טוב, מי יסביר לי מה קורה כאן?

טוב, מי יסביר לי מה קורה כאן?

חברים יקרים?
מה קורה?
נעלמתם כולכם.
אף אחד (כולל לא אופה קטנה) לא כתב את הסיכום השבועי שלו, אף אחד לא מספר מה שלומו, ואף אחד לא מעלה עניינים חדשים ומעניינים לדיון.

מה קרה?

אתם זוכרים, שהפורום הוא שלנו ובשבילנו, אבל.. צריך שהוא יפעל... כדי שנוכל לקרוא ולכתוב וללמוד ולתמוך ולהיתמך.

מה תספרו ?
 
אני אספר שהייתי עסוקה בשבוע האחרון.

מטרידים אותי כל מיני דברים שאין לי שליטה עליהם, ואני ישנה גרוע כבר שבועות (שזה יותר גרוע מהרגיל שלי, כי גם בימים כתיקונם אני לא יודעת לישון, ולא בגלל כאב).
התקבלתי לעבודה שרציתי ואני מאוד שמחה, אבל אליה וקוץ בה - אני מתחילה רק באצמע נובמבר - כמעט חודש מהיום וקיוויתי שתהיה לי משכורת בראשון לחודש הקרוב..
חוץ מזה לא פשוט למצוא צהרון לילדים וגם זה מטריד את מנוחתי.

לגבי סיכומי שבוע והעלאת נושאים - הבעיה בפורום הזה היא שחלק גדול מאיתנו נעדר לא מעט מהזמן, אני מתארת לעצמי שבגלל שכואב.
ואז יוצא שכשעולה דיון (או סיכום) הוא נשאר ללא התייחסות הרבה זמן (ולפי הספירה בצד אפשר לראות שאנשים כן קוראים).
לפעמים זה קצת מרפה ידיים.
 
אני מסכימה, אבל זה העניין

ראשית, אני שמחה מאוד שמצאת עבודה!
איזה יופי!
גם צהרונים יימצאו. אל תדאגי. תאמיני בטוב ויהיה טוב...


ולדברים האחרים שאת אומרת - את צודקת. זאת בדיוק הבעיה. אני מבינה שיש מצב שהרבה מאתנו לעתים לא נמצאים, או עסוקים או כואבים.
אבל.. לפי מספר הצפיות - זה אומר שיש בהחלט קריאה של ההודעות . אז.. זה לא ממש "היעדרות" אלא - העדפה לא לכתוב.
וזה באמת מרפה ידיים.
אני מרגישה שממש בתוך זמן קצר אני אוותר.
וזה נראה לי חבל.
אינ לא חושבת שצריך לאלץ מישהו לכתוב
אלב מצד שני, לא יכולה לייצר כל הזמן נושאים לשיחה.
ואם אין פעילות בפורום כלשהו - הוא נסגר כך פועל המצב בתפוז.

גם אני כואבת, וגם לי קשה. (אני אל אומרת את זה בנזיפה, בטח לא אישית
) ובכל זאת אני נכנסת ומגיבה, אפילו אם לא באותו יום אחרי יומיים.
אבל.. אינ גם לא יכולה להיות היחידה ש"לוקחת על הכתפיים"" שלי את הפורום. אם כל אחד כותב עניין אחד בשבוע, כבר יש פורום מעניין, מגוון, פעיל ותוסס. אם רק אני כותבת אחת לשבוע, ואת אחת לשבוע - זה אומר.. שהפורום בדרכו למות.
 
כמה אנחנו? עשרה?

אנחנו פשוט מעטים מדי (עד כמה שזה מוזר להגיד.. שאנחנו מעטים מדי שסובלים מכאב..) ולכן כל העדרות משמעותית.
אולי צריך למצוא עוד חברים. לפעמים אני רואה בפורומים אחרים שמנהלים נכנסים ומזמינים אנשים לפורום שלהם. אולי תוכלי לעשות את זה?
והיה איזה עניין עם גלויות, לא? מה התקדם עם זה?

