניין של פרספקטיבה~

- "שניכם קיבלתם ציונים סבירים" - רגע, מה, ולא תספרו לנו כמה הם קיבלו?

זה הורס את כל הכיף!

- "המיועדים עמדו בשורה ארוכה מאחורי הקלעים וזומנו אל הבמה אחד-אחד." - אתן יותר מדי בראש של הסרט...

בספרים כל המיועדים נמצאים על הבמה, פשוט מאחור, ונקראים אחד אחר השני. להזכירכן, קטניס הייתה על הבמה כשפיטה סיפר שהוא מאוהב בה, והמצלמה עברה לפנים הסמוקות שלה...

- אני עדיין לא מבינה איך לבטא את דאמיין... זה כמו דמיאן?

איך כותבים את זה באנגלית?

- כל הקטע של דרק מתאהב באדיסון בגלל המראה שלה... בא לי לומר שזה OOC, אבל אני לא יודעת, כי מעולם לא דיברו איתנו באנטומיה על תחילת הקשר של דרק ואדיסון

אבל הבעיה שלי כרגע היא שאני מרגישה שחוץ מהמראה החיצוני, אין קשר בין אדיסון ודרק שלכן לבין אדיסון ודרק של הסדרה. כאילו רציתן לכתוב פאנפיק על HG, רציתן להכניס מלא רפרנסים לאנטומיה, הלכתן על רפרנסים של שמות בדרך... אבל זהו, הם נותרים בגדר רפרנסים...
אולי זה כי אני עדיין לא בקיאה מספיק בעולם האנטומיה או כי השאר יגיע בפרקים מתקדמים. אבל כרגע זה פשוט משהו שקצת חסר לי >:

- *קוראת את המשפט אחרי* - עכשיו זה ממש פיטה.

זה לא דבר שאני יותר מדי רואה בדרק כדמות, גם ביחסים שלו עם מרדית' הוא לא כזה- הוא לא יפגע בה אבל הוא לא יסכן את עצמו בשבילה או במקרה של המשחקים יגיד "עדיף לי למות ושהיא תנצח". כשמרדית' הייתה במצב נפשי קשה הוא פשוט נפרד ממנה כי לא היה לו כוח להתמודד איתה... אז עכשיו הוא חושב לעצמו שגורלו נגזר והוא יהרג עבור אדיסון? אני לא חושבת שהוא היה חושב ככה. אני דווקא רואה את דרק כמו קטניס. "אני פשוט אאלץ לקוות שמישהו אחר יהרוג אותה כי אני לא אהיה מסוגל לעשות את זה."

- אה, הנה הציון. מה, רק 9? לאדיסון הייתי מפרגנת ב-10!

סתם, 9 זה אחלה D:

- " לא רחוק היום בו יצטרך לפגוע בה או לתת לה להרוג אותו. הוא ידע דבר אחד: הוא לא יכול לפגוע בה." - יש פה סתירה...

- אני מאמינה לאדיסון ואדיסון IC. אני חוזרת בי לגביה- אותה אני באמת מרגישה בפאנפיק הזה. אוי אדיסון שלי

למה, למה היו צריכים להעביר אותך למרפאה פרטית?
דווקא אני הייתי מוותרת ברגע זה על הרגשות של דרק. כלומר, הייתי נותנת לה להיות מאוד מעוניינת בו ובמה שהוא מנסה להעביר לה. לו להיות... פשוט הוא, מרוכז במשפחה שלו ובנסיון לקיים את ההבטחה לאחותו. ככה זה גם מוצג בסדרה - יש אהבה מצד אדיסון לדרק אבל הוא לא כל כך סומך עליה ומתרכז בדברים אחרים (כמו מרדית' והקריירה שלו). ורק אז בפאנפיק היה בא הטוויסט וגורם לו ליפול ברשתה... אבל טוב, אני מניחה שמאוחר מדי לשינויים מהסוג הזה

אבל שוב, כרגע הבעיה היא שאני לא ממש מרגישה שדרק הוא... דרק. הוא דמות סבבה והכל, אני מחבבת אותו מאוד, הוא פשוט לא הדוקטור המק-דרימי שאני מרבה להתלונן עליו

אהבתי את משפט הסיום

ועכשיו אני מצפה לזירה הגאונית והמעולה שהבטחתן לי. אם אתן כל כך בטוחות ומלאות בה כנראה שיש למה לצפות

 

[pennylane11]

הממ

שתדעי שהדבר הראשון שאמרת היה הרבה יותר חריף במקור, ועשינו את זה ככה כי הכוונה לרמוז שהם חדשים ומתלהבים, אבל אין להם ממה כי כולם נורא LAME. זאת המטרה.
לדרק אין שום דבר חוץ מהריפוי, לכן זה מה שהוא מראה להם. הכוונה לא שזה יהיה מגניב, ו"צין סביר" מכליל בהגדרתו את 7, שאני לא זוכרת אם הכנסנו בסוף, אבל זה הציון שתכננו לדרק. זה לא מנסה להיות הארדקוריסטי, כי זה לא.
הקטע עם המיועדים, אני לא חושבת על זה כמו בסרט האמת. אני רואה אותם עומדים מסודרים, מוכנים לעלות לבמה, בחדר אחורי הקלעים שכזה ולא בטור כמו בסרט. וזה ההבדל, בין שורה לטור, כי הם לא עומדים כמו בתור, הם עומדים בשורה והולכים כל אחד בתורו. אני בכלל לא זכרתי, האמת, שבספר הם עומדים על הבמה, אבל אם את אומרת אני אקח את המילה שלך כי קראת יותר לעומק ויותר פעמים ממני.
דרק לא מתאהב באדיסון בגלל המראה שלה, אבל זה כן חלק מהעניין. זה כמו שהוא חורז בסדרה Gross anatomy class עם Addison's fine ass (אני חושבת שהגעת לזה, לא?). בכל מקרה, זה כן חלק מהקטע, גם בסדרה וגם פה. היא מהממת, אני לא חושבת שצריך לא להתחשב בזה, כי זה כן משמעותי. היא מדהימה גם בלי קשר לזה.
אני מניחה שלמשפט של הראיון של דרק עוד לא הגעת, אבל כשתגיעי לזה בסדרה תביני כמה זה מתאים לפה בבירור. כאילו, חשבנו על ציטוט לשים פה, ובשנייה שחשבנו על זה זה היה כל כך ברור מאליו. זה ה-משפט של הפרק, אני פשוט חושבת שעוד לא הגעת לרפרנס, וזה כן חלק מהקטע.
לא רחוק היום בו יצטרך לפגוע בה או לתת לה להרוג אותו, אבל הוא לא *יכול* לפגוע בה, הוא לא מסוגל. נכון לכרגע.

אני לא רוצה שתרימי ציפיות לגבי הזירה, כי אז זה יאכזב אותך. מה גם שאנחנו עדיין בתהליך הכתיבה הארוך והממושך של פרק ארבע והוא אפילו לא קרוב לסיום, ככה שעוד נראה מה עושים בנידון. לזירה יש רעיון מגניב כשקולטים אותו, אני מקווה שהביצוע יהיה טוב בהתאם.

 

[ellendili]