המסר העיקרי זה לעבוד עם הלב את
סוגרת אותו יותר מדי זמן ויותר מדי
חזק. תתחילי לשחרר את "הפקק" שתקעת
שם וזה קורה מחשש לפגיעות עברת
חיים לא פשוטים בילדות ולכן את מגינה
על עצמך יותר מדי וזה לא עוזר לך זה רק
גורם לך ליותר בעיות הגיע הזמן שתתחילי
לבטוח בעצמך ובכך שאת לא תתפרקי
אם תיפתחי
השאלה היא לא איך את יכולה לנצל את הפוטנציאל שלך
אלא איך את סומכת על עצמך לממש אותו מה שאני חשה
זה שאת עדיין לא נמצאת ממש על המסלול שלך ועליך לעבור
עוד כברת דרך כדי להיות שם. הכיוון הוא נכון אבל לא שלם.
אני מרגישה שאת מספסת משהו שאת לא סוגרה עד הסוף
על משהו ולכן נוצר מצב שאת כאילו לא יודעת איך למקסם
את הפוטנציאל שלך
הודעתי למקום העבודה שאני עוזבת בחודש הבא. במקביל אני מתכנת נסיעה להודו של לפחות חודשיים. אני חוששת שלא אמצא את עצמי מבחינה חברתית, כיוון שאני לא אדם חברותי במיוחד. האם הצעד של נסיעה לחו"ל נכון עבורי?
אשמח להכוונה וכן למסר כללי.
את מרגישה איזהו צורך לספר \ לדבר על משהו שמאוד מציק לך ואת עמלת המון זמן להסתירו מאנשים , עליך לדעת שחשוב מאוד שתדברי על זה עם מישהו אפילו רק בשביל לפרוק זאת ולהרגיש הקלה אח"כ
כדי שתוכלי להרגיש יותר טוב וכדי שתוכלי להמשיך בחייך
זה משהו שמפריע לך מאוד ועצם זה שאת מתחילה להיזכר בו בתדירות גבוהה יותר ויותר מרמז על כך שכבר קשה מאוד לשמור זאת פנימה
עלייך לפרוק זאת - אפילו במחברת אישית או מישהו שאת סומכת עליו ב100%
העיקר תפרקי זאת מליבך
את תראי שתבוא הקלה - מכיוון שהשקעת המון מאמץ בלהסתיר - ולכן תרגישי כאילו אבן נגולה מליבך
אם זה מה שאני חושבת עליו - מה שעשו להם בעלי ואחותי , אני לא ממש מסתירה מהסביבה שלי ... הצוות יודע וחברות שלי ואחותי הגדולה יודעות ... אמא שלי לא יודעת ...
המאמץ לא היה בלהסתיר , אלא בלהדחיק ...
מצד שני גם לא דיברתי על הנושא הזה הרבה ...