היי נוי
למזלי קטניס הזהירה אותי ליידע אתכם מראש, בגלל שיש איזה אישה שהחליטה לכתוב סיפור על דברים שלא קרו לנו. לספר לך בערך מתי אנחנו חיים?
קטניס חזרה מהמשחקים לפני כמה חודשים, והסתיימו כבר סבבי הניצחון של ושל פיטה.
ורגע, פיניק, זה פיניק אודייר?
, את מתכוונת שהוא ממש התארח אצלכם? קטניס בטח תחשוב שזה ממש מטופש, אבל אני מעריצה אותו...
-האמת שאני לא בטוחה מה הרגשתי אז, הכל כל כך מטשטש כשקטניס כאן ובטוחה, ואני יודעת שהיא לא תוכל ללכת למשחקים שוב.
אני חושבת שהרגשתי בעיקר יאוש ופחד, לפני רגע חשבתי שאני עומדת למות, אבל אם זה יכולתי להשלים, לא אם העובדה שאחותי הגדולה, שהיא המשפחה הכי יציבה שנשארה לי, עומדת להרוג את עצמה בגללי.
אבל כן, אני חושבת שבאמת האמנתי שהיא יכולה לנצח, כי קטניס היא שונה משאר הבנות בתפר, היא חזקה ויודעת להרוג, ואני יודעת שכשזה מגיע להישרדות, היא תעשה הכל בשביל להמשיך לחיות.
-זה היה קשה, בעיקר נוראי, לראות איך אחותי משתנה, ואז נרדפת וסובלת כשלא יכולנו לעשות כלום בשבילה. הרבה פעמים הייתי יושבת רק אם גייל, כי אמא לא הייתה עומדת בזה.
דאגנו לה כל הזמן, זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הסתכלתי על המשחקים, וזה נוראי ומפחיד. אותי הכי הפחיד החלק עם הצרעות, וכשהייתה השרפת יער, גייל פשוט יצא מהחדר, אני חושבת שהוא לא עמד בלראות את קטניס בסכנה כזאת, כשכל ענף בוער יכול להרוג אותה.
הכי הופתענו בחלוקת הציונים, בייחוד אמא, גייל אמר לי אחר כך שהוא לא ציפה לפחות מזה מקטניס, ואני ממש מסכימה איתו, אני מכירה את היכולות קשתות של אחותי, והיא מדהימה, הציון הזה הגיע לה.
היית צריכה לשמוע את זה, היינו לייד הכיכר, בבית של משפחת הוות'רן, והכיכר הייתה מלאה. כשהציון של קטניס הופיע כולם התחילו למחוא כפיים בהתלהבות.
-אני לא יכולה לומר לך מה אמא שלי חשבה, כי היא לא דיברה איתי הרבה בתקופה של המשחקים. אני ניחשתי שמדובר בטריק, בעיקר בגלל שאני מכירה את אחותי,היא מסתירה רגשות כאלה.
ואם היא באמת אוהבת מישהו, היא תראה את זה בדרכים הרבה יותר מרומזות ממליון נשיקות.
-גייל מדהים, הוא כמו אח גדול בשבילי, הוא תמך בנו כל הזמן בתקופה של המשחקים, למרות שזה גרם לזה שהוא היה צריך לכלכל שת משפחות ולמלא את התפקיד של קטניס. חוץ מזה, במהלך המשחקים, הוא היה היחיד שיכולתי לדבר איתו, כשהיינו רואים קטעים מפחידים במשחקים, הוא היה מחבק אותי כמו שקטניס עשתה כשהיו לי סיוטים...
האמת שעכשיו קצת קשה לי לספר משהו ממש על מערכת היחסים של גייל וקטניס, כי פיטה שינה אותה ממש. הוא באמת אוהב אותה, ואני חושבת שגם קטניס אוהבת אותו, רק כמו שאמרתי, קשה לה להודות ברגשות אמיתיים, והיא מראה את זה רק בצורה מרומזת.
-מצטערת, אני לא יודעת
זה בטח מהספר שהאישה ההיא כתבה, נכון? אני יכולה לומר לך רק שלדעתי גייל שאני מכירה לא ינסה להרוג אותי...
-שוב הספר הזה, אני צריכה לקרוא אותו
אני יודעת שתאמרו שאני משוחדת, אבל אני חושבת שקטניס אוהבת את גייל.
פיטה מקסים, אבל כל תשומת הלב שהוא נתן לה, והמערכת יחסים שהם נכנסו לתוכה על מנת לשרוד, לא גרמו לה להתאהב בו לדעתי.
אחותי די מבולבלת כרגע, ודי מכעיס אותי לחשוב שזה בגלל שפיטה דיי כפה עליה לאהוב אותו, לדעתי, אם היו נותנים לה אפשרות בחירה עכשיו, היא הייתה בוחרת בגייל. כי בסופו של דבר קטניס תבחר במי שהיא תוכל לשרוד איתו, וזה גייל, לא פיטה.
-רגע, זה מהספר שבו גם נהרגתי?
תסלחו לי שאני אומרת את זה, אבל הסופרת הזאת כנראה לא מכירה את פאנם, כי מנצחים לא יכולים להיבחר לעוד משחקים.
-אני זוכרת שאבא שלי היה גבוה, וחזק, תמיד כשהוא היה חוזר הביתה מהמכרות הייתי רצה לחבק אותו, והוא היה מרים אותי מהר, לפני שאמא תבוא לצעוק עליו שהוא מלכלך אותי. אני זוכרת גם פעם אחת שהוא לקח אותי איתו ועם קטניס לאגם, ואז אכלנו תותים.
מה שאני זוכרת גם בכללי, זה שתמיד היו ילדים רעבים מסביבנו, אבל אני וקטניס איכשהו היינו בסדר, כי אבא היה מביא אוכל. הפעם הראשונה שהייתי ממש מורעבת הייתה אחרי פני שקטניס התחילה לצוד. זהו בערך
אני יודעת שאמורים לזכור בבירור מהגיל הזה, אבל יש לי בעיקר קטעי זכרונות ממנו. לא הייתי קרובה אליו כמו קטניס אף פעם...
-אמא שלנו נורא עדינה, היא לא ציידת, לכן קטניס הרבה פחות התחברה אליה. היא אוהבת לטפל ולדאוג ליצורים חיים ולאנשים, ואולי קטניס לא רואה את זה, אבל היא באמת אוהבת אותה.
אמא גם אמיצה, אני לא יודעת מה בדיוק קרה לה אחרי שאבא שלנו מת, אבל המשחקים וקטניס החזירו לה את האומץ שלא שתמיד סיפרו לי שהיה לה. חוץ מזה, היא גם חכמה, היא מלמדת אותי רפואה, וזה מדהים לראות כמה היא באמת יודעת, למרות שהיא אף פעם לא עברה הכשרה רשמית.
- קטניס פזיזה מאוד, היא פועלת הרבה פעמים בלי לחשוב קודם, מה שמביא לאסונות הרבה פעמים.
היא לא מאוד חברותית, והיא לא נפתחת להרבה אנשים. גייל אמר לי פעם שאני, הוא ואבא האנשים היחידים שקטניס ממש מדברת איתם וחושפת בפניהם את עצמה ואת הרגשות שלה.
-אני מניחה שקטניס הייתה בסערת רגשות מאז יום האסיף, שהיא לא סיפרה על התכונות הרעות שלי כי היא דאגה. אם הייתם שואלים אותה חודשיים לפני
טוב... יש לי כל מני תכונות רעות אני מניחה, אני לא אתלטית טובה, אני לא יכולה להיות ציידת, להתגנב או לשחות טוב כמו קטניס.
אני גרועה במתמטיקה, לפחות מה שלימדו אותנו עד עכשיו, זה נורא~
הייתי רוצה להיות עצמאית, אבל אני לא כל כך. אני תמיד צריכה להיות תלוייה באחרים, קטניס, גייל, אמא שלי...
חחחח, זה בסדר, אני חושבת שדיי "חפרתי" לך גם בחזרה, אתם ממש נחמדים בסך הכל
