על הניסים ועל הנפלאות

[פרפרי אהבה]

על הניסים ועל הנפלאות

חג שמח לכולם

איפה החג הזה פוגש אותכם

האם קרה לכם נס בתור ילדים/מבוגרים, או שמא- קרה נס בזוגיות שלכם

מזמינה לשתף

 

[פרפרי אהבה]

חג שמח

ועל הנס הפרטי שלי...

התאונה שהייתה לנו לפני כמה שנים.
היינו בדרך ליום ההולדת של חמותי, עם עוגה ענקית ללא סוכר (אמא שלו סוכרתית) והבחור נהג וכנראה נרדם- לא ברור עדיין מה קרה...
פתאום מצאנו את עצמנו נתקעים בעמוד חשמל, מרחק כמה דקות נסיעה מההורים של בעלי.
התהפכנו כמה פעמים עם הרכב ובמזל יצאנו רק עם שריטות וכאבי גב ולא קרה משהו יותר מזה. אבא של בעלי הוא שמאי רכב וראה הרבה רכבים אחרי תאונות ואמר שזה היה נראה מחריד ואנשים שהיו עדי ראייה אמרו לו שהיו בשוק לראות אותנו זוחלים מהרכב בריאים ושלמים

.
&nbsp
זה היה מאוד מפחיד וחוויה מאוד קשה לשנינו.

 

[עוד פיה אחת פחות]

נשמע נורא!

נפלא ששניכם בסדר

 

[Ginger L Honey]

מפחיד ביותר. בהחלט נשמע כמו נס שלא נפצעתם

 

[פרפרי אהבה]

בהחלט, ממש היה מזל!

זה היה אירוע מאוד משמעותי בחיים שלנו וזכור לשנינו היטב.
אני עדיין זוכרת איך רעדתי ודבר ראשון צעקתי לו וכשהוא לא ענה לי בהתחלה פשוט התחלתי לצרוח ואז כשהוא ענה- נרגעתי וקלטתי מה קרה בעצם ואז הזמינו לנו אמבולנס והדרך לבית חולים נראתה ממש ארוכה.
בדקו אותנו וראו שהכל בסדר, רק מכות יבשות וחזרנו לבית של ההורים של בעלי ולמחרת כמובן התעסקנו עם כל הביורקרטיה. אני חושבת שלקח לי איזה שנה להירגע כל פעם שהוא לא היה לידי- ממש ביקשתי ממנו שיכתוב לי או יתקשר כשהוא מגיע לעבודה בבוקר כי לא הייתי רגועה.

 

[פרפרי אהבה]

והעיקר שיצאנו בריאים, אחרי זה צחקנו שחבל על העוגה

עוגה שעלתה 300 ש"ח

 

[haych]

אם בתאונות עסקינן...

קרה לי משהו דומה.
כשהייתי בערך בת 22 חזרתי ממסיבה יחד עם חברים מהעבודה. השעה הייתה שלוש בבוקר, וכבר היינו ממש בכניסה לשכונה בה גר אחד מהיושבים ברכב, אז הוא שחרר את החגורה (הוא ואני ישבנו מאחור). הגענו לעיקול ממש חד בכביש, ובשלב הזה הנהג ניקר. הרכב נטה על הצד והתהפך לתוך תהום. שני סיבובים שלמים ועוד חצי סיבוב. אני עדיין זוכרת את המחשבות שלי. הייתי נורא רגועה וחשבתי לעצמי: "עלינו על המדרכה. לא נורא, נחזור לכביש." וכשהתחלנו להתהפך חשבתי בשיא השלווה: "אז ככה מרגישים כשמתים..."
חילצנו את עצמנו מהאוטו וישר וידאנו שכולם בסדר. הנהג וחברה שלו עמדו בתוך התעלה והתקשרו להורים שלו, ואני והבחור שישב איתי מאחורה נשארנו לשבת על האוטו ההפוך והרצנו בדיחות שחורות. בסוף כולנו טיפסנו חזרה לכביש (הכל היה בוצי ומגעיל כי היה ינואר) וחברים באו לאסוף אותנו. האוטו טוטאל לוסט.
הפצועה הכי "קשה" הייתי אני: חוץ מהמכות היבשות שכולנו ספגנו, הבחור שישב לידי ושחרר את החגורה עף עלי עם כל סיבוב של האוטו וגרם לי להזרק על החלון ולדפוק את הראש.
למחרת קמנו לעבודה כרגיל. רק בדיעבד הבנתי שהקור רוח שלי נבע משוק. למחרת התאונה לא הפסקתי לבכות כי הבנתי שבקלות יכולנו למות.
יומיים אחרי זה כבר עליתי על ההגה כדי לא לקבע את הפחד.

