שלום לחברים ושנה טובה

נהורית1

New member
שלום לחברים ושנה טובה

לאחרונה התחברתי לכבלים, וראיתי כמעט ברצף את שבע העונות של משחקי הכס. הבנתי שאוטוטו תהיה גם עונה שמינית.
לא יודעת איך לסכם את הרגשתי מהסידרה. יחד עם זעזוע עמוק מהמתרחש בסידרה, מהקזת הדם המסיבית, (ממש דליים של צבע נשפכו שם), ועד לפורנוגרפיה בצורה הבוטה ביותר. (ומה עם ילדים? האם הם רואים את הסידרה?).
הסיפור הכללי טוב, יש כמה מלכים שרוצים לכבוש ולנצח זה את זה ולהיות המלך הבלעדי של שבע הממלכות. או. קיי. סיפור ממש נהדר. אבל למה להטביע סיפור כזה בנהרות של דם וזוועות למיניהם? יכול להיות שחלק מדרך פעולתם של דעא"ש כריתות הראש, העינויים והאונס, כל הרעיונות האלה הגיעו מהסידרה הזו? כי אם מותר לאנשים מן השורה לראות על המסך, למה שלא יראו את המקורי? את דעא"ש בפעולה?
חוץ מזה, הרבה אנשים טובים, נהפכו לרעים כשקיבלו בידיהם את השילטון והכוח. זה ידוע גם בחיים הרגילים שלנו, מה שנקרא "עבד כי ימלוך". אפילו סנסה, הנערה הטובה, הביישנית נהייתה פתאום מלכה יכולת כל. לפי דעתי קצת מוגזם...
ולבסוף, האם מישהו קרא את הספרים? יש התאמה בין הספרים והסידרה? כמובן שאחפש את הספרים לקרוא בעצמי כדי לעשות השוואה. חוץ מזה, יש לי הרושם שלחלק מהסיפור יש נגיעה בקבלה היהודית. עיניין השלום העולמי של חליסטי, שהיא אגב בהירת שיער כמו מלאך השלום או המשיח. או הדרקון שהורס הכל באש כדי לבנות משהו חדש. (זוכרים את המלאכים בסדום?), גם כאן יש עיניין משיחי יהודי.
בקיצור, כולם שם משוגעים על כל הראש. היחיד שיש בו קצת תבונה וחוכמה הוא דווקא הגמד. לא יודעת אם אחד כזה יכול ללות את המשיח, אולי רק בתור החמור שלו...

שיהיה לכולם חג שמח ושנה טובה.
 
שלום לך

לשאלתך, יש פה לא מעט שקראו את הספרים. לשאלתך, יש הרבה הבדלים בין הספרים לבין הסדרה. אבל גם הספרים נוטים להיות מאוד גרפיים, כולל בתיאורי האלימות ובתיאורי המין. יחד עם זאת, אני חושב שהספרים רחוקים מלהיות סתם ספרי זוועה. הייתי משווה את זה אולי לפורנוגרפיה רכה מול יצירות אמנות שלא מצניעות ביטויים למיניות או לאלימות. בפורנוגרפיה ההחצנה של המוצנע היא העיקר, והערך האמנותי הוא הטפל. באמנות, כשההחצנה באה לשרת את המסר, אין בה פסול. יצירות מופת עולמיות, כמו שיר השירים, או מאדאם בובארי, לא בחלו מלתאר את מה שלרוב הצנעה יפה לו. אין בכך כדי להעמיד אותם באותה שורה עם מגזין פלייבוי. לטעמי האישי, הסדרה הרבה יותר דומה ליצירת פורנוגרפיה רכה, כשהמין והאלימות נמצאים שם רק כדי לזעזע, ואילו הספרים הרבה יותר דומים ליצירות האמנות שהזכרתי - אבל אני אשמח שתקראי ותגידי את דעתך.

לעצם הטענה שלך, אני לא אתפלא אם "משחקי הכס" לא רק מחקה את דעא"ש אלא אפילו נתנה לו השראה: הפרק הראשון של העונה הראשונה, שבו נד סטארק עורף את ראשו של עריק ממשמר הלילה, קדמה לסדרת הסרטונים המצמררים שבו "ג'יהאדי ג'ון" ערף את ראשם של אזרחים אמריקנים, עיתונאים או פעילי סיוע. מי יודע אם ההשראה של דעא"ש לסרטונים הללו לא התחילה משם. אבל, וכאן מגיעה הסתייגות חשובה מאוד: הזוועות הקולנועיות של דעא"ש רחוקות מהיקף הזוועות שמתרחשות באזורים הללו גם בלי "משחקי הכס". אסד רצח המונים מבני עמו, בנשק כימי או בעינויים במרתפי הכלא, וזה לא פחות זוועתי גם אם זה לא מצולם. רצח בני העדה היזידית והעדות הנוצריות לא צולם ברובו, וגם לא הסחר בשבויות למטרות מין. בעצם, הסדרה מבוססת על הספרים, והספרים מבוססים על ההיסטוריה. עוד הרבה לפני הסדרה היו בתי מלוכה שהשיאו קרובי משפחה ואפילו אחים ואחיות כדי "לשמור על טוהר הדם". החתונה האדומה לא פחות נוראה מ"הסעודה השחורה" בסקוטלנד, שבה נרצחו האורחים בני שבט דאגלאס. למעשה, האירוע מהספרים מבוסס על האירוע ההיסטורי הזה. גם דמותו של וולדר פריי מבוססת על תומאס סטנלי ממלחמת השושנים, שהיה מגיע תמיד באיחור לקרבות, וטוען שהוא התכוון להצטרף לצד שבפועל ניצח.
האמת היא שההיסטוריה אפילו עגומה יותר. מרטין חסך מאיתנו מקבילה לפירמידות הגולגלות שג'נגיס חאן המונגולי ציווה לבנות באפגניסטאן כתוצאה מהריגת נכדו על ידי המקומיים במהלך המלחמה.

מרטין גם חסך מאיתנו זוועות מודרניות של רצח ועינויים בהיקפים ובשיטות שרק העידן המודרני היה מסוגל להוציא לפועל - אני מדבר על הזוועות של הקמר רוז' בקמבודיה, או על השואה שהנאצים רצחו בה בהיקפים בלתי נתפסים יהודים ואחרים. אז כן, לגיטימי לשאול האם ילדים עלולים לצפות בסדרה, אבל השאלה הטובה יותר תהיה איפה ההורים שלהם שלא דואגים להיות מעורבים בחיים שלהם בכלל ובתכנים שהם נחשפים אליהם מאידך. גם ב"רשימות שינדלר" ילדים עלולים לצפות.

לסיום, אני לא יודע מה לגבי המלאכים - אבל בהחלט אין מתאם בין מראה חיצוני לבין אמת פנימית. המשיח אולי יהיה גמד ואולי נכה ואולי ממזר, ולא חסרים אנשים בעלי יופי פנימי שלא משתקף בחיצוניות שלהם, או להיפך אנשים שהיופי החיצוני שלהם לא מתחיל להידמות לכיעור הפנימי שלהם. הספרים מתאמצים מאוד להראות את זה. בריאן, סאם, בראן, טיריון, ואפילו סאנדור קלגאן - כולם מעוותים חיצונית, אבל מראה יכול להטעות. אין לי אלא להפנות כאן לסיפור על רבי יהושע ובת הקיסר.
 

נהורית1

New member
תודה על תשובה מפורטת ומחכימה.

הסייפה בדבריך אכן נכונים, בבחינת 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו' . אלא שאם הקנקן מסמל דמות ייצוגית כגון מלך או מלכה, סביר להניח שהדרישה צריכה להיות גם של חכמה וגם של יופי. אבל נניח לזה. מה שחשוב כאן זה דמויות שמשנות את טעמן ונגררות אחרי המאורעות. כפי שכתבתי, רק הגמד נראה אדם שרגליו על הקרקע וראשו מחשב כל הזמן איך באמת להשאר על הקרקע ולא תלוי,
תרתי משמע.


חג שמח.
 

AlonPe

New member
אגב, המשיח...

לא אמור להיות ג'ינג'י?
אולי דוד היה כהן של ר'הלור?


לעומת המציאות, או לפחות חלקים ממנה, הסיפור הזה הוא רחום וחנון. ואני לא חושב שדעא"ש היו זקוקים להשראה הזו.

חג שמח! עם כמה שפחות דליים של צבע.
 
ממתי הכהנים של רהלור צריכים להיות ג'ינג'ים?

ראינו כהנים אחרים של רהלור שלא היו ג'ינג'ים, ומוקורו - הכהן של ויקטאריון, בכלל כושי.
 
למעלה