כן - אבל היא ממש ממש ממש לא מפוארת...
המסעדה נקראת "עבד אל חמיד" וצבועה כולה בצבעי טורקיז - כתוב עליה משהו כמו "חומוס עבד אל חמיד"
כשאת מגיעה לקו החוף בעכו, יש שם מין "טיילת" כזאת.
רוב המסעדות נמצאות מהצד המזרחי של "כביש הטיילת" הצר הזה (כביש זו מילה גדולה, יותר כבישון....), כלומר מהצד הרחוק מהמים.
המסעדה הזו היא דווקא בצד הקרוב למים, צמוד למסעדת גלידה כלשהי אם אני זוכרת נכון. היא נמצאת ממש בקצה הטיילת, הכי בצד שמאל כשאת עם הפנים למים. אחריה כבר אי אפשר להמשיך עם רכב פרטי רגיל בלי אישור מיוחד (אני מניחה מיוחד לדיירי הסמטאות בלבד)
"נפלנו" עליה כי היציאה ממנהרת הטמפלרים נמצאת קרוב אליה - כשיצאנו ממנה פנינו שמאלה לאורך הטיילת והגענו אליה אחרי איזה 60 מטר לדעתי.
היא לא מפוארת כלל... אבל את המקום ניהלו שתי נשים מאוד נעימות ומסבירות פנים. ואכלנו 2 חומוס-עם-בשר, דג אפוי עם טחינה ובצל, 2 קערות גדולות של צ'יפס טרי טרי שהן הכינו לנו על המקום, ומוסקה טעימה (חצילים וחומוסים ברוטב עגבניות), וכדורי פלאפל טריים, וחמוצים טעימים - הרבה, ופיתות
בשתיה היו שני קנקני ענק האחד עם תמרינדי טעים ולא מתוק מדי, והשני עם לימונענע, ואיתם הגיע בקבוק סודה גדול של ליטר וחצי שעזר להפוך את כל אחד משני המשקאות האלה לכדי "שפריץ" מרענן...
ישבנו בחוץ על כסאות קלועים נמוכים והיה פשוט רגוע וכיפי (כאמור - לא מפואר) ואוכל שאין להשיג כמוהו בארה"ב... הבת הצעירה שלי נהנתה שם מאמא אווזה + 3 ברווזונים שטיילו שם על הכביש/מדרכה ממול. היא, ועוד ילד עכואי ערבי ניסו ביחד לפתות את הברווזונים עם חתיכות פיתה שייצאו לשחק איתם במקום להתחבא מהם מתחת לרכב לשם ברחו. למותר לציין שהברווזונים לא התפתו. היה רגע מקסים של דו-קיום
4 מבוגרים ו-4 ילדים. שילמנו 270 ש"ח... וכשיצאנו עוד רדפו אחרינו כדי לתת לנו בקלאוות לקינוח בתוך קופסה עם עוד בקלאוות אקסטרא ("שיהיה לכם לדרך") עליהן לא חויבנו. כבר אמרתי שהן היו נחמדות?