עוד קטע מפחיד שהיה לי היה באוסטרליה, פחות מחצי שנה אחרי התאונה הקודמת (שהמשכתי לחלום עליה במשך מספר חודשים). נסענו במדבר העצום באוטובוס של טיול מאורגן בחמש בבוקר. אני ישנתי והתעוררתי מ"בום" ומצרחות: פגענו באמו שחצה את הכביש ומעוצמת הפגיעה עפנו לנתיב הנגדי-בדיוק כשעברה שם משאית. ברגע האחרון הנהג הצליח לשבור את ההגה ולהציל אותנו מפגיעה קטלנית.

 

[Ginger L Honey]

בהחלט נשמע כמו נס. ואני לא אחת שמאמינה בניסים

 

[פרפרי אהבה]

וואו מפחיד!!!

זה מאוד חשוב לחזור לנהוג ישר, בעלי גם חזר לנהוג יום למחרת על האוטו החלופי ואני רעדתי כמו לא יודעת מה.
זה גרם לי להפסיק את שיעורי הנהיגה וחזרתי ללמוד רק אחרי כמה חודשים- פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על עצמי נוהגת ברכב.

 

[Ginger L Honey]

מקרה שקרה כאשר טיילתי בדוא"מ

שהיתי בג'ונגלים בבוליביה במשך חודש וטפלתי בחיות בר (סיפור ארוך בפני עצמו)
כאשר עזבתי הצטרפה אליי בחורה גרמניה לנסיעה.
עלינו לעיר בשם סוקרה, לנו שם לילה אחד ומשם המשכנו נדמה לי לכוון הסלאר. או לכיוון לה-פאז, יכול להיות שאני מתבלבלת ביעדים, זה היה לפני עשר שנים.
בכל אופן, חלקנו חדר בהוסטל, ולמחרת הלכנו לטרמינל לרכוש כרטיסי אוטובוס.
האוטובוס אמור היה לצאת נדמה לי בחמש בערב, אז יצאנו בינתיים להסתובב בעיר.
את רוב הנסיעות בטיול עשיתי לבדי. אני מאוד דייקנית ואם האוטובוס אמור לצאת בחמש, כנראה שכבר בארבע הייתי מחכה בתחנה.
אני לא זוכרת מה בדיוק הגרמניה רצתה ללכת לראות או לעשות, אבל בגללה אחרנו ופספסנו את האוטובוס.
החלפנו את הכרטיסים שלנו לאוטובוס הבא, שיצא ב11 בלילה.
אני הייתי ממש עצבנית וזעופה.
ישבנו יחד על הרצפה בטרמינל ולא החלפנו מילה במשך שעות.
שמרתי על ארשת פנים רגועה אבל בליבי הרצתי קללות וכינויים שונים לגרמניה שבגללה אני תקועה בטרמינל מסריח (מילולית) כ"כ הרבה שעות.
לאחר מספר שעות שנראו כמו נצח, התחילו להתאסף בתחנה אנשים היסטרים. חלק בוכים וצורחים. לא הצלחנו להבין מה קרה.
התחלנו לשאול, ומסתבר שהאוטובוס שפספסנו נפל לתהום!
אינני יודעת עד היום אם היו ניצולים בקרב נוסעי האוטובוס.
אילולי הגרמניה, בטוח הייתי על האוטובוס הזה!
כאשר עלינו על האוטובוס שלנו הנסיעה היתה שקטה במיוחד. בד"כ יש מוזיקה מעצבנת בנסיעות הללו והנוסעים די רועשים, אבל הפעם איש לא אמר מילה.
הדרך חשוכה לגמרי בעת שהאוטובוס מטפס על צלע ההר בכביש צר במיוחד שהוא דו-כיווני. אני זוכרת עד כמה הכוכבים היו בוהקים באותו לילה, אך מלבדם לא רואים דבר. בכל רגע בטיפוס האיטי שאלתי את עצמי, האם זו הנקודה בה האוטובוס הקודם נפל?
ואז נזכרתי, שבארנק שלי יש עותק של תפילת הדרך עם עץ של גולני.
מעולם לא הייתי אדם מאמין. את העותק הזה נתן לי חבר לשעבר מהצבא. הוא היה בסיירת אגוז.וכאשר נפרדנו בהבנה ובהסכמה הדדית, הוא נתן לי את תפילת הדרך הזו, ואמר שכך הוא ימשיך לשמור עליי.
הוצאתי אותה מהארנק, עמדתי על גרליי ולחשתי את התפילה. כל נוסעיי האוטובוס חוץ מהגרמניה וממני היו בוליביאנים, אבל נדמה שכולם הבינו את משמעות התפילה הזו באותו הרגע.
לאחר כ 12 שעות שנראו כמו נצח הגענו ליעדנו.
&nbsp
תפילת הדרך של גולני עדין בארנק שלי. אמנם אינני מאמינה, אבל זה גם לא מזיק.
ואני עדין שונאת לאחר, אבל אני כבר לא ממש כועסת כאשר מישהו גורם לי לאחר, כי אני מרגישה, שדברים קורים כפי שהם אמורים לקרות.

