קודם כל, בתנ"ך יש יותר מגרסה אחת
לסיפור בריאת האדם. הגרסה שממנה מתעלמים היא שאלוהים ברא את בני האדם כזוג, כמו את שאר החיות.
פרק א' פסוק כ"ז: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.
 
הסיפור על פיו הוא קודם יצר את האדם ולאחר מכן את חוה לעזר כנגדו מופיעה רק בפרק ב'. כמובן שהיהודים כבר המציאו פרשנויות והתפלפלויות על מנת להסביר את מה שעל פניו נראה כסתירה, אבל אני תמיד מעדיף להציג לילדים שלי את הסתירות כמו שהן, ולהסביר להן שכנראה היו כמה גרסאות לסיפור, ומי שערך את התנ"ך לעתים הכניס יותר מאחת.
 
על פי הפשט של הסיפור בפרק ב', אלוהים יצר את האדם כעבד בגן עדן של שוטים. ברגע שהוא אכל מעץ הדעת הוא כבר לא היה שוטה, ואם היה אוכל מעץ החיים היה גם חי לנצח והופך למעשה לאל. התחרות לא התאימה לאלוהים, ולכן הוא גרש אותו ואת חווה, העמיד מלאך שומר עם חרב מתהפכת בכניסה כדי לוודא שהם לא יחזרו, וביצר נקמנות האניש אותם ואת צאציהם (וגם את הנחש וצאצאיו).
 
סיפור מיתולוגי נחמד.
