באחרונה עלו כאן שני שרשורים מעניינים (בין היתר, ומבלי לפגוע באחרים ופותחיהם, כמובן). אחד בנושא ליהוק המשתתפים, והשני פתח בשאלת שינוי החוקים למצב של ויתור או פרישה ממשימה, ו"התגלגל" למידת ההשפעה והמעורבות של ההפקה. בשרשור השני הואשמו כ"קונספירטיבים" אלו המסרבים לראות במרוץ שיקוף נקי ונטול הטיות של "מציאות" כהוויתה. אלא תחת-זאת, מביטים בו ובמתרחש במסגרתו, כצורת ביטוי מבויימת של אינטרסים ומאוויים: הפקתיים, כלכליים, פוליטיים (במובן הרחב ולא הצר) וכיו"ב שמסווים, עטופים ומוגשים לנו, הצופים, באריזה מאחזת עין של: "מציאות," כביכול.
כידוע, סבה התיאולוגיה הנוצרית (בכל-זאת, כריסמס היום) על שילוש קדוש. גם היהדות לא טמנה ידה בצלחת וכבר קבעו חכמי התלמוד הבבלי: "שלושה שותפים הם באדם - האב, האם והקב"ה" (קידושין, לב). מחברי ספר הזוהר (ככל הנראה בהשפעה נוצרית) עשו "מטעמים" משילוש זה, ואפילו טילטיל ומזרחי חייבים את הדחתם במידה מסויימת לבזבוז זמן בחיפוש קתדרלת השילוש הקדוש (סֶמֵבַה בגיאורגית) תוך סירוס שמה ל-סָמבַה וכעסם שאיש מהמקומיים לא הבין מה רצונם.
וכל ההקדמה הזו רק משום שגם ראליטי בנוי, בעיקר, על שילוש קדוש ומקודש המשלב שלושה גורמים עיקריים:
א. המשתתפים ודרך בחירתם-ליהוקם;
ב. מפיקי התוכנית, שדרניה והגורמים האחראים ליצירתה, הפקתה, ליוויה וכיו"ב;
ג. גורמי המימון החיצוני - לרוב מפרסמים ובעלי אינטרסים כלכליים בחשיפה תקשורתית, זיהוי מותגיהם וכו' עם מה שנתפש כנחשק ועוד, בתוכנית פריים טיים.
צפיה המתעלמת משני הגורמים האחרונים והסבורה כי משתתפי התוכנית אינם אלא כאלו ש"עברו ליד," ולכן "נקלעו לגמרי במקרה" למבחני הבד (ע"ע מעשיית-אגדת העם אודות פגישה, חצי-פגישה מקרית ומבט אחד מהיר של ובטליה חפרוואה עם אנשי ההפקה, ימים לפני תחילת המרוץ (איך לא? בחנות ספרים כמובן) שנפלו ונשבו מיד, בו-במקום, בקסמה הכובש ושכנעו אותה שבלעדיה וללא חפירותיה-הסבריה-הרצאותיה... לא יהיה, לא יקום ולא יעמוד המרוץ למיליון 3) איננה רק נאיבית, אלא שהיא גם חוטאת לעניות הבנתי, לפרשנות נכונה והגיונית למה שבסופו של דבר מוצג כתוצר מוגמר - ערוך ומבויים כמובן - על המסך (ומאידך, מה שנותר על רצפת חדר העריכה). לא במקרה לובשים כל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, מכף גרב ועד ראש, ככל שיחפצו, ובתנאי שיהיה אך-ורק Reebok (או: Columbia, בעונה שעברה). לא בכדי טורחים להראות לנו כי כל המשתתפים משלמים על כרטיסי האויר, ים ויבשה בכרטיס אשראי יחיד ומיוחד של מנפיק מסויים דווקא. לא בטעות לוהקו "מפורסמים," "בנים של" ובעלי רקע זוהר או תקשורתי לצד "עמך". לא במקרה ניתן לנחש, בוודאות סבירה למדי, כבר בפרקים הראשונים, מי יתקדם ומי יודח די בתחילה. לא בכדי מוצגים חלק מהמשתתפים באור אחד ואחרים, באור אחר. לא בטעות יש כאלו העוברים את המשימות וכאלה העוברים ליד המשימות. לא בכדי, שנה אחר שנה, נדמה שהליהוק מציית לקוד קבוע המחייב לפחות זוג אחד (או חציו, האחים הראל למשל) שאינו הטרוסקסואלי, דתי (או לשעבר) אחד, לפחות זוג (או חציו) בעל ניחוח בי"ל (מהגרים, תושבי חוץ וכו'), זוג אקסים, וזוג "מיוחד" שאינו זוג, אלא בני זוג של חברים דוקא לצד זוגות "קונבנציאלים" (אמהות ובנים, אחים, אחיות וכו'). לא במקרה מלוהקים לצד ניגוד: "עמך" מול "מפורסמים" ניגודים דרמטולוגים קוטביים נוספים כגון: "ערסים ופרחות" מול "גיקים מתוחכמים ונאורים," אנשי כפיים מול צווארון לבן, מופנמים כנגד מוחצנים, רהוטים ודוברי שפות מול עילגים וכבדי לשון, "מצליחנים" מול "מחפשי דרך" וכיו"ב.
