נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביקר היום בארצנו הקטנטונת כדי לחנוך מוזיאון זיכרון בנתניה ולפגוש את כוכב הפייסבוק שמעון פרס.
התקשורת לא התעמקה, אבל זה די ברור שפוטין ביקר כאן כי...
איראן? סוריה? חיזבאללה? לא - אלה הבעיות שלנו, למה שיטריח את עצמו לבוא כדי לדון בבעיותינו?
כמובן - גז! (ויש עוד איזה עניין קטן של פיתוח מזל"טים).
רוסיה היא ספקית הגז הטבעי העיקרית של אירופה, באמצעות חברת "גזפרום" המולאמת והמונופוליסטית. רוסיה מעלה מחירים מדי פעם ודואגת לשלוט בצינור הגז העובר באוקראינה. (או שמא דואגת לשלוט באוקראינה בכלל).
ישראל וקפריסין או-טו-טו נכנסות לשוק הגז האירופי כמתחרות, ככל הנראה החל מ-2015.
פוטין בא כדי לסגור פרטי עסקה של אי-תחרות, בתמורה להגבלת שת"פ של רוסיה עם איראן ואולי גם סוריה-חיזבאללה.
(בנקודה הזאת כל הליברטאריאנים צריכים לקפוץ ולמחות נגד הפגיעה בשוק החופשי הקדוש. תיאום מחירים בגלל עסקה גאו-פוליטית? טפו!)
אז יופי - יש לנו מנוף לחץ מול רוסיה הגדולה. אז מה הבעיה ואיך זה קשור לצדק חברתי?
אמנם ברוסיה חברת הגז היא מולאמת, אבל שותפויות הגז של מזרח הים התיכון אינן בבעלות ממשלתית אלא פרטית. אז עכשיו ביבי צריך לחלק גזרים גם לבחור נחמד מנתניה בשם יצחק תשובה. זה מעלה כל מיני שאלות, כגון:
האם משרד רה"מ היה מעורב בסגירת עסקת הגז בין דלק אנרגיה לחברת החשמל, באופן שייטיב עם דלק אנרגיה ע"ח ציבור לקוחות חברת החשמל (=כולנו)?
האם האבטחה העתידית של אסדות הגז מתומחרת על פי האינטרס הציבורי? (לאור האיומים מכיוון חיזבאללה, לבנון ואפילו טורקיה)
מה מידת השקיפות בהסכמים בין מדינת ישראל לשותפויות הגז? (בעיקר לוויתן המיועד לייצוא). כמה סעיפים סודיים ישנם?
יו"ר האופוזיציה מוזמנת להגיש שאילתא בכנסת.