דמותו של רמפל
(אני מזכירה שאני ממש לא מנסה לשכנע, שלא מפריע לי שחושבים אחרת, שאני עצמי לא נעולה על קו מחשבה מסוים ומוכנה לקבל שהיוצרים ילכו בדרך אחרת)
בעקבות דבריו של קרלייל חשבתי שוב מדוע אני חושבת (נכון לעכשיו וכו' וכו') שרמפל ידע כל הזמן מי הוא ולא שכח אפילו לשנייה את זהותו ואת האג'נדה שלו: דמותו של רמפל כפי שהיא מצטיירת בסדרה. אכתוב בקיצור 2 ראשי פרקים:
א. בתחילה הוא היה אדם חלש ממעמד חברתי נמוך, שהיה מוקף באלימות ובמלחמות עם ענקים וברשעות של החזקים. הוא איבד את מילה אשתו (באמת אישה למופת) והיה צפוי לאבד את בנו שרצו לשלוח אותו למלחמה שממנה לא ישוב.
ב. הוא הפך לדארק וואן. מאותו רגע ואילך נראה שהוא החליט שהוא יעשה הכל - אבל ממש ממש הכל - כדי לא לחזור למצב של קורבן נחות, חסר אונים ואומלל. יותר הוא לא ינשק את המגפיים המטונפות של אף אחד. הוא לא ייפול יותר לידיים של אף אחד. הצורך הנואש שלו בעוצמה היה כל כך עז, שברגע האמת הוא העדיף אותו על פני בנו...
יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל נראה לי שהרעיון ברור. לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה שהוא הכיר את רג'י היכרות מאוד קרובה (לא צריך לפרט), ולאור העובדה שהוא לא בטח באף אדם והיה זקוק בצורה אובססיבית בתחושה של עוצמה ושל שליטה - לא נראה לי מתאים לדמותו שהוא יסכים לתת לרג'י כוח ועוצמה עליו במשך 28 שנים!!! זה פשוט לא עולה בקנה אחד עם דמותו, עם אחד מהמניעים המרכזיים של דמותו: הצורך בעוצמה, הפחד מחולשה ולהיות קורבן. ולכן, ובשל הסיבה שקרלייל אמר (הוא נתן את הקללה ולכן הוא לא שכח) - אני חושבת (נכון לעכשיו וכו' וכו') שרמפל לא היה נותן לרג'י קללה שהייתה גורמת לו לשכוח את עצמו ואת האג'נדות שלו. הוא לא היה נותן לה כזה כוח עליו במשך תקופה כל כך ארוכה. הוא שנטש את בנו ברגע האמת משום שכל כך פחד לאבד את כוחו - לא נראה לי הגיוני שהוא יסכים להיות חסר הגנה מול אישה כרג'י.
לדעתי האישית, הסובייקטיבית, שאינה מתיימרת להיות האמת האולטימטיבית היחידה האפשרית. זו דעתי ברגע זה, והיא לא מחייבת אף אחת או אחד.