למען הקיצור אפשר לסכם ולקבוע שה"מציאות" שמובאת לנו מופקת בקפידה בידי גורמי מקצוע ומתכננים מקצועיים הנהנים משפע תקציבי ומימון חיצוני, ללא כל סיכון פיננסי מצדם. גם בדיעבד, לא כל מה שצולם משודר. מרבית החומרים המצולמים נותרים על רצפת חדר העריכה. התכנון והעריכה מראש מחייבים סטורי ליין וקוד מסויים (שהוכח כמוצלח בסוג הפורמט הנתון בעולם, ובתוכניות קודמות מסוג זה בארץ) שאותו מנסים המפיקים לתרגם ולהלביש על דמויות המשתתפים שנבחרו בקפידה למלא תפקידים ומשבצות קבועים מראש. באותו אופן מותאמים סוגי ה"משימות," הארצות המשתתפות, אמצעי התחבורה וכו' לקו המנחה שנקבע ומומן מראש, ובכפוף לו כמובן. יתר על כן, אפילו הצילומים כשלעצמם (טרם עריכה) מוטים ורחוקים מלשקף מצב טבעי . לבני תמותה רגילים, נוכחות המצלמה והחיים בצלה, לעין הציבור, אינם דבר שבשגרה. קל לתעל אנשים לחוצים שנוכחות המצלמה זרה לחיי היומיום שלהם. הפיכת המשתתפים ל"עכברי מעבדה אנושיים" קלה ביותר בתנאי לחץ של תחרות, תלות מוחלטת בהפקה ("האח הגדול" כמשל) חוסר שינה, בידוד, חוסר וודאות, קשיי שפה והתמצאות ועוד.
אם אכן כך, צפיה המתעלמת משלושת הגורמים העיקריים שמניתי והסבורה כי אך מציאות כהוויתה לנגד עיניה נדמית להבנתי, כחוטאת למציאות וכנאיבית. אכן, די משעשע ללכת שבי אחר תעשית האשליות ולחשוב שמה שנראה הוא "המציאות," ולא מציאות ערוכה, מעובדת ומבויימת. אפילו די מובנת הנטיה לומר ש"הקונספרטיבים" למניהם הורסים את הצפיה וההנאה ממנה. הלוא למה להרוס בידור טוב וללכת אל "מאחורי הקלעים"? מדוע לחשוב שמה שנראה הוא לא מה שיש? מדוע להתפלסף ולבחון את התווך והתנאים שבמסגרתם פועלת, מופקת-משודרת אותה "מציאות"?
לדעתי, תצפה כל אחת כטוב בעיניה. מי שחפץ לחשוב שהוא צופה בתחרות נקיה, הוגנת, שיוויונית ונקיה משיקולי שלושת הגורמים שציינתי ועוד, שיערב לעינהם והנאתם. אך, מי שרוצה לחשוב שמה שנבחר להצגה על מסך הפלזמה אינו אלא אשליית מציאות - עטופה ומסווית היטב כ"תחרות הוגנת ושיוויונית" - גם לדעתה מותר להשמע מבלי להיות מוכתמת ומבוטלת כ"קונספירציה". מבחינה מושכלת לכל הפחות, להשקפתי הצנועה, "עדיפה," הגיונית ובעלת פשר דווקא צפיה הלוקחת בחשבון את התווך והתנאים שבאמצעותם נתפשת - שלא לומר: "נקבעת ומוכתבת" - המציאות המרצדת על מסך האשליות.