אנחנו צריכים להגדיל את המעגל. The More the Merrier !
 
גלויות:

אז ככה:
אנחנו הרבה יותר מעשרה. יש כאן הרבה מאוד סמויים. ...

אני מסכיהמ שצריך להגדיל
יש גלויות, חלק היו אמורות להיות מחולקות על ידי שתים מחברות הפורום
וחלק- אני עדיין מחלקת.

אם יש עוד רעיונות או מישהו נמצא בקשר עם מרפאת כאב ורוצה להפיץ, אני מוכנה בשמחה לשלוח, אפילו במייל, אפשר להדפיס ולתלות בכל מרפאה.
 

Sigal H

New member


אז מה, אני רק שאלה - הקאמבק?
(ימים מלאי חיוכים, אבל לא בדיוק מילוליים. בערך ככה. אז עדיף שאשתוק קצת
)
 

שרון ל 1

New member
הייייייי. גם אני פה...

לחלוטין סתם לא מוצאת את הזמן לכתוב... מאז הפעם האחרונה עברה עליי תקופה משוגעת...
מרופא לרופא לבדיקה ומה לא... אז באמת נכנסתי לקרוא אבל לא הספקתי להגיב (בעיקר בגלל שנכנסתי מהנייד, ותפוז בנייד מאד לא ידידותי למשתמש!)

מה אספר??
מתחיל להיות לי כבד...

טוב... כבר בתוך חודש שביעי... זה הגיוני לא?
אני לגמרי טופחת לעצמי על השכם שהגיעני עד הלום במצב סביר ביותר.
הרבה פיזיותרפיה והרבה פלדנקרייז... הרבה משמעת עצמית והרבה פחות בעבודה בהחלט עוזרים.
ככל הנראה אכנס לשמירה בתחילת נובמבר, אבל בתכלס כבר יכולתי להיות מזמן...
פשוט כנראה שעוד לא בא לי לוותר לגמרי על העבודה (זה אומר לא לעבוד מינימום של 4 חודשים!) אבל כבר לגמרי שאין לי את הכוחות שהיו לי. מנטלית או פיזית.


הרגליים שלי שישו ושמחו... נרדמות בלי הכרה. עד עכשיו זה לא הפריע. אבל עכשיו חזרה קצת החולשה, וזה כבר לא ממש נעים.
מרגישה כמו סבתא כשאני קמה ממקום למקום
עושה קולות של קשישה. כבר לא בא בקלות. אבל עדיין רוב הזמן בסדר.
יש לי כאבים חזקים, אבל לאו דווקא באזור הניתוח. אז אני מאמינה שזה מההתרחבות הטבעית של ההריון. אז לפחות אני רגועה שלא קורה שום דבר שלילי.
מה עוד?!
 
איז היופי!

אבל.. רגע, אם תצאי לשמירה, אולי יהיה יותר קל לעשות מפגש פורום?
אולי נתארח אצלך


נשמע מעולה. תמשיכי כך, ו.. נוכל בקרוב לחגוג את הולגת הילד הראשון של הפורום.
אני כלכך מתרגשת בשבילך
אינ אומרת לך, אני עדיי ן לא מאמינה כמה מהר זה עובר..
 

oritheartist

New member
גם אני פה כל הזמן, לפחות כקורא

בימים שאני לא בפוקוס אני רק קורא, לא כותב כלום.
מקומם שבית צנוע - אפילו אם רק לתריסר אנשים - עלול להיסגר בגלל רייטינג...
 

bimbo.

New member
אני נכנסת לפורום לפחות פעמיים ביום, אבל

אני כל כך ישנונית כל היום (לילות לבנים, וגם תרופות מישננות), כך שדי
קשה לי לכתוב.

אבל אעשה כל מאמץ כדי שהפורום לא ייסגר
 
למה תריסר?

אנחנו הרבה יותר מזה. תאמין לי.
אבל.. לצערי, לא תמיד כול ם כותבים.

ואני שמחה שאתה פה.
אתה יודע.
(וראיתי... אלב לא הספקתי להגיב למסר)
 
למעלה