 

[haych]

אם זה לא נס אז אני לא יודעת מה כן

מטורף!!

 

[פרפרי אהבה]

מזכיר לי שהייתי כמה דקות לפני הפיגוע

בטרמפיאדה/תחנת אוטובוסים של צריפין והייתי כמה תחנות אחרי כשראינו מלא עשן ושמענו רעש חזק שהרעיד את הכביש ממש.
אחרי זה התברר שהיה פיגוע. אני זוכרת שההורים שלי היו בחו"ל ושמעו על זה וישר התקשרו לברר אם הכל בסדר.

 

[עוד פיה אחת פחות]

איזה פחד

באמת שמרה עלייך.
יש לי חבר טוב שמאמין מאד ש"כל עכבה לטובה", ואצלו זה באמת ככה- כל דבר שמשתבש או מתעכב אצלו, גורם למשהו טוב בהרבה. אולי זה כי הוא מאמין בזה, אז הוא גורם לזה... לא יודעת. בכל אופן, אין ספק שהפעם ניצלת בזכות האיחור הזה.
פחד אלוהים! לא פחדת לעלות על האוטובוס הבא? נשמע כמו נסיעה קשה.

 

[A לוןA]

אצלי משום מה

היו כמה חנוכות שהייתי באיזורי לחימה, ובכל אחד כזה משהו קרה שהיה כמעט ו...
בראשון פגעו לי טילי נ"ט בטנק
בשני התפוצץ לידנו מטען
בשלישי ירו על העמדה שהייתי בה
ברביעי נפלט למישהו צרור ממאג והחטיא אותי בסנטימטרים
ממש נ(ח)ס חנוכה...

 

[פרפרי אהבה]

וואו, כמה ניסים!!!

מזל שזה רק כמעטים ולא בול פגיעה. שמור על עצמך!

 

[A לוןA]

חלק פגעו

אבל אני עדיין כאן.
&nbsp
אחרי הפגיעה הראשונה אבא שלי סיפר לי על סבא שלו, שהגיע לגיל מופלג מאוד. כשהוא היה ילד הוא שאל אותו- סבא, איך הגעת לגיל כזה? והסבא ענה לו- כנראה שאני פשוט נורא עקשן....
&nbsp
אז גם אני.

 

[עוד פיה אחת פחות]

הסיפורים שלך הזכירו לי את ערפאת

האיש ששרד הכל...

 

[A לוןA]

המממ

בסדר...לא נעלבתי...

 

[עוד פיה אחת פחות]

אזהרת קיטש חמורה

כמו שאפשר להבין מכינוי החיבה שלי אליו, בן זוגי הוא קסם גדול בחיים שלי שאין לי הסבר אליו. אני באמת חושבת שאלוהים שלח לי אותו. סיבה אחת מיני רבות, היא שיום למחרת הדייט הראשון שלנו, אבי לקה באירוע מוחי. מה הסיכוי שיהיה לי, רווקה תל אביבית הוללת, איש להישען עליו באותם ימים? אבל היה גם היה.
אבל הקסם הכי גדול שהוא הכניס לחיי היה היכולת לאהוב מחדש. הייתי מאד מצולקת אחרי מערכת קודמת, ושנתיים הייתי פנויה לגמרי. לא שלא יצאתי עם גברים, אלא שהלב שלי היה בבלוק מוחלט. יצאתי עם כל אחד ל3-4 דייטים, ונקסט. אף אחד לא עניין אותי, וזה גם לא הפריע לי במיוחד, פנטזתי על רווקות נצחית וחופש, על זה שאני אהיה אשת קריירה ולא אצטרך למהר הביתה לבן זוגי ובטח שלא לילדים. קסם פתח לי את הלב, וזה בא לידי ביטוי לא רק בזוגיות שלנו. העובדה שגם הוא אוהב אותי היא נס בעיניי.
&nbsp
ועכשיו סיפור לא קיטשי! על נס שקרה למישהו אחר, לא לי

בבסיס ששירתי בו, אחד הטירונים נחנק מעצם של דג. הוציאו אותה והוא היה בסדר, אבל הרופא רצה להיות בטוח שהיא יצאה בשלמותה ולא נשאר משהו שיקרע את הושט, לכן שלח את החייל לעשות CT ראש בביה"ח הקרוב. באותו צילום התברר שלחייל יש גידול במוח.
אם לא עצם הדג, הוא לא היה מגלה. בגידולים במוח, כשהתסמינים מופיעים ואפשר לאבחן זה כבר מאוחר מדי להציל.

 

[פרפרי אהבה]

בהחלט קסם אמיתי

ולגבי אותו חייל- מפחיד! איזה מזל שגילו את זה בזמן!