לא חייבים לקרוא אותו כדי להבין במה מדובר, יש כותרות משנה ברורות, וכמובן, תמיד אפשר לקרוא את פסקת הסיום:
"אני מזמינה אותנו להתבונן מה שאלות אלו מעלות בנו. אילו תחושות מתעוררות בנו באופן אישי? אולי אלו חוויות מודחקות או זיכרונות. אולי קולות או ריחות. אני מזמינה אותנו להעז כמטפלים, כחברה, כתרבות וכעם לשאול ולהשמיע את המילה הגסה של המילה."