פינת הנוסטלגיה.

MamoOoshA

New member
פינת הנוסטלגיה.

מאז ומתמיד אני מגששת בארכיון הפורום,
ועכשיו עם כל השקט שפה - עוד יותר.
הגישושים שלי תמיד היו בין התקופות הפעילות יותר שלו,
והפעם התעניינתי מאד בימים הראשונים שלו.
[בעיקר כדי לראות איך ולמה הוא התחיל להיות גועש ופעיל יותר,
בתקווה למצוא רעיונות לפינות חדשות]

בין החפירות נמצאו ממצאים ארכיאולוגים,
שבעזרתם חשבתי להתחיל את
פינת הנוסטלגיה -
פינה שבה אעלה בכל פעם איזו כתבה מפעם, או משהו נוסטלגי אחר.
החלק שלכם יהיה להגיב על אותם דברים, לשתף מחשבות וכו'
אפשר גם לנסות להזכר איפה ומה הייתם באותן שנים,
זה יכול להתפתח לשרשור מעניין ומשעשע.
בקיצור, כל מה שעולם על רוחכם. גם חפירות

אז נתחיל עם כתבה ממאי 2002 שפורסמה בYNET.
בתקופה ש'תענה לי' יצא כסינגל,
חודשיים לפני ש'פחד מוות' ראה אור.
[הקישור לכתבה המלאה בתחתית ההודעה]

שימח אותי לקרוא איך תום מדבר על הקהל,
וכמה שעם כל השינויים והשנים הלהקה הזו תמיד נשארה נאמנה קודם כל לעצמה.
בעיקר ריגשו אותי המילים האחרונות בכתבה:
"זה נשמע רגשני, אבל הקהל נתן לנו את האמונה".

לחשוב שהייתי בת 12 וחצי בזמן הזה, ולא ידעתי על קיומם בכלל.
גאה להיות כבר 8 שנים חלק מהקהל שנותן להם את האמונה. גם היום.

מקווה שהמילים האלה של תום יעירו קצת הפורום,
ויזכירו גם ל'גולשים הסמויים' כאן כמה הקהל חשוב ללהקה.
גם אם עברו מאז עשר שנים.

גיל
.
 

mrs sea

New member
מהמם. כמה גאווה.

לא פעם ולא פעמיים התרגשתי והרגשתי גאה לאהוב את הלהקה המדהימה הזאת.

אהבתי את מה שתום ענה על הקטע של העבודה עם אורית [גם כי זו שאלה שהייתה אצלי הרבה זמן בראש], איזה איש! זהב.


מי ייתן, ובקרוב נזכה לעוד ראיון כזה בעקבות איזה אלבום חדש
 
למעלה