ספרים בלי מלחמה

avivs

New member
ספרים בלי מלחמה


ניסיתי לחשוב על ספרים מהז׳אנר שאין בהם בכלל מצב של מלחמה או קרבות.
לא מצאתי יותר מדי כאלה.
הר סין ז׳אנג הוא דוגמה לספר כזה, אבל עברו כמה שנים מאז שקראתי אותו, ויכול להיות ששכחתי.

בעיקר בספרי הפנטזיה, נראה שמלחמה בין עמים או ממלכות תמיד נמצאת בלב העניינים, או חזק ברקע.

איזה ספרים אתם מכירים שכל נושא המלחמות/קרבות לא מהווה חלק כלשהו מהסיפור?


סופ״ש רגוע לכולנו
 

kenny66

New member
יש לא מעט

רבים מהספרים של היינליין הם כאלה, וכך גם הרוב המוחלט של הסיפורים והספרים של אסימוב. ברוב הספרים של גיבסון אין מלחמה ובעוד ספרי סייברפאנק.

אני חושב שבאופן כללי (וזו הכללה גסה מאוד מאוד) אפשר למצוא יותר ספרי מדע בדיוני כאלה מאשר פנטסיה. הנוסחה של הפנטסיה האפית (שחלחלה גם ללא מעט פנטסיה מודרנית אורבנית) בנויה על מאבק בין טוב ורע, בעוד שלמדע הבדיוני שעוסק בהשלכות עתידיות יש יכולת גדולה יותר לתאר חברה אזרחית.
 
דמדומים!


סתם, השאלה אם אתה מגדיר מלחמה כממש מלחמה בין שתי מדינות/לאומים, או פשוט טובים שנלחמים ברעים. אין ספר משום ז'אנר בו מישהו לא נלחם במישהו אחר.
יש ספרים שבהם זאת לא מלחמה כפי שביבי מגדיר אותה:
אינקרסרון, למשל. זאת יותר...הפיכה פנימית שקטה כלפי חוץ כזאת?
ביטרבלו...היא פשוט מנסה לגלות מי רוצח אנשים בעיר שלה. לא, כאילו, איזה עם פלש לעיר שלה במטרה לשעבד אותה.
ארטמיס פאול - טוב, היה את מרד הגובלינים...
לב של דיו - גם, זה מן...מרד פנימי כזה?

תראה, אתה חייב שיהיה קונפליקט בשביל שיהיה ספר טוב. ורצוי שהקונפליקט הזה יהיה ברמה של חיים ומוות ולא ברמה של "הוא לקח לי את הטושים אז אני אמשוך לו בקוקיות." הנה, דוגמה, סיפורי אהבה - אחת הסיבות שבגללה הם מאוסים ומשעממים כל-כך היא בגלל שאף אחד לא נרדף בידי רוצחים, והבעיה היחידה של הגיבורים היא איך השיער שלהם נראה בבוקר והאם מושא אהבתם מרגיש כמוהם. מי רוצה לקרוא כזה דבר?
זאת גם אחת הסיבות שבגללה אני לא אוהבת קומדיות. כאילו, כן. הם חיים את חייהם הרגילים ועושים/אומרים דברים מצחיקים. גיחי. הם לא הולכים למות? הם לא מנסים לפתור תעלומת רצח? לא מעניין אותי P:

בנוסף, ספציפית מלחמות בין עמים (נו, מלחמות פרופר) זה נושא מעניין מאוד שיש המון מה לומר עליו. ראה ערך משחקי הרעב, בת העשן וכו' שמתעסקים במלחמה, הגורמים שהביאו אליה, התוצאות והאם ניתן לצאת מהלופ הדפוק הזה. זה לא צירוף מקרים ששני אלה נמצאים גבוה מאוד ברשימת עשרת הגדולים שלי^^
 

מיכאל ג

New member
אל תנעץ שיניך בשמש, תנית' לי

הסיפור הוא על אוטופיה מושלמת מדי והוא מצליח להיות ממש מעניין דווקא כשהוא מספר על דמויות שיכולות לעשות כל מה שבא להן - חוץ ממשהו בעל משמעות אמיתית.
בנוסף, ואני לא ממש זוכר - אבל הרקדנים בקץ הזמן, היתה שם מלחמה איפה שהוא או לא?
ויש כמובן את מפגש עם ראמה של קלארק, ספר שידוע בזה שלעולם לא נכתבו לו המשכים כלשהם (או כך אני רוצה להאמין ואל תספרו לי אחרת), אבל האמת היא שהוא די משעמם כתוצאה מכך.
 

avivs

New member
ברקדנים

נלחמו עם החייזרים.
אומנם מלחמה משעשעת, אך בכל זאת מלחמה
 
לא מעט מספרי ילדותי...

למשל: על אדם / סטרג'ן, סדרת ההיצ'י של פרדריק פול, רשימות מן המאדים / ברדברי, פני מועדות לכוכבים / בסטר, האנושואידים / ויליאמסון, מגע / סאגאן, 2001 / קלארק, קץ כלזמן / אסימוב, יוביק / דיק, סולאריס / לם, אלמוות בע"מ / שקלי, הכוח / רובינסון, עולם חדש מופלא / הקסלי, זרע אנדרומדה / קרייטון, דרקולה / סטוקר, גל מוח / אנדרסון, ...

וגם כאלו שקראתי בהמשך, למשל: פרנהייט 451 / ברדברי, סורק אפלה / דיק, כשל זמן / דיק, הספרים של מייקל מרשל סמית', סחרור / וילסון, הזדמנות אחרונה / פאוורס, ספר יום הדין / ויליס, כרומוזום כלכתה / גוש, ספרי ז'ול ורן (קפיטן הטרס, אי התעלומות, ילדי רב החובל גרנט, ...)

ואני מאמין שיש עוד רבים אחרים.
 
די בטוח, אבל פתוח לשמוע דעות אחרות

אביב דיבר על "מלחמה בין עמים או ממלכות תמיד נמצאת בלב העניינים, או חזק ברקע". למיטב זכרוני זה כלל לא המצב בפרנהייט 451.
 
תשמע.. ( ספויילר)

אני חושבת שהסיום הוא די הופך את המלחמה שם למשהו מהותי למדי, בהנחה שהשלטון הטוטלטרי לא נבע ממנה.
 
דעתי שונה...(ספויילר)

ממש לקראת הסיום יש אולי פיסקה ורבע, המאזכרת איזו "מלחמה" ערטילאית, שולית וחסרת ממשות, שבקריאה שלי לא העלתה ולא הוסיפה דבר לצירים הרעיוניים של הספר. באזכור זה המלחמה פורצת ומסתיימת במשפט אחד. לא ניתן לנקוב בשמות של ממלכות או עמים. לא מתואר עימות בין ישויות פוליטיות אלא בין תפיסות עולם, וממילא אין שם שום תיאורי קרבות, כך שלדעתי הספר בהחלט עונה על הבקשה המקורית.
 
למעלה