אין ספק הסדרה השתפרה מאז הפרקים הראשונים
גם בעיניי הפרקים היו משעשעים עם הרבה קטעים מאוד מוצלחים.
קשה לי לחזור ולהיזכר עכשיו בכל מה שהיה כי הפעם ראיתי את הפרקים ממש מיד אחרי שיצאו. יותר מזה, כבר התחלתי לראות פרק 11 וחייבת לומר שמתגלים שם הרבה דברים שתהינו לגביהם
אבל בגדול מסכימה עם כל מה שכתבת. הפסיכיאטר ג'ייסון מעניין יותר ויותר.
סו-הו חמוד ברמות עם ילדים.
הוא עוד יותר חמוד כשהוא נפתח כלפי הראשית וכלפי אנשים אחרים. ונראה פחות ערפדי
הקטע עם תחרות קללות היה מצחיק
והם שיחקו אותה לגמרי בתחילת פרק 9 כששמענו את המשך המשפט של המפיק לגבי התסריטאית... הוא טיפוס לא פשוט בכלל. מענין איזה קטעים נוספים מעניינים יצאו ממנו.
וכמובן שהאמא והתסריטאית הגריזלדה מעצבנות עוד יותר.
 
וחייבת להתייחס לקטע שצירפת. ארוך
לא קראתי הכל אבל המסר הכללי בהחלט ברור. מאוד נכון שהמקובל שגם משתקף בסדרות וסרטים הוא שהגברים מרשים לעצמם בנגיעות הרבה יותר ממה שהאישה מעוניינת. במיוחד על המסך אנחנו נוטים לסלוח ולהרשות למי שנראה חתיך וחמוד וכד' אבל בפועל, תכלס, מי מאיתנו לא סבלה מזה. בעבודה, בתחבורה ציבורית, סתם ברחוב...
נראה לכן שיהיה לזה מתישהו סוף?
כמה פעמים אנחנו מגיבות להתנהגויות כאלה? כמה פעמים סותמות וממשיכות?
 
ולגבי ההערות האחרות של הגברת הזאת... אני חושבת שדווקא מראים אותם בסדרה כשליליים ולכן אפשר לקבל אותם כמעלים מודעות לבעיות ולא כמעודדים